אחריות בית חולים לנזק שנגרם למטופל בניתוח

באשר לטפול בשן 17 - המומחה מכיר בסיבוך של שבירת פוצר, אך האחריות לעקירת שן 17 מוטלת על הנתבע שהיה צריך להפנות את התובעת מיד עם קרות הסיבוך למומחה לטיפולי שורש בכדי לנסות להוציא את המכשיר השבור ללא גרימת נזק נוסף.

הפסיקה הכירה בזכותו של מי שניפגע מטיפול רפואי שנעשה בו ללא הסכמתו, לפיצויים בגין פגיעה באוטונומיה, גם במקום שלא נמצאה רשלנות בטיפול הרפואי עצמו (ר' ע"א ע"א 8126/07 עיזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (2010)).

בעיניין סכום הפיצויים נראה שקיים יחס ישיר בין הקף הנזק שניגרם למטופל (גם אם בהיעדר רשלנות) לבין סכום הפיצויים שנפסק בגין ראש נזק זה של פגיעה באוטונומיה.

לעומת זאת, "על פי הפסיקה דהיום, בהעדר נזק שניגרם בטיפול שבנוגע אליו לא ניתנה הסכמה, בית המשפט לא יפסוק פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה כשלעצמה" (ר' מאמרו הנ"ל של כב' השופט יצחק עמית, עמ' 482; וכן ע"א 1415/13 ל.ב נ' היינץ רמדיה בע"מ (2014)).

בעיניין שטנדל נדון מקרה שבו לא התקבלה הסכמה מדעת של התובע לניתוח כריתת קונכיות האף, שלאחריו סבל התובע מדימום שהצריך אישפוז וקבלת מנות דם. התיק הוחזר לבית המשפט קמא לקביעת הנזק (ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ''ד נו(4) 746 (2002)).

...

לסיכום, בגין הוצאות רפואיות לעבר ישלם הנתבע לתובעת 1,000 ₪.

שוכנעתי שנושא שרידות השתלים ועמידותם לאורך שנים לא הוכרע במחקר הרפואי והוא תלוי במשתנים רבים, ובהם איכות השתלים והרופא המטפל, מצד אחד וגורמים שתלויים במטופל עצמו, מצד שני.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים בסך 24,161 ₪; שכר המומחה מטעם התובעת בסך 8,900 ₪ וחלקה של התובעת בשכר המומחה מטעם בית המשפט בסך 2,925 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום כל תשלום (על פי הקבלות המצורפות כעמודים 94 – 97 למוצגי התובעת).

ראיות הנתבעת מטעם הנתבעת הוגשו תצהירם של ד"ר יגאל כסיף, רופא מומחה בכירורגית לב חזה והגב' עדנה שלום אחות אחראית במערך ניתוחי לב. ד"ר כסיף מסר בתצהירו שאינו זוכר את פרטי המקרה, ועושה תצהירו על פי המסמכים הרפואיים, דרכי ונהלי המחלקה.

המומחה עומת עם הנוהל של בית החולים ואולם השיב שלא מסכים עם הדברים לגמרי, גם לעניין דרך הטיפול וגם לעניין הנוהל לפי אסור להשכיב את המטופל או להושיבו על הפצע והסביר: "זה הכל תלוי במיקום הפצע. ישנם פצעים שבאמת אסור להושיב את המטופל, וישנם מיקומים של פצעים שרצוי להושיב את המטופל כחלק משינוי התנוחה שלו". (שם עמ' 34 שורה 24 ואילך).

לטענת הנתבעת גם לו תיתקבל טענת התובע לפיה האיחור בטיפול החמיר את מצבו של התובע, אין להטיל את האחריות למעשה על צוות בית החולים, באשר הטיפול במעונות מכבי והשהוי בבצוע ההטריה שם, מנתק את הקשר הסיבתי בין היתנהלות צוות בית החולים והנזק שניגרם לתובע.

...

בהקשר לטיפול בפצע הלחץ, באתי לידי מסקנה שהתנהלות הצוות הרפואי הייתה בלתי סבירה, אף שניתן להניח שגם זאת לא בכוונת בכוון.

כמפורט לעיל, לאחר שקילת מכלול הנסיבות ואומדן סביר של הנזקים שנגרמו לתובע, בראי מצבו הרפואי הכללי ומגבלותיו סבורני שהפיצוי המגיע הוא כדלקמן – עזרת צד ג' – 110,000 ₪ ניידות – 8,000 ₪ הוצאות רפואיות ואחרות - - 225,000 ₪ נזק לא ממוני - 200,000 ₪ סה"כ פיצוי - 543,000 ₪.

הנתבעת תשלם איפוא לתובע סך של 543,000 ₪, בצירוף החזר אגרה כפי ששולם, שכרו של המומחה מטעם התובע לרבות שכר עדותו, הכל בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

התובע הגיע לבית החולים לאחר תהליך שנמשך שנים, וגרם לנזק מיצטבר.

במתן פסק הדין אני מביאה בחשבון בין היתר עובדות אלו: לעניין האחריות: הנתבעים הכחישו את הטענה שהניתוח לא בוצע במקום הנכון, אולם הכחשה כזו אינה מופיעה במפורש בחוות דעת המומחה מטעמם, כך שבפועל אין בפני גירסאות נוגדות.

בנסיבות אלו, העובדה שרשומות בית החולים, כולל דו"ח הניתוח, מציינים שבוצע ניתוח במקום האמור, אינה יכולה להועיל לנתבעים ואולי אף להיפך.

לא הוצגה, אפוא, תזה מנומקת בנוגע לסכויי ההצלחה של הניתוח, כנגד עמדת התובע, המבוססת גם על מאמרים שעליהם הסתמכה חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, ואשר מצביעה על שעורי הצלחה הגבוהים באופן ניכר מ-50%, גם כשמדובר במטופלים שהגיעו לניתוח במצב קשה בדומה לתובע.

...

ב"כ הנתבעים טען בין היתר כדלקמן: · יש לדחות את התביעה לאחר שלא הוכחה רשלנות מצד בית החולים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, בדיונים שהתקיימו ביום 16.10.18 וביום 10.10.16, ולאחר שהתקיים דיו לא פורמלי עם באי כח הצדדים באשר לאופן בו הם רואים את הערכת הסיכון, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 2,450,000 ₪, כאשר סכום זה כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% (בשים לב לכך שבמקור התיק היה קבוע להוכחות והוגשו ראיות).

יישום מבחנים אלו בעניינינו מוביל לדעתי למסקנה כי הן בית החולים והן אסותא נושאים בחלקים שוים ביניהם באחריות לנזקים שנגרמו לתובע.

בחוות דעתו, ציין מומחה בית המשפט כי "במשך השנים ובשל התפתחות והתקדמות בטכניקת הצנתורים הטיפוליים כולל דור חדש של סטנטים, פחות חולים מופנים לניתוח מעקפים בפרט בשלב החריף, כשרוב רובם של החולים מטופלים על ידי צינתור טפולי". גם בחקירתו בפניי חזר המומחה על דברים אלה בציינו כי "במעל 90% ניתן לעשות הרחבה ולטפל בעורקים על ידי צינתור. רק באחוז קטן הוא מגיע לניתוח" (עמ' 41 שורה 3 לפרוטוקול).

אף לכך היתייחס המומחה מטעם בית המשפט בגדר חוות דעתו בציינו כי "לפי דעתי גם בשנת 2008 חובה להציג לחולה את שתי האופציות על ידי צוות קרדיולוגי מנוסה שכולל מנתח לב וקרדיולוג מומחה בצנתורים טפוליים". בחנתי באם יש במסקנה דלעיל, בכל הנוגע להתנהלותו של אסותא, כדי לנתק את הקשר בין הרשלנות אותה ייחסתי לבית החולים, כפי שהתגלתה בשני האשפוזים של התובע וכפי שפורט לעיל, לבין הנזק שניגרם לו. שהרי לו ביצע אסותא צינתור טפולי, אפשר והדבר היה מייתר את הצורך בניתוח המעקפים לרבות התוצאות שהיו כרוכות בו במישור האורתופדי.

...

נוכח הפערים בין חוות הדעת בתחום הקרדיולוגי, החלטתי למנות את פרופ' אדוארד אבינדר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום זה (להלן: "מומחה בית המשפט" או "המומחה"), על מנת שיחווה דעתו לגבי המחלוקות הרפואיות המתעוררות בתיק, אשר נוגעות לתחום מומחיותו.

לפיכך, אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לחיוב הנתבעים בפיצוי בגין הפגיעה הנטענת באוטונומיה של התובע.

סוף דבר על יסוד מקבץ האמור אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 1.

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 545,560 ₪, וכן מחצית מהוצאות משפט, על פי קבלות שיוצגו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים לרבות חקירת המומחים מטעמם מיניתי מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' גיא להט (להלן: המומחה ) בשטח הכירורגי אשר התבקש להכריע בשאלת הנזק קרי הנכות הצמיתה ממנה סובלת התובע כיום נוכח הפערים המשמעותיים בין חוות דעת המומחים בשאלה זו: מטעם התובעת נכות צמיתה בשיעור 40% ומטעם הנתבעת נכות צמיתה בשיעור 10% לצמיתות, כאשר מחצית מנכות זו הוא על בגין ההליך שעברה לאחר הלידה ומחצית הנותרת נובע מלידה קודמת נזק שניגרם באופן טבעי כתוצאה מכך.

וכך נימק קביעה זו: "אני מוצא שסימני הבדיקה הגופנית של המטופלת תואמים את תלונותיה ואין ספק שהמהלך המתואר במסמכי בית החולים המשפחה הקדושה מהוה הסבר אפשרי לפגיעה. זאת ועוד, מעיון במימצאי הבירור שעברה ניכר שהמטופלת אכן סובלת מפגיעה בספינקטר מאי נקיטה. היא מיצתה את הטיפול באמצעות ביופידבק, ובהיעדר טפול ניתוחי או חלופות אחרות העשויות לשפר את תפקוד הספינקטר אני תומך במתן אחוזי נכות לגברת שלאעטה. אכן המטופלת אינה סובלת מאובדן שליטה מוחלט על השוער שהיתה 'מזכה' אותה ב 80 אחוזי נכות (סעיף 15.6 מחוות דעתו של פרופ' קרואס)...מכיוון שאני מוצא שלמטופלת הפרעה ניכרת המלווה בפגיעה קשה באיכות חייה: אי שליטה על גזים, צואה ושתן באזה צעירה ומטופחת הנמנעת מחברה ומעבודה על רקע זה אני מצטרף לדעתו של פרופ' קראוס וממליץ על מתן אחוזי נכות בשיעור של 40 אחוז." באשר לשאלה השנייה קבע המומחה כדלקמן: "על פי התעוד מתוארת 'לידה ספונטאנית במהלך תקין עם קרע של הפרינאום בדרגה II שתוקן כמקובל וללא סיבוכים על ידי רופאה מיילדת'. הקרע תוקן על ידי סטז'רית בפיקוחה של מתמחה צעירה שאישרה את התיקון לאחר מעשה. בהסתמך על מימצאי הבירור המקיף שעברה במהלך השנים דרגת הקרע שאובחנה הייתה שגויה, ולטעמי הטיפול שקבלה אינו הולם ולא תואם את הסטאנדרטים המקובלים. הואיל ולא נתבקשתי לתת חוות דעת בנוגע לטפול הרפואי לא אחריב בנדון." הנתבעת הגישה בעקבות מתן חוות הדעת על ידי המומחה את הבקשה המונחת לפני.

הנתבעת טוענת כי בנגוד להחלטת בית המשפט לפיו הוא נתבקש להתייחס רק לשאלת הנזק ודרגת הקרע הוא היתייחס לשאלת האחריות.

...

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

התוצאה בשים לב לאמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 5,000 ₪ הצדדים יודיעו בתוך 7 ימים מהיום אם ניתן להתקדם בהגשת סיכומים.