אחריות בית הספר לתלמידים דיני נזיקין

התובע, בסיכומיו, טען "יהיו המים רדודים או עמוקים או גליים או ניתזים או עומדים – כשקיימת פגיעה שכזו – לא יכול להיות שאין אשם". טיעון שכזה, מכוון לאחריות מוחלטת, הנובעת מן התוצאה של ארוע הפגיעה, אך זהו אינו המצב המשפטי ולא כך מורים דיני הנזיקין.

יש למצוא את האיזון הנכון בין האנטרס להשגיח על הילדים ולמנוע תאונה לבין הקצאת כוח האדם לצורך כך. אחריות בית הספר לפגיעות של תלמידים אינה אחריות מוחלטת והיא קמה רק מקום בו יוכח מחדל של נקיטת אמצעי זהירות מתאימים למניעת הנזק שניגרם לתלמיד.

עם זאת, לא בכל מקרה בו ניפצע ילד במהלך פעילות בית ספרית מחוץ לכתלי בית הספר, יש להטיל את האחריות על מוריו: "יחד עם זאת, ועל אף הסיכון המסויים הכרוך בכך - המתממש לעיתים, למרבה הצער - מערכת החינוך מעודדת, ובצדק, הוצאת ילדים בגילאים שונים לטיולים וסיורים. אין לאיין מדיניות זאת באמצעות הטלת אחריות נזיקית רחבה מידי, ואף מוחלטת, בגין כל היתממשות של סיכון כזה או אחר. יש להישמר פן ההפסד יעלה על הרווח, ובלשון חובת הזהירות - פן יתפרסו גבולות החובה מעבר למידה הראויה ותיווצר הרתעת יתר". (ראו ע"א 10083/04 חגי גודר נ' המועצה האזורית מודיעים (15.9.05) בסעיף 9).

...

משלא הוכיח התובע כי מחדל כלשהו מצד המורים הוא שגרם לנזק, לא מתקיימים יסודות הרשלנות ודין התביעה, גם ככל שהיא נוגעת לנתבע 2, להידחות.

משנדחתה התביעה, נדחית גם ההודעה לצד ג', אך מעבר לצורך אציין כי בדומה לקביעותיי בנוגע למורה אשר הועסקה על ידי משרד החינוך, לא מצאתי כל דופי בהתנהגות הסייעת, עובדת צד ג', באופן המטיל אחריות בדרך כלשהי על צד ג'.

סוף דבר התביעה נדחית וכך גם ההודעה לצד ג'.

דיני הנזיקין מכירים בהיעדר אחריות מוחלטת ויש בעוולת הרשלנות כדי להגן על האינטרסים השונים המנוגדים אחד לשני.

אמנם בית הספר טען כלפי משרד החינוך שמוטלת עליו אחריות מאחר שלא פעל לוודא שתלמידים , כדוגמת התובעת שעברה לבית הספר מבית ספר אחר, ילמדו קפיצה לגובה בגילאי היסודי כנהלים וכי בית הספר יכול היה לסמוך על כך שהתובעת מכירה את מיקצוע הקפיצה לגובה.

...

הנתבעות כופרות באחריות וטענו כי הנזק שנגרם לתובעת אינו רב. הנתבעות טענו גם להרחבת חזית ואולם דין הטענה להידחות שכן גרסת התובעת אינה שונה מכתב התביעה.

מסקנה נוספת היא שאין בהטלת אחריות באירוע דנן משום "אפקט מצנן" על לימודי הקפיצה לגובה, שכן לא בשל האירוע דנן שונו ענפי הספורט ומאחר שאין כל מניעה ללמד גם כיום את ענף הקפיצה לגובה.

סוף דבר התובעת נפגעה עקב התרשלות בית הספר ומכאן חבות הנתבעת 1 לפצותה.

אין מקום לחייב את הנתבעת 2 בנסיבות שפורטו והתביעה בעניינה נדחית.

בטרם אבחן את שאלת הקשר הסיבתי אזכיר מושכלות יסוד בעיניין נטלי הוכחה: "על פי "כללי המשחק" הרגילים הנוהגים בדיני הנזיקין, על תובע-ניזוק המבקש לזכות בפצוי מנתבע-מעוול, להוכיח כי הנתבע גרם לנזקיו, במעשה עוולתי, ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות.

בע"א 4241/06 לוי נגד מדינת ישראל (12.3.2009) נבחנה השאלה האם יש להטיל אחריות בנזיקין על משטרת ישראל בשל היתאבדות של אדם צעיר וכך נקבע באותו הליך: "הגישה המקובלת בפסיקת בית המשפט העליון הנה שרואים מעשה היתאבדות כפעולה מכוונת של המיתאבד המנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המזיק לבין הנזק אלא אם כן היה עליו לצפות את מעשה היתאבדות. דהיינו, גם כאשר נבחנת אחריותם הנזיקית של נתבעים לתוצאותיו של מעשה היתאבדות תוכרע השאלה על-פי מבחן הצפיות...יש להדגיש תחילה כי בפני המשיבים לא היה כל מידע על מצוקה נפשית קיימת או קודמת של איתמר, על איומי היתאבדות בעבר או בהווה או על טפול נפשי שנטל בו חלק. מידע כזה היה עשוי לבסס חובת זהירות המוטלת על המשיבים". השאלה במקרה זה היא האם אדם/איש הוראה סביר צריך היה לצפות כי בעקבות ארוע התקיפה הבודד מיום 12.5.2008, ולאחר שיושב הסיכסוך בין הפוגע לבין הנפגע, ישים המנוח קץ לחייו, תוך היתייחסות לאי חזרתו ללימודים במהלך אותם ימים.

בית המשפט העליון קבע במקרה זה כי לא היה על הנתבעים לצפות את האפשרות שהמנוח ישלח יד בנפשו, מאחר ובאותו מקרה: " המנוח היה נער חיוני ומלא חיים ולא היה בעל אופי דכאוני. המנוח גם לא גילה סימני דכאון או מצוקה מיוחדים בעקבות הארוע, לא דיבר על אפשרות של היתאבדות ולא היה בהתנהגותו דבר שהיה יכול לירמוז על אפשרות כזאת. האסון שארע היה מחוץ לטווח הצפייה והייתה כאן פעולה רצונית ומכוונת של המנוח שניתקה את הקשר הסיבתי". [בניתוח המצב המשפטי בארה"ב מפנה כב' השופט טירקל למקרה שאיזכורו באסמכתא שמספרה 23 בעיניין McMahonבו דן בית-המשפט באחריותו של בית ספר להתאבדות תלמיד שנעדר מבית הספר ללא רשות אחרי שניכשל בכמה מקצועות והודח מנבחרת הכדורסל.

...

בנסיבות אלו אני מקבל את עמדת התובעים, שלמעשה היא גם עמדת הנתבעים ואני רואה בדו"ח ועדת הבדיקה (ת/5) כראיה קבילה, למרות שלא מדובר בוועדה שהוקמה מכוח חוק, חוק זכויות החולה או חוק אחר, (ראו ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון סילוורמן, פ"ד לז(4) 282 (1983); ע"א 4384/09 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171 (1997); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117 (2001)).

מקובלת עליי עמדת נתבעת 1 כי החישוב צריך להתחיל בגיל 21 מאחר והמנוח היה צפוי לשרת בצה"ל, (ראו דרך החישוב גם לעניין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים -ע"א 10990/05 פינץ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (11.4.2006) וע"א 1327/07 המר נגד פרופ' עמית (28.5.2013)).

-בגין כאב וסבל הורים-דורשים התובעים פיצוי בשיעור של 300,000 ש"ח, הנתבעת 1 טוענת כי בהעדר נזק נפשי לפי התנאים שנקבעו בפסיקה, אין ההורים זכאים לפיצוי, עמדה זו מקובלת עליי, (ראו רע"א 444/87 אלסוחה נגד עזבון המנוח דהן ז"ל פ"ד מד(3) 397 (1990) וע"א 754/05 לוי נגד מרכז רופאי שערי צדק (5.6.2007)), הגם שלא מדובר בהלכה נוקשה, חובה היה להצביע בראיות על פגיעות שכאלה.

אני משוכנע כי גם לאחות נגרם נזק מעצם גילוי גופת אחיה, בתצהירה ת/2 תארה בשתי שורות כלליות ותמציתיות כי נגרם לה נזק (סעיף 17 לת/2), אך גם לעניין זה חובה היה להביא ראיות כגון באשר לפגיעה בתפקודה וביכולותיה ולו באופן זמני לאחר האירוע, בהעדר ראיות לא היה מקום לקבוע פיצוי ספציפי בגין מרכיב זה. סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה נגד שני הנתבעים ובכך הסתיימו ההליכים בתיק זה. לפנים משורת הדין ולאור הטרגדיה שפקדה את התובעים באובדנו של בנם היקר בטרם עת, לא אחייב בתשלום הוצאות הנתבעים, למרות שאין ספק שהנתבעים נזקקו לשירותי עורכי דין ולמומחה שאף הובא להעיד.

האם צלחה התובעת להוכיח כי הארוע אכן אירע כנטען על ידה וכי הוא האחראי לקרע בלברום? ובמידה והתשובה לכך בחיוב- האם עצם קרות הארוע, מקים חבות לפתחה של הנתבעת? אלו הן הסוגיות העיקריות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מלבד סוגיית הנזק, אשר טעונות ברור והכרעה במסגרת תובענה זו; רקע כללי והצגת הצדדים: התובעת, צעירה ילידת 11.8.1996, אשר על פי הנטען, נפגעה במהלך תרגיל רקוד שביצעה ביום 5.11.2013 במסגרת חזרות שביצעה לקראת בחינת הבגרות במגמת מחול בבית ספר "בן צבי" בקרית אונו.

לכן, אין טעם לחזור ולהדרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו"ב. במקרים מעין אלה, המהוים את מרבית תביעות הנזיקין המתינהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין).

...

סוף דבר כאמור לעיל, חרף הקשיים הבלתי מבוטלים עליהם הצבענו לעיל, התרשמתי כי התובעת עמדה בנטל הראייתי הנדרש להוכיח את עצם קרות האירוע הנטען ואת הקשר הסיבתי רפואי בינו לבין אבחון הקרע בלברום אשר הותיר 10% נכות.

עם זאת, אינני מקבלת את הטענה לקיומה של התרשלות מצד הנתבעת או הפרת חובת זהירות כלשהי.

במצב דברים זה, המסקנה המתבקשת היא כי דין התביעה להידחות.

ככל שאקבל את גרסת התובע ביחס לנסיבות היתרחשות הארוע התאונתי, ולפיה נפל בחצר בית הספר בשל קיומה של אבן בולטת בעת שנשא קרטונים ובהם מגשי מזון עבור חבריו, אזי יהיה מקום לידון בטענת הנתבעת שהאחריות במקרה כזה רובצת לפתחה של המועצה האזורית אל-קסום (צד ג'), בשל העובדה ולפיה המועצה היא הבעלים של מבנה בית הספר והחצר, וכי אב הבית של בית הספר מועסק על-ידי המועצה.

בהקשר זה נפסק, ולא אחת, כי משרד החינוך ומורים המועסקים על-ידו, חבים בחובת זהירות כלפי תלמידי בית הספר, ומוטלת עליהם חובת פקוח על תלמידי בית הספר, שהיא תלוית נסיבות בהתאם לגיל הילדים ותנאי בית הספר, ועל בית הספר לנקוט בפעולות למניעת סיכונים (ראו בעיניין זה ע"א 715/79 גדעון ****י נ' אורט ישראל - נתניה, פ"ד לה (2) 764 (1981); ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802 (1993); ע"א 10083/04 חגי גודר נ' המועצה האזורית מודיעים (פורסם במאגרים משפטיים 15.09.2005)).

לבסוף, ככל שתימצא אחריות, אזי יהיה מקום לידון בטענת התובע ביחס למשמעות התפקודית של הנכות הרפואית שנקבעה על-ידי פרופ' ר' מושיוב המומחה מטעם בית המשפט, ואף בכימות הנזקים הממוניים ושאינם ממוניים שנגרמו לו. אופן הוכחת רשלנות טרם כניסה לטענות התובע ביחס לאחריות הנתבעת, יש לומר, כי על מנת להוכיח את תביעתו, ועל מנת לאפשר לנתבעת להיתגונן, הרי שהייתה מוטלת על התובע החובה להכנס לפרטי הרשלנות הנטענת, הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית, ואין די בטענות כלליות בהקשר זה. בעיניין זה פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עריית הרצליה (פורסם במאגרים משפטיים 18.02.2008) כך: "הלכה יסודית ועתיקת יומין בדיני הנזיקין קובעת כי על התובע בתביעת רשלנות, להכבד ולהיכנס לפרטי הרשלנות הנטענת, תוך פירוט כל העובדות הכרוכות בטענה, על מנת שהנתבע יוכל להיתגונן כראוי בפני התובענה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

כנגזר מכך, נדחית גם ההודעה לצד ג'.

בנסיבות שבהן התובע הינו קטין והפגיעה היא תוצאה של נפילה בשטח בית הספר, אזי הגם שלא הוכחה כל אחריות לנתבעת או לצד ג', החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.