אחריות בית החולים לזיהום חיידקי לאחר ניתוח

בית משפט השלום בחיפה ת"א 49806-09-14 פלונית ואח' נ' בית חולים כרמל ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:17 בפני כבוד השופטת נסרין עדוי המבקשים 1. מרכז רפואי כרמל 2. שירותי בריאות כללית 3. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות' המשיבים 1. פלונית 2. פלוני 3. עזבון המנוח פלוני ע"י ב"כ עו"ד מוני מרום החלטה

הנתבעת 3, הראל חברה לביטוח בע"מ, הנה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הנתבעים 1 ו- 2, בביטוח אחריות מקצועית.

לטענת המשיבים, במהלך הניתוח הראשון לא ניתנה למנוח אנטיביוטיקה כנגד זהום חיידקי.

בתאריך 4.6.2007 הידרדר מצבו של המנוח עקב כניסת חיידק לדמו אשר גרם לו למצב של הלם ספטי, מאוחר יותר נדבק המנוח בעוד שני חיידקים אלימים נוספים, כך שבין הניתוח הראשון לבין מועד שיחרורו של המנוח מבית החולים בתאריך 29.8.2007, נדבק המנוח בארבעה חיידקים אלימים.

לטענתם, עילת התביעה מתייחסת לטיפולים הרפואיים שניתנו למנוח בתקופה שבין 21.5.2007 ועד לתאריך 29.8.2007 (יום שיחרורו מבית החולים) ואילו התביעה הוגשה בתאריך 21.9.2015, למעלה מ- 7 שנים לאחר שיחרורו של המנוח מבית החולים.

...

טענות המשיבים תחילת המועד להיווצרות עילת התביעה עשוי להידחות בתנאים מסוימים, ובפרט, כשעובדות העילה כולן או חלקן אינו ידועות לתובע.

על כן, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות, כאשר מקומה של טענת ההתיישנות להתברר במסגרת בירור התביעה.

לדעתו של פרופ' וינברגר לא הייתה ברירה אלא להחליט כפי שהחליט פרופ' בן סירה לנתח את התובע ויש לשבח אותו על החלטה זו. עוד הוסיף כי "לפי המתואר בתיק כל הפרמטרים והקשיים שבניתוח נילקחו ע"י פרופ' בן סירה בחשבון וגם הוסברו לתובע וכן כל הצעדים שננקטו במהלך הניתוח היו נכונים ומקצועיים, שכן מדובר במנתח עתיר ניסיון כרורגי...ידוע שבניתוחי קטרקט במקרים של דיסטרופיה של הקרנית מצב הקרנית עלול להחמיר. למעלה ממחצית ניתוחי החלפת הקרנית מבוצעים לאחר ניתוחי קטרקט...ידוע ומוכר בספרות הרפואית שבניתוחי קטרקט עם אבדן זגוגית מופיעה בצקת של הרשתית בכ-40% מהמנותחים, הדבר מביא לירידה בראיה והטיפול בה הוא ע"י הזרקת חומרים כגון סטרואידים לחלל העין להפחתת מצב הדלקת. במקרה שלפנינו הופיעה תגובה שהוגדרה כדלקת או זהום. למרות שלא נימצאו חיידקים כעדות לזיהום, התובע טופל כמקובל בבית החולים "תל-השומר". מאוחר יותר הופיעה היפרדות רשתית שטופלה גם היא בהצלחה.

"חשיבותה של עריכת רישומים ושמירתם אינה רק לצורך קיום מעקב שוטף, ראוי ואחראי אחר התפתחות הדברים לשם קבלת החלטות נאותות, אלא גם על מנת שמשו כראיה אותנטית ובעל משקל באשר לארועים שאירעו ולהתפתחויות שהתרחשו במועד כלשהוא בעבר" (ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה (3) 117 ).

"המבחן למסירת המידע אינו טכני כי אם מהותי" (ע"א 522/04 מרכז לייזר ניתוחי קרנית בע"מ נ' מחמד דיראוי, [פורסם בנבו], 28.6.05 וראה עוד ע"א 4384/90 ואתורי ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח',פ"ד נא(2) 171; ע"א 3108/91 נועם רייבי נ' ד"ר קורט וייגל, פ"ד מז(2) 497; ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535).

...

לו נמסר לתובע כי אלמלא הניתוח- חדות ראייתו לא תשתפר מאליה אלא רק תלך ותדרדר במשך הזמן ואילו ניתוח הקטרקט הוא למעשה הסיכוי היחיד לשיפור חדות ראייתו, אך לצד זאת יכולים להיות סיבוכים כגון בצקות, הפרדות רשתית וכו', ולו היה בידי התובע את מלוא המידע האקוטי בנוגע לסיכויים ולסיכונים- שוכנעתי לקבוע כי היה בוחר לעבור את הניתוח (גם אם לא במועד המקורי בו בוצע אלא לאחר מכן).

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהיקף המידע שלא נמסר לחולה היה משמעותי (אם כי כפי שקבעתי ככל הנראה היה בוחר לעבור את הניתוח), ודובר בעינו היחידה של התובע ובניתוח אלקטיבי ובהנתן תוצאות הניתוח והתלאות שנאלץ התובע לעבור בעקבותיו- נחה דעתי להעמיד את סכום הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 200,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברכיב של פגיעה באוטונומיה בלבד, כמפורט לעיל.

בבדיקת השתלשלות האירועים כפי שפורטה לעיל, מצא פרופ' שנפלד כי התובעת הגיעה לבית החולים עם פקיעה גבוהה של קרומי מי השפיר, באופן המאפשר חדירת חיידקים לתוך חלל הרחם, ויצירת דלקת וזיהום.

נוכח האמור בחוות הדעת ובעדותו של פרופ' שנפלד, ניתן לראות כי הוא מיקד שלושה גורמים עיקריים שלטענתו לא נלקחו בחשבון ע"י רופאי בית החולים, ושההתעלמות מהם הביאה לאטוניה ולצורך לכרות את רחמה של התובעת, האחד הוא הזיהום שהיה בגופה כתוצאה מפקיעת הקרומים וירידת המים עליה התלוננה ואשר לא טופלה כראוי; השני מתן פיטוצין בצורה בלתי מבוקרת באופן שהביא לגירוי יתר של הרחם ולחוסר יכולתו להתכווץ לאחר הלידה; והשלישי השתהות הצוות המטפל בהחלטה על ביצוע ניתוח קיסרי (עמודים 12-11, 20-21 ו-23 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי בית החולים אחראי כלפי התובעת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית, ויש לבחון האם הופרה חובה זו. שלושת המומחים ציינו כי תופעת אטוניה של הרחם הינה סיבוך היכול להתרחש כתוצאה מגורמים שונים, כשפרופ' שרמן מנה אותם בחוות דעתו (ראה לעיל), והוסיף וציין כי הסיבוך של אטוניה יכול להיגרם גם ללא שקיים שום גורם סיכון ידוע.

...

לתמיכה בטענותיהם הגישו התובעים חוות דעת רפואית שנערכה ע"י פרופ' אלכס שנפלד, אשר בחן את השתלשלות האירועים ומהלך הלידה, וקבע כי רשלנות צוות בית החולים הביאה בסופו של דבר להוצאת רחמה של התובעת.

בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי התובעת לא הבינה או לא הסכימה לניתוח, ויש לדחות טענה זו. סוף דבר 27.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא נמצאה רשלנות בכל מהלך הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, לא בשלב קבלתה לאשפוז בשל התלונה על ירידת מים, לא בשלב הנסיון ליילדה בלידה רגילה, לא בשלב הניתוח הקיסרי וגם לא בשלב בו התגלתה האטוניה ברחם, אשר הצריכה את כריתתו כדי להציל את חייה.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.

בשאלת האחריות, הגישו התובעים שתי חוות דעת מומחים מטעמם: האחת, מיום 11.3.01 – חוות דעתו של פרופ' רון דגן, מומחה ברפואת ילדים ובמחלות זיהומיות ומנהל היחידה למחלות זיהומיות ילדים של המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר שבע; השניה, מחודש דצמבר 2006 – חוות דעתו של פרופ' זוהר ברזילי, מומחה ברפואת ילדים, בטיפול נמרץ כללי, במחלות ריאה ילדים ובטיפול נמרץ ילדים, מהמרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא בתל-השומר.

חיידק ה-PA הוא מזהם עקרי שכיח בפצעי כויות לאחר חמישה ימים ועד להחלמה, כאשר הזיהום המתפתח עם הזמן הוא בדרך כלל בחיידקי בית חולים עמידים.

מדובר בארבעה קרעים "גדולים יחסית ולא יפים"; שנית, הניתוח בוצע מספר שעות ולא מספר דקות לאחר הפגיעה, זמן שבמהלכו יכול היה, בסבירות גבוהה, לזלוג מתוך המעי לחלל הצפק חומר איריטנטי (מגרה) מאוד המקל בצורה משמעותית ביותר על היווצרות זהום; שלישית, התובעת הגיעה לבית החולים עם טראומה רב מוקדית – פרט לפגיעה במעי, סבלה התובעת מכוויות על פני כ-60% משטח הגוף, מגוף זר ברגל ומפגיעה בעין.

...

אף אני סבורה, כי בשלב זה אין לבצע ניכוי סופי מסכום הפיצויים על פי פסק הדין כאמור, אלא יש להקפיא את הסכום שיתקבל על פי החישוב שייעשה לאחר עריכת חוות דעת אקטואריות מעודכנות עד לאחר שתתבהר שאלת זכאותה של התובעת לקבלת גמלת נכות כללית.

הנתבעת תשלם לתובעים פיצויים בסכום המתקבל לאחר הקפאת גמלאות הביטוח הלאומי, כאמור.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים את מלוא הוצאותיהם וכן שכר טירחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצויים המתקבל לאחר ההקפאה, בתוספת מע"מ. הנתבעת טענה, כי יש ליתן פסק דין הצהרתי ולקבוע דיון אליו יוזמנו הצדדים והביטוח הלאומי כדי לדון בשאלות הכרוכות בצורך לבחור בין סכום הפיצוי על פי פסק הדין לבין גמלאות הביטוח הלאומי.

כתב התביעה הוגש נגד בית החולים א. ג. מ. מדיקל סנטר, שהוא המוסד בו הופעל חדר הניתוח; נגד המנתח, ד"ר יצחק לוי (כיום פרופיסור), שהיה הרופא שניתח את התובעים כולם ביום 4.11.1994 וטיפל בהם לאחר הניתוח; ונגד קופת חולים כללית, שהייתה השרות הרפואי ששלח את התובעים לקבלת הטיפול.

בית המשפט גם קבע, שהייתה חתימה על טפסי הסכמה מדעת, וזאת בנגוד לאמור בתצהירים; כי מעדות הרופא ד"ר לוי עלה, שקוימה הפרוצידורה בעיניין קבלת הסכמה, כפי שנהגה בתקופה הרלבנטית; ולבסוף – כי בנסיבות המקרה קיימת היסתברות גבוהה כי גם לו היו מסבירים לתובעים שקיימת אפשרות נדירה ללקות בזיהום של "חיידק טורף" – הם לא היו בוחרים בדרך שונה מזו שננקטה, ולא הובאה גם ראיה שהייתה קיימת דרך טיפולית סבירה אחרת, מלבד ביצוע הניתוח כפי שבוצע.

לבסוף נטען, שבדין קבע בית-משפט קמא שלא הוכחה כל התרשלות בטיפול במערערים לאחר הניתוח, ושממילא, בנסיבות העניין ומטעמים דיוניים שונים, כלל אין מקום להדרש לטענה זו. דיון והכרעה לאחר שעיינו במכלול החומר ושמענו גם את טענות באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, מסקנתנו היא כי דין העירעור להיתקבל בחלקו במובן זה שבכל הקשור למערערים 2-1, מר אלפסי ומר מחלוף – ייקבע שנטל השיכנוע עבר לנתבעים והם לא עמדו בנטל זה. המסקנה היא על-כן, שהמשיבים אחראים לנזק שניגרם למערערים אלה.

העולה מן המקובץ הוא איפוא, שהן מפסק-דינו של בית-משפט קמא והן ממכלול החומר הראייתי שבא לפניו ולפנינו – עולה שמערער 3, מר עבד, לא הוכיח שהוא לקה בזיהום לאחר הניתוח.

...

המשמעות היא אפוא, כי יש לקבוע שהמשיבים הם שגרמו לנזקי המערערים 2-1 בהתרשלות, ומשכך יש לקבל את הערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום וכך אנו מורים.

אשר למערער 3 – הרי שכמוסבר לעיל (בפיסקה 22) – ערעורו נדחה.

בנסיבות העניין הכוללות, לא מצאנו מקום לעשיית צו להוצאות בערעור.