אחריות בגין פגיעה במגלשת מים בפארק

הפארק, אשר בשטחו נפגע התובע, אחראי, לטענתו, מאחר שהבריכה בה נפגע התובע היא בריכה מסוכנת, אך למרות זאת, הפארק לא טרח להזהיר מפני הסכנות, לא תידרך את המורים ולא את התלמידים ולא השגיח על התובע ועל חבריו, אשר למדו במסגרת של "חינוך מיוחד" ובשל כך טעונים היו השגחה מוגברת.

הנכות הרפואית המשוקללת, אשר נותרה לתובע בגין הפגיעה היא 23%.

לא זו אף זו, בראשי הרשלנות המפורטים בכתב התביעה אף מוזכרת מגלשת מים, כאשר במהלך בירורו של התיק הובהר כי אין כל טענה למעורבות מגלשה ועניין זה נזנח לחלוטין.

וכי איזו חובת זהירות הופרה על ידי הפארק? מן הראיות עלה כי ככל שהמדובר בבריכת הגלים, קרקעית הבריכה היתה מחוספסת, ניתנו התראות לפני הפעלת הגלים והם לא הופעלו עד שכל קהל המתרחצים היה באיזור המים הרדודים, הגלים אינם גבוהים והם נשפכים לכיוון האיזור הרדוד, התובע על פי כל העדויות היה במים רדודים אשר בהם ממילא לא יכולים היו להיות גלים משמעותיים, לא היה כל זרם פיתאומי שהוא, לא נטען, קל וחומר לא הוכח, כי היתה היתפרעות כלשהיא במים אשר לא הופסקה על ידי הפארק או כל נסיבות אחרות שעשויות להוביל להטלת אחריות על הפארק בשל היתנהלות עובדיו.

...

משלא הוכיח התובע כי מחדל כלשהו מצד המורים הוא שגרם לנזק, לא מתקיימים יסודות הרשלנות ודין התביעה, גם ככל שהיא נוגעת לנתבע 2, להידחות.

משנדחתה התביעה, נדחית גם ההודעה לצד ג', אך מעבר לצורך אציין כי בדומה לקביעותיי בנוגע למורה אשר הועסקה על ידי משרד החינוך, לא מצאתי כל דופי בהתנהגות הסייעת, עובדת צד ג', באופן המטיל אחריות בדרך כלשהי על צד ג'.

סוף דבר התביעה נדחית וכך גם ההודעה לצד ג'.

התובע נפגע אכן באותו יום כיף שנערך מטעם בית ספרו ובלווי מוריו בפארק המים נוה ים. בא כוח הנתבעת 2 ראתה לתהות בחקירתה הכיצד נדע שאותן מגלשות שהונצחו בתמונות הנן מגלשות של פארק המים נוה ים. אמנם אין קץ וגבול לכמות הראיות וההוכחות שניתן לידרוש, ואולם באותה מידה ניתן לתהות מה היה מועיל לו צולם שלט הכניסה הנושא את שם הפארק, ואותן מגלשות עצמן, כאשר אז היו תוהים באותה מידה של סבירות הכיצד נדע שלא צולמו בנפרד שלט הכניסה לפארק, ומגלשות אחרות שבפארק אחר.

לא קשה לקבל שהתובע ולו בזמן אמת, לא יודה כי נפגע מאחר והשתולל במגלשה, או גלש שלא בהתאם להנחיות, גם אם כך ארע.

שכן מי שגולש במגלשה כפי שנידרש לגלוש בה, בפירוש לא אמור להפגע באופן זה. היות והנטל לא הורם, הרי שבחלופה זו מוכחת האחריות הנזיקית של החברה שהפעילה הפארק, (ובספק מה הקבוץ – שהפסיק להפעילו כבר שנתיים-שלוש קודם).

...

תשובה זו מקובלת עליי לחלוטין.

לאור האמור לא הוכיח התובע גרסתו אף לא התרשלות של מי מן הנתבעים, ודין התביעה להידחות.

א. התביעה נדחית אפוא, וכך גם ההודעה לצד שלישי המתייתרת בנסיבות.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע עקב פגיעתו בקרסול רגלו במהלך גלישה על מגלשה בפארק מים, שבבעלותה והפעלתה של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

שאלת האחריות דומה כי אין חולק שהנתבעת, בתור בעלים ומפעילה של פארק המים נושאת בחובת הזהירות כלפי התובע (ע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113, שם בעמ' 125; ע"א 615/89 מרדכי נ' עריית גבעתיים (לא פורסם); ע"א 862/80 עריית חדרה נגד זוהר, פ"ד לז (3), 757, בעמ' 766; ע"א 4597/91 קבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 112, 123.

...

שאלת ההתרשלות: סבורני כי בנסיבות המקרה, כפי שנקבעו לעיל, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות החלה עליה, שכן, התנתקות חלק של השטיח הדבוק לרצפה שבתחתית המגלשה יצרה סיכון בלתי סביר של פגיעה בגולשים במגלשה כפי שאירע בתאונה דנן.

בנסיבות אלה, כאשר מציבים את אשמתה המוסרית של הנתבעת שלטעמי לא נמצאת ברף גבוה בנסיבות המקרה, אל מול אשמתו המוסרית של התובע, כמפורט לעיל, סבורני כי סביר להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 30%.

הוצאות ועזרת הזולת בשים לב לאופי פגיעתו של התובע, לטיפולים שעבר בעקבותיה, הנכויות הזמניות והנכות הצמיתה שנגרמו לו, סבורני כי סביר לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות ועזרת הזולת סכום גלובלי בסך 7,000 ₪.

סוף דבר לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים כדלקמן: גריעה מכושר השתכרות 130,000 ₪ הפסדי פנסיה 8,000 ₪ נזק לא ממוני 30,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 7,000 ₪ 175,000 ₪ - בניכוי אשם תורם-30% (52,500) ₪ 122,500 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט.

מבוא התובעת 1, ילידת 7.8.96, נפגעה ביום 16.8.05 בעת שגלשה במגלשת מים שבפארק המים "לונה גל" (להלן: "פארק המים").

התובעת העידה מפורשות כי את המכה קיבלה בפיה בשעה שהתחילה "ליפול למים". דומה כי האפשרות לכך שהתאונה נגרמה בשל פגיעה בקרקעית הועלתה כדי לנסות ולהתאים את החבלה לליקוי נטען, ואולם כאמור, מצאתי שנסיבות התאונה היו שונות, וכי התובעת לא ניחבלה מקרקעית הבריכה, אלא מהמגלשה, ולפיכך גם אם היה מוכח ליקוי, שכאמור לא הוכח בפני, לא ניתן היה לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי האמור לבין הנזק שניגרם לתובעת.

התובע עצמו העיד כי "הבחנתי כי היו נערים/נערות שהיו אחראים על הסדר ועל שילוח הגולשים במגלשות. הם ניצבו בחלק מהמקרים במעלה המדריגות המובילות למגלשה, ובחלק מהמקרים בתוך המים, בסמוך למוצא המגלשה – המקום שבו יוצאים הילדים.", עוד השיב כאמור כי הוא עזב את הילדים במקום כיון ש"במקום יש משגיחים של המקום, המתקן שהם היו בו לא היה גבוה או מסוכן, לדעתי.

...

הנזק אף שכאמור מצאתי שיש לדחות את התביעה, אציין שאילו הייתי מקבלת את התביעה, הייתי פוסקת פיצוי בסכום של 37,000 ₪, (הייתי אומדת את הנזק בסכום של 75,000 ₪: 20,000 ₪ בגין כאב וסבל, 50,000 ₪ בגין הוצאות טיפולי שיניים בעבר ובעתיד, על פי חוות דעתה של מומחית בית המשפט, ו- 5,000 ₪ הוצאות, כמו כן הייתי מפחיתה מחצית בגין האחריות והאשם התורם).

סיכום התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו ביום 7.7.03 לתובעת, ילידת 1994, במהלך שהותה בקייטנה שאורגנה והתקיימה בפארק המים בחולון של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), המבוטחת בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2.

הסיכון הוא סיכון של פגיעה עקב צפיפות יתר, אי סדר, חוסר ארגון, העדר ויסות המשתמשים ואי קביעת מרווחי זמנים.

שילוב של מבקרים רבים בפארק, יחד עם ילדי הקייטנה, בגילאים 4.5 ועד 11 שנים, שאינם בהשגחת הוריהם, במגלשה בה מצטופף מספר רב של ילדים בגילאים שונים שאינם שייכים לקייטנה, גם הם, לעיתים קרובות, ללא לווי מבוגר, הכל עולים ויורדים באותו הכוון – כל אלו יוצרים סיכון בלתי סביר של פגיעת ילד אחד עקב פעילות ילדים אחרים, השתוללות, דחיפות, מריבות, או סתם הדחקות ספונטנית ובלתי מרוסנת מתוך משובה או משחק.

...

לא מצאתי כי היא הוכנה לקראת עדותה, לא מצאתי בעדות סתירות ואיני מקבלת טענות הנתבעת בהקשר זה. התובעת העידה כי החלה להחליק ואז נדחפה.

אני מקבלת במלואה עדות התובעת, אשר לא נסתרה, כי המדריכים לא היו במים אלא ישבו על ספסל במרחק מהמתקן.

אני מקבלת גרסת התובעת, במילותיה, כי "לא היה מי שיסדר את הילדים, כל אחד התגלש מתי שבא לו" (עמ' 24 שורה 19).

לאור כל האמור, אני קובעת כי הוכחו במידת ההוכחה הדרושה כל יסודות עוולת הרשלנות בהתייחס לנתבעת.