אחריות בביטוח רכב: משתמשת ברכב או הולכת רגל נפגעת

לטענתן, בהתאם לסעיף 3 (1) לפקודת הביטוח, הפוליסה מבטחת את: "בעל הרכב הנוהג בו – מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שניגרם לאדם על ידי השמוש ברכב מנועי או עקב השמוש בו...". לחילופי חילופין, לטענתן, על חגי לשפותן בגין אחריותו לארוע התאונה ועל איילון לשפותן מכח פוליסת ביטוח אחריותו של חגי כלפי צד שלישי בכל הנוגע לדירה (להלן: "פוליסת הדירה").

על-כן, אם נפרק שמן ממכונית, וכתוצאה מהפריקה השמן מתפזר על הכביש או המדרכה, ומשתמש אחר בכביש או הולך רגל נפגעים מהחלקה, יש לראות בפגיעה זו נזק "עקב" השמוש ברכב מנועי (ראה אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 20, 31) "...עצם הריחוק בזמן שבין שימוש ברכב לבין ארוע הפגיעה המזיקה אינו שולל את הקשר הסיבתי המשפטי; ברם, יכול ריחוק כזה להוות הוכחה לכך כי השמוש לצורך המטרה שנקבעה לו הסתיים, וכי האחריות לנסיבות היתרחשות הפגיעה עברה לצד ג'..."(סעיף 26 לפסק הדין).

...

גדר המחלוקות בשאלת החבות לטענת הנתבעות, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") וכי על כן דין התביעה כנגדן להידחות בהעדר עילה.

לטענת חגי, ככל שיקבע כי התאונה אינה תאונת דרכים: הנתבעת התחייבה לבטחו בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, במסגרת השירותים שהתחייבה לספק לו, ושעבורם הוא ושאר דיירי הדיור המוגן משלמים סכומים לא מבוטלים מדי חודש בחודשו; הינו נכלל כמבוטח בפוליסת הפניקס; לפיכך, מנועות הנתבעות מלהגיש הודעתן כנגדו ודינה להידחות עקב כך. אשר לטענת הנתבעות כי פוליסת הרכב מכסה חבות נזיקית – חגי מצטרף לטענותיהן בעניין זה. לחילופי חילופין, על איילון לשפותו מכוח פוליסת הדירה ו/או פוליסת הרכב המכסה גם חבות נזיקית.

סיכום להלן סיכום נזקי התובעת: הפסד הכנסה לעבר - 952,388 ₪ עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד - 150,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 19,841 ₪ נזק לא ממוני - 150,000 ₪ סה"כ - 1,272,229 ₪ סוף דבר לפיכך, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 1,272,229 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק-הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייב את הנתבעות להשיב לתובעת את אגרת ביהמ"ש, הוצאות ההקלטה והתמלול, ושכ"ט המומחים הרפואיים, (לא כולל ההוצאות בגין חוות הדעת הכלכלית), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

הסעיף קובע: "הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים ויראו את התאונה כאילו ארעה בישראל". "רכב ישראלי" מוגדר: "רכב הרשום בישראל או החייב ברשום בישראל לפי כל דין, או רכב שאינו חייב ברשום שבעליו הוא ישראלי". אם כן, סעיף 2(א1) לחוק מרחיב את תחולת החוק למקרים בהם "הנוהג ברכב ישראלי" מעורב בתאונה בשטחי הרשות הפלסטינאית.

כך, נוסע או הולך רגל, ישראלי או תייר, אשר נפגע מרכב ישראלי שהשימוש בו אינו מבוטח, יוכל לפנות לקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית) לצורך קבלת פיצויים בגין נזקיו, בדיוק כפי שהיה נוהג אם התאונה הייתה חלה בישראל.

...

מסקנה זו גם עולה בקנה אחד עם תכלית החוק.

אם כן, מסקנתי היא, שלפי כללי ברירת הדין חל על התאונה חל הדין הפלסטיני.

התוצאה היא, שבהעדר עילה לפי הדין הפלסטיני, התביעה נגד הנתבעים נדחית.

(א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה: (1) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע; (תיקון מס' 12) תשנ"ה-1995 ת"ט תשנ"ו-1996 (2) אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה; הוראה זו לא תחול לגבי נפגע שאינו ישראלי אשר נהג ברכב המכוסה בכרטיס ביטוח רכב בין-לאומי לפי הוראות פקודת הביטוח;"

לגבי אופן היתנהלותה של קרנית בתביעה דנן ניתן ללמוד מעדותה של עו"ד טובית אהוביה נוימן (פרוטוקול מיום 10.10.19 עמוד 8 שורות 5-25): "את כתב התביעה ראינו עוד לפני שהוצאנו חוקר. את כתב התביעה הגישה ב"כ הנפגע והיא טעתה יש טעויות. לא על זה ניבנה הכל. היא העתיקה מכתב תביעה אחר ושכחה לשנות. אני יודעת איזה ראיות יש לי ומה הנזק. אני לא נתפסת בטעויות שלהם. יש אישור מישטרה ושם מצויין תאריך התאונה, שעת התאונה, איפה אירעה התאונה בתחנת דלק, איזה רכב מעורב בתאונה ושאין לו ביטוח, מי הנהג יורם סויסה, מי הנפגע... יש הודעה של יורם סויסה במישטרה מיום התאונה בו הוא מנסה לטיפול האשמה לרכב אנונימי בתחנת דלק שנהגו שאל על מ צלמות בתחנה. הוא אומר לשוטר שמראה לו סירטון התאונה שבו רואים שרוכב האופניים ניכנס בו ולא ההפך, לעניין הפלת"ד זה לא משנה מי ניכנס במי. יש לנו ההודעה של מר אבי פרץ עד לתאונה שרוכב האופניים ניכנס ברכב ויש דוח מד"א שאומר שהיתה ת.ד. בין רכב להולך רגל, חבלה בראש, מעורפל, עידכון דיווח: אופניים. שיחה שהתקבלה במד"א, רוכב אופניים ניכנס ברכב, יש כתב ההגנה של סויסה ששאלת קודם, מהסרטון ניתן להתרשם שהוא נסע במהירות וניכנס ברכב בחלק צדדי האחורי, יש לנו חקירה של גב' ליאת פרץ שהיתה עדה לתאונה שהאופניים והרוכב פגעו ברכב, יש לציין שבסרטון מצלמת האבטחה רואים היתרחשות התאונה ממש, רוכב אופניים פוגע ברכב, ועזיבת הרכב מבלי שיעצור. זה תמצית הראיות שהיו לנו , כמובן לא היה ביטוח. בדוח מד"א כתוב שסובל מחבלה בראש פצע ביד ימין, דימום בפה, כתוצאה משבר בשיניים. אינו מיתמצא בזמן ובמקום. קיים חשד לזעזוע מוח. שיחה שהתקבלה במד"א מדמם מהפה ונראה לי גם שמכה בראש. מכתב שיחרור מביה"ח, סימני חבלה בפנים, סיכום ביקור מח' פה ולסת מבי"ח ברזילי, טופל במיון ובוצע קיבוע לשיניים קדמיות. יעוץ רפואי פנימי שלנו שבחן את כל המסמכים הרפואיים שהיו לנו בדק ההצעות ואכן קבע שהנזק כפי שנכתב, שתי שיניים קדמיות צריך לעשות טפול ולהחליף כל 15 שנה את הכתר השתל". מסכים אני כי אין משמעות לעובדה כי האופניים ניכנסו ברכב או להיפך.

" זכות החזרה חיונית ומשקפת אינטרס צבורי, הן בשל זכאותה של קרנית להחזר בגין מחדלם של אחרים ובכך ממזערת את הנזק בהטלת נטל הפיצויים על כלל המבוטחים, והן בכך שהיא מהוה גורם הרתעתי לאי עמידה בהוראות הביטוח:" גורם מרתיע כנגד הבחירה להמנע מרכישת ביטוח בגין השמוש ברכב או כנגד הפרה חמורה של תנאי הביטוח" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 543 (מהדורה רביעית, 2012).

...

סבורני כי העובדה שהשפה העברית אינה שגורה בפיו כדבעי, היא הגורם להתבטאויותיו הסותרות לכאורה.

בהתאם לאמור בפרשת אברהם, סבורני שקרנית פעלה כראוי, בהתנהלותה הישירה והמהירה מול הנפגע ובנותנה פיצוי ומענה לצרכיו המיידים.

משכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה ובנוסף מחייב את הנתבע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בהתאם לדין.

בטרם אדון ואכריע בשאלת תחולת צו הפיצויים בעניינינו, וכנקודת מוצא לדיון, ניתן להציג את המסגרת הנורמאטיבית הכללית הרלבנטית לענייננו, כפי שתוארה על ידי כב' השופטת מ' שביט, בת.א. (י-ם) 34631-01-13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' החברה הפלסטינאית לביטוח, פסקות 4-5, (16.8.2016) (להלן: "עניין החברה הפלסטינאית"): "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) מטיל אחריות מוחלטת על משתמש ברכב מנועי לפצות את הנפגע בשל כל נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב (סעיף 2 לחוק הפיצויים). המשטר הבטוחי לחבויות מכוח חוק הפיצויים מוסדר בסעיפים 2 ו-3 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, המחייבים משתמש ברכב מנועי לעשות פוליסה בת-תוקף לכסוי כל החבויות מכוח חוק הפיצויים. המבטח מצידו חב כלפי הנהג (ביטוח אישי) וכלפי כל יתר הנפגעים (ביטוח אחריות). על-פי סעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי נוצרת אף יריבות ישירה בין הנפגע לבין המבטח. הסדר ביטוח זה הוא אנכי, קרי, על חברת הביטוח לכסות את ניזקי הנהג ויתר הנפגעים על-פי הקריטריונים הקבועים בחוק הפיצויים. כמו כן ההסדר הוא של מעגל חיוב סגור ומבודד לפצוי כל הנפגעים מכלי רכב מסוים - נוסע ברכב יפוצה על ידי הנהג ומבטח כלי הרכב ללא נפקא מינה אם היה אשם מצד הנוהג או של אחרים (סעיף 2(ג) לחוק הפיצויים); לנפגע לא עומדת עילת תביעה נוספת כלפי אחר מכוח עיקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים; ולמבטח אין זכות חזרה כלפי אחרים, תהא הסיבה לתאונה אשר תהא, זולת חריגים בודדים שאינם רלבאנטיים לענייננו (סעיף 9 לחוק הפיצויים). מן האמור למדנו כי גם במישור האופקי - בין המבטחים לבין עצמם - אין מתקיימת יריבות ולא חלה חובת שיפוי או הישתתפות. לכלל זה הוכרו שני חריגים במסגרתם יכולה להפתח חזית יריבות גם בין המבטחים לבין עצמם: האחד, שאינו לענייננו, ככל שמדובר בנפגע מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב (סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים); והשני, הוא הרלבנטי לענייננו, תאונה שבה מעורבים שני כלי רכב או יותר, אשר חלקם כבדים וחלקים קלים". אכן, החריג הראשון לפיו עשויה להפתח חזית יריבות בין מבטחות לבין עצמן, כפי שמתואר לעיל, נקבע בהוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, אשר קובע את הדין ביחס לפגיעת הולך רגל, בתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר כלי רכב.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך של 1,434,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ, וכן החזר אגרה ששולמה.

ההודעה לצד ג' - נדחית.

רקע ביום 4.6.2009 רכב טיוטה מ"ר 1314210, נהוג על ידי היסאם אבו עמאר ז"ל (להלן: "הנהג"), היה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע הולך רגל (להלן: "הנפגע").

בפסיקה נקבע כדלקמן: " ... החוק, שהטיל אחריות מוחלטת, בא לקיים את זכות הנפגע לפצוי ללא הוכחת אשם, ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], שהטילה ביטוח חובה, נועדה אף היא להבטיח את הנפגע, שיהיה לו ממי לגבות את הפצוי. המטרה איננה להגן על בעל הרכב או על המשתמש בו. הביטוח נידרש לא כדי להגן עליהם מפני תביעת פיצויים שלא יוכלו לעמוד בה אלא להגן על הנפגע. שלא ימצא את עצמו בפני שוקת שבורה, כשהם לא יוכלו לעמוד בתביעתו. אם בגלל מחדל שלהם אין ביטוח המכסה את החבות, אין להם על מה ועל מי להלין. אין כל אינטרס צבורי בהגנה עליהם מפני עצמם. יש ויש אינטרס צבורי לשמור על כך, שקרנית תוכל לקבל החזר של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם בגלל מחדל" (ע"א 483/84 "קרנית" קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, פ"ד מא(4) 754, 763 – 764).

...

לטענת הנתבעים, דין התביעה נגד הנתבע 1 להידחות על הסף עקב התיישנות.

לטעמי, אין לקבל התנהלות זו של התובעת ובודאי שאין לאפשר לה לצרף אסמכתאות נוספות.

טענות הנתבעים כנגד סכום הפשרה דינן להידחות שכן הטענות האמורות נטענו לראשונה בסיכומים ולא נזכרו בכתבי ההגנה או בתצהירי העדות הראשית.

סוף דבר לאור האמור, התביעה נגד הנתבע 1 נדחית והתביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת (בחלקה).