אחריות אישית של נתבעים בעבודות תמ"א 38 וקיזוז נזקים

מר שרבט טען להיעדר חבות אישית.

נטען כי ממלוק גרם לנזקים עקב היתנהלותו, והועלתה טענת קזוז.

דחיית גרסת הנתבעים: ההליך שהתקיים בת"א (שלום הרצ') 15343-01-20 שטיינר נ' שרבט 38 יזום ובניה בתחום תמא 38 בע"מ (6.4.2022) מחזק את הסברה לפיה טענת הנתבעים כי התובע גרם לעיכוב במסירת הדירה נולדה רק לצורך הליך זה, אין בה ביסוס ראייתי ויש להטיל ספק במהימנות הטענה וכנותה.

בימ"ש קמא נתן אמון בגירסת ממלוק שמתיישבת עם עדות המומחה כי ממלוק לא מוסמך להגיש תכניות לאישורים אלא המהנדס, ועם עדות מר ציוני בדבר אחריות המתכנן והמהנדס והבעת שביעות רצון מעבודת ממלוק.

לטענת הנתבע לפיה ממלוק לא היה מוסמך לבצע את העבודות, אין רלוואנטיות בנוגע לתשלום שכרו בגין עבודה שבוצעה בפועל ובאופן מקצועי, בהתאם למימצאי פסה"ד. התביעה שכנגד נקבע כי: "כאמור לעיל לאור העדויות ולאור חוות דעת המומחה נקבע כממצא עובדתי כי התובע ביצע את העבודות לשביעות רצון מנהל העבודה והנתבעת, לא חרג מתפקידו, ולא גרם לנזקים הנטענים ע"י הנתבעת. כן נקבע כי לא הוכח כל קשר בין האיחור במסירת הדירות לבין פעולות התובע בפרויקט. עילות התביעה שכנגד, והסעדים בצדן, מבוססים על הטענות כי התובע התרשל בבצוע העבודות, ביצען באיחור, גרם לנזקים שונים ובסופו של יום גרם לאיחור בפרויקט כולו. לאור הממצאים לעיל, ברי כי דין התביעה שכנגד להדחות, שכן אלו לא הוכחו". (2) ממלוק לא עמד בנטל להרמת מסך או חיוב אישי של מר שרבט כבעל מניות במערערת.

...

אני מסכימה עם נימוקיו של בימ"ש קמא בכל ההחלטות שניתנו בנוגע לבקשות השונות של המערערת לזימון העדים, ואין בערעור נימוק שיוביל למסקנה כי בימ"ש קמא שגה ביחס לסוגיית זימונם של העדים.

משכך, אף אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה בימ"ש קמא שגה שייחס לחובת המערערת את חסרון עדותו של דובין, יצוין כי ההחלטה בדבר זימון עדים היא דיונית ומצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים ביותר תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעת זה. בפסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת רות רונן ברע"א 1562/23 רילטקס סוכנויות בע"מ נ' דלתא הגליל בע"מ (19.4.2023) נקבע :  "הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול ההליך. החלטות בעניין זימון עדים ובכלל זה בקשות לתיקון רשימת העדים וצירוף עד לאחר המועד שנקבע לכך, הן החלטות דיוניות מובהקות המצויות בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת. על כן, תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים...". (סעיף 10 לפסה"ד).

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

כך שלאחר שהיא מנהלת שיחה ראשונית עם הלקוח המתעניין, האחראי על בנק הפניות מתאם פגישה בין הלקוח ובין הנתבעת, שולח הצעת מחיר ועוקב אחר ביצוע התשלומים.

מבלי לגרוע מכך העלתה הנתבעת טענות קזוז בגין: ביטול הסכם עם יזם לבצוע פרויקט תמ"א 38 בשל היתנהלות של התובעת מול היזם, ונזק בסך 150,000 ₪.

בין העובדות והסממנים הנוספים אליהם יש לפנות ציין הנשיא גולדברג את אלה: "אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד, וחשוב מזה - לפטרו, מיהו המספק את כלי העבודה, צורת ניכוי מס ההכנסה והתשלומים לביטוח הלאומי ולמס ערך מוסף, ובאותם מקרים שבהם אין כפות המאזניים נוטות לכיוון זה או אחר - כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם". המבחן המעורב - ובמרכזו מבחן ההישתלבות - מבוסס על איזון בין "סממנים" שונים המאפיינים יחסי עבודה.

...

דין רכיב תביעה זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, תביעת התובעת מתקבלת באופן חלקי.

טענות הקיזוז נדחות.

זאת ובנוסף - עדותו של הנתבע לגבי חישוב שכרה של התובעת לא היתה עקבית והוא אף אישר שסוכם עימה שכר של 40 ₪ לשעה, אלא שלדבריו הדבר כלל גם תשלום עבור הבראה ונסיעות בגובה 1 ₪ לשעת עבודה.

נסיבות סיום העסקתה של התובעת והזכאות לפצויי פיטורים והודעה מוקדמת לטענת התובעת, סמוך מאד לסגירת הבר, הנתבע הודיע לה ולשאר העובדים כי הבר עתיד להיסגר לצורך ביצוע עבודות תמ"א 38 במקום.

ביחס לסכום הנתבע, נטען שלא נגרם לתובעת כל נזק ואם היא זכאית להפרשים, יש לחשבם על פי שכר יסוד בלבד (שכר מינימום), ללא התוספת ששולמה לה עבור עבודה בשבת.

פדיון הבראה לטענת התובעת, מאחר שרכיב דמי ההבראה שנירשם בתלושי השכר היה רכיב פקטבי, הלכה למעשה לא קיבלה תשלום עבור דמי הבראה ועל כן יש לפסוק לזכותה 2,123 ₪ (לאחר קזוז הסכומים שקבלה עבור דמי הבראה בחודשים ינואר-פברואר 2018).

על כן אין מקום להטיל עליו אחריות אישית כמנהל, גם אם יימצא שהתובעת זכאית לכספים מכוח יחסי העבודה עם הנתבעת.

...

דין התביעה כנגד הנתבע להידחות, על כל טענות התובעת בעניין זה. ראשית, התובעת אכן ביססה את טענותיה בכתב התביעה כנגד הנתבע על עילת "הפרת חובה חקוקה". אלא שבעניין זה נפסק כי: "עוולה של הפרת חובה חקוקה היא עוולה של מי שמפר ולא של מי שגורם לאותה הפרה. דבר זה עולה מלשונו של סעיף 63לפקודת הנזיקין, ומהעובדה שסעיף 12לפקודה דן באחריותו של משתף ומשדל למעשה או מחדל שנעשו או שעומדים להיעשות, והרי הסמכות לדון בעוולה לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין לא הוענקה לבתי-הדין לעבודה". (דב"ע נא/156 -3 סימס‎ -יוחננוף, פד"ע כד 199 (1992)).

גם לגופו של עניין לא שוכנענו כי זהו המקרה המתאים לשימוש בצעד קיצוני כהרמת מסך.

סוף דבר – א. התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.

הם התקשרו עם הנתבעת 1 (להלן גם: "עדי חושן") בהסכם מיום 23.6.2015 לרכישת שתי דירות בפרויקט תמ"א 38, ברחוב חפץ חיים 17 ברעננה: דירה מספר 27 – דירת שלושה חדרים בשטח של כ-81 מ"ר, ודירה מספר 30 – דירת ארבעה חדרים בשטח של כ-101 מ"ר. התמורה כללה מע"מ בשיעור של 18%, אך נקבע בהסכם כי ככל שישתנה שיעור המע"מ ישלם הקונה את התמורה שטרם שולמה בהתאם לשעור החדש (נספח ג' להסכמי המכר).

לטענת התובעים, הנתבעות 4-2 אחראיות באופן אישי למעשי הנתבעת 1 בין מכוח דוקטרינת הרמת המסך, בין מכוח מצגי הנתבעות ואחריות האורגנים שנובעים מהיחסים הפנימיים בנתבעות וניהול החברות, מאופן ניהול ומימון הפרויקט נושא התביעה ושאר הפרויקטים של חברת "חושן", והחשש למימון דק. התובעים טוענים כי הנתבעת 2 (להלן גם: "חושן בינוי") שהיא בעלת המניות היחידה ב"עדי חושן", הנתבעת 1, היא חברת אחזקות שבבעלותה כ-35 חברות פרויקט שכל אחת היא יזמית של פרויקט נפרד (כמו פרויקט "עדי חושן" נושא התביעה).

נטען כי הגשת התביעה נגדן מיתעלמת מעיקרון האישיות המשפטית של כל חברה ובעלי מניותיה וכי סעד של הרמת מסך ניתן במשורה במקרים חריגים ביותר בנסיבות שלא מתקיימות במקרה זה. הנתבעות טוענות כי הנתבעת 1 בלבד הייתה אמונה על ביצוע הפרויקט, חתמה על הסכמי המכר, ביצעה את עבודות הבניה והתנהלה מול התובעים.

דיון והכרעה עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים מעלה ארבע פלוגתאות עיקריות: (1) סכום הפצוי שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בגין האיחור במסירת הדירה; (2) סכום הפצוי שיש לפסוק לזכות התובעים בגין הפרת ההסכם ועוגמת נפש; (3) טענה לזכות קזוז לנתבעות בגין אי תשלום הפרישי הצמדה וריבית; (4) סוגיית חיובם האישי של הנתבעות 4-2 בחוב של הנתבעת 1.

הפסיקה מכירה באפשרות לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני כאשר הופר חוזה בשל איחור במסירת הדירה, לצד הפצוי הסטאטוטורי (ראו למשל: ת"א (שלום הר') 15343-01-20 שטיינר נ' שרבט 38 יזום ובניה בתחום תמא 38 בע"מ, פסקה 103 (6.4.2022); ת"א (מחוזי חי') 65051-11-16 בובליל נ' פנחס (1.7.2018)).

סעיף 6 לחוק החברות קובע את החריג לכלל, ומאפשר לבית המשפט להרים את מסך ההיתאגדות במקרים שבהם נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לחמוק מאחריות אישית, וזו לשונו: הרמת מסך 6(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובילבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

שם, בתשובה לבקשה, הנתמכת בתצהירו של מר דוידי, מפרטת הנתבעת 2 מספר הסכמים שנחתמו בדיעבד בינה ובין מר פוזיילוב וקבוצת מפה המהוים, לטענתה, "חוזים למראית עין" שנועדו להיתחשבנות בין השותפים העיסקיים בעסקים ובתאגידים השונים באשכול החברות ולא בחוב למתן שירותים בקשר לעיסקאות התמ"א. אחד מההסכמים שאליהם מתייחסת הנתבעת 2 הוא ביחס לחוב בסך של 4.5 מיליון ש"ח של נתבעת 2 לקבוצת מפה (שהוכח בהליך זה כי מומן מתקבולי הנתבעת 1).

...

התביעה להרמת מסך כנגד הנתבעת 4 – נדחית.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת ביחס לנתבעות 3-1 וניתנים סעדים כדלקמן: הנתבעות 3-1, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובעים סך של 475,813 ש"ח בגין האיחור במסירת הדירות.

כמו כן תשלמנה הנתבעות 3-1, ביחד ולחוד, סך של 40,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני.

לצורך מתן יעוץ משפטי לנתבע, הצדדים נפגשו מספר פעמים לגבי כל פרויקט מבין אלה: (1) פינוי-בינוי נוסף בקרית גת; (2) פינוי-בינוי באשקלון; (3) פינוי-בינוי בקרית אונו; (4) עסקה במקרקעין הנמצאים במורדות קבוץ רמת רחל; (5) עסקת מקרקעין ורכישת מניות עם א.מ.נ. בריכה גבעת זאב בע"מ; (6) עסקת תמ"א 38 ברח' קולומביה בירושלים.

לכן "כל התחייבויותיה של הנתבעת חלות באופן ישיר על הנתבע כבעל השליטה בה והוא חב באחריות אישית על כלל פעולותיה של החברה הנתבעת" (סעיף 30 לכתב התביעה).

הנזק האמור "עולה עשרות מונים על כל שכ"ט, גם אם היה צריך להיות משולם להם". בעיניין זה אוחזת הנתבעת בטענת קזוז על מלוא הסכום הנתבע (ולמעלה ממנו) והיא אף שומרת על זכותה להגיש תביעה מטעמה.

בתצהירו תיאר התובע לא רק לווי שוטף בעריכת מסמכים וחוזים אלא גם התייצבות לישיבות ופגישות בקרית גת. בין היתר תיאר התובע בסעיף 52 לתצהירו גם מהלך של הנתבעים להחלפת עורך הדין המייצג את הדיירים באופן שאילץ את משרד התובעים להכין חוזים חדשים להחתמת כלל הדיירים, עד שלבסוף הוחזר עורך דין הדיירים המקורי לתפקידו והעבודה שבוצעה היתה לשוא.

...

כל טענה של הנתבעים לגבי תוקף ההסכם או פרשנותו - נדחית.

התביעה נגד הנתבע 1 נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע 1 (אישית) הוצאות בסך 20,000 ₪.