אחריות אישית של מנהל לחובות חברה בפירוק

זו תביעה להטלת חבות אישית בתשלום מסי ארנונה, על מנהל ובעל השליטה בחברה אשר נותרה חייבת במסי ארנונה וניתן נגדה צו פירוק.

המחלוקת היא בשאלת אחריותו האישית של הנתבע לחוב הארנונה של החברה.

בהיבט הנורמאטיבי, מגמת הפסיקה בישראל היא להטיל אחריות אישית על מנהלים ועל בעלי שליטה בחברה, כשהם פועלים תוך העדפת נושים ובחוסר תום לב. לחילופין טוענת התובעת, כי ראוי להטיל אחריות אישית על הנתבע בתשלום החוב של הנתבעת לתובעת, מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, בהתקיים כל ששת התנאים המצטברים הדרושים לצורך התקיימות הסעיף האמור, כדלהלן: בעל השליטה מחזיק מעל 25% מהון המניות של אתא בהיכל – מיתקיים בעניינינו.

...

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך 56,391 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את אגרת בית המשפט בסך 1,415 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

"תכליתה של הצהרת כושר הפירעון הנה, אפוא, ליצור אחריות אישית של המנהלים, וליצור בכך בטוחה בידי הנושים, כלי עליו יוכלו להסתמך על מנת להבטיח את פירעון החוב כלפיהם; ככל שחוב זה לא ייפרע על ידי החברה, רשאים הנושים להפרע מידי המנהלים, מכח האחריות האישית שמקימה הצהרתם." [תא"מ (שלום חד') 17822-05-18 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אביתר דותן, בפיסקה 16 (5.5.2020) (להלן – עניין במרום הפקות)].

בבחינת למעלה מהצורך אציין, כי אף אם היה מקום לייחס משמעות כלשהיא לתצהיר הכוזב גם במסגרת ההליך דנן, עדיין סבורני שאין מקום מכוחו של אותו תצהיר כוזב לקביעה בדבר הטלת אחריות אישית על בעל המניות לחוב החברה כלפי מבקשי הפרוק.

...

לא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים לפיה יש לראות ביום מתן צו הפירוק או ביום מתן פסק הדין כמועד למניין תקופת ההתיישנות, ובדומה, לא שוכנעתי כי עילות התביעה נגד בעל המניות באופן ספציפי נולדו לאחר מועדים אלו.

עוד אוסיף כי הניסיון מצד בעל התפקיד לייצר חזקה עובדתית יש מאין, לפיה התצהיר הכוזב מוכיח כי היו כספים לפירעון החובות, אך הם נעלמו – אינה מקובלת עליי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת מקום להטיל על בעל המניות, מר יובל כספי, חיוב אישי בגין הברחת הנכסים או בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון.

אף בבחינת למעלה מן הצורך, בחינת הטענות לגופן באשר לקיום עילות נזיקיות נגד בעל המניות – דינן להידחות מחמת התיישנות.

במסגרת הסיכומים ציין המנהל המיוחד כי הוכח שהחברות שבפרוק היו הבעלים של זכויות ההפעלה והניהול של מלון פטרא ושל אכסניית פאלם וכי הנכס הוברח על ידם אל המשיבה 4 בכדי לחמוק מתשלום חובות החברות שבפרוק "ולנשל את קופות הפרוק מן הנכס היחיד שהיה בבעלותן". נטען כי על בסיס העובדה הנ"ל, ראוי לקבוע כי המשיבים 2-3 ניהלו את עסקי החברות שבפרוק תוך כוונה לרמות את הנושים ועליהם לשאת "באחריות אישית ללא הגבלה לחובות החברות שבפרוק, כולן או מקצתן". ביחס לסעיף 374 נטען בסיכומי המנהל המיוחד כי על בסיס העובדות שהוכחו, יש לכפות על המשיבים 2-3 "להשיב את נכסי החברות שבפרוק" (זכויות ההפעלה והניהול) שהוברחו אל המשיבה 4, לידי החברות שבפרוק.

...

בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים 2-3 להגיש סיכומים בבקשה מס' 12 ובשלה העת להכריע בבקשת המנהל המיוחד לחיובם האישי של משיבים אלה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשתו של המנהל המיוחד למסירת זכויות ההפעלה והניהול של המלון מידי המשיבה 4 לידיו, נדחית.

לפניי בקשה מטעם המנהל המיוחד של פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ (בפרוק) (להלן: "פטרא הוטל") ושל אלפטרא אירוח בתי מלון בע"מ (להלן: "אלפטרא") למתן צוים זמניים, אשר יאסרו על גב' היאם קרש לבצע שינויים במבנה הבעלות של אורחי פרחי אלפטרא בע"מ (להלן: "אורחי פרחי"), עד להכרעה בבקשת המנהל המיוחד לחיובה של גב' קרש בתשלום חובות החברות שבפרוק.

בבקשה עתר המנהל המיוחד לפסק דין הקובע, בין היתר, כי המשיבה 2 והמשיב 3 יישאו באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות פטרא הוטל וכן לכפות על משיבים אלה את "החזרת הכסף או הנכס... בשיעור שייראה לבית המשפט או לכפות עליהם תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפצוי על מעשיהם". ביום 26.9.19 הגיש המנהל המיוחד את סיכומיו בבקשה למתן הוראות, וביום 29.6.22 הוגשו הסיכומים מטעם המשיבים 2-3.

בבקשה לצוו מניעה זמני, העוסקת במאזן הנוחות וביסוד ההכבדה, יש הכרח בצרוף תצהיר לתגובה ורק מטעם זה, יש מקום שלא לקבל את טעמי ההיתנגדות הנ"ל. הטענה בדבר שיקולים זרים של המנהל המיוחד הועלתה מטעם המשיבים מספר פעמים ונדחתה.

...

במסגרת התגובה נטענו הטענות הבאות: ראשית, נטען כי הבקשה הנוכחית (בקשה 77) והבקשה הקודמת (בקשה 74) הינן למעשה אותה בקשה, בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת", ובהתאם, יש לדחות את הבקשה החדשה בשל מעשה בית דין.

מאותם טעמים, הטענה נדחית גם בבקשה הנוכחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו זמני, המחייב את גב' קרש בטרם ביצוע שינוי במבנה הבעלות של אורחי פרחי, לרבות הקצאת מניות לצד שלישי, לפנות למנהל המיוחד בכתב, 14 ימים לפני מועד ביצוע שינוי כאמור, בצירוף תצהיר מפורט, כאמור לעיל בפסקה 14.

בבקשה עתר המנהל המיוחד לפסק דין הקובע, בין היתר, כי המשיבים יישאו באחריות אישית ללא הגבלה לחבויות פטרא הוטל וכן לכפות על משיבים אלה את "החזרת הכסף או הנכס... בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליהם תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפצוי על מעשיהם". בבקשה למתן הוראות טען המנהל המיוחד כי הוגשו לו (עד למועד הגשת בקשתו) בקשר עם חב' פטרא הוטל תביעות חוב בסכום מיצטבר הגבוה מ-4.5 מיליון שקלים על ידי עריית ירושלים (תביעת חוב על סך 4.5 מיליון שקלים) ועל ידי מס הכנסה (תביעת חוב בסכום של 22,100 ₪).

אלא שבהחלטתי הנ"ל (במסגרת בקשה מס' 69) דחיתי בקשה זו. במכלול האמור, עמדת הכנ"ר תומכת בבקשת המנהל המיוחד כי הוכח שהמשיבים פעלו במירמה על מנת להבריח את נכס החברות (זכויות ההפעלה והניהול של המלון) ביניהן ולאחר מכן למשיבה 3 והכל במטרה לחמוק מתשלום החובות שנצברו לחובת החברות.

  (א)  התברר במהלך פירוקה של חברה שעסק שלה היתנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מירמה, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הכונס הרישמי או המפרק או כל נושה או מישתתף של החברה ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל דרקטור שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, ישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לענין סעיף זה, "דרקטור" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שהדירקטורים היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו.

...

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברות, כפי שייקבעו באופן סופי במסגרת ההליך.

סוף דבר: בהמשך לכל המצוין לעיל, נקבע כדלקמן: המשיבים 2-1, יחד ולחוד, יחוייבו בתשלום מלוא חובות החברות לאחר שייקבע היקפם באופן סופי ובנוסף יחוייבו בשווי הפעילות שהוברחה מהחברות למשיבה 3.

הבקשה נגד המשיבה 3 נדחית ללא צו להוצאות.