אחריות אישית של חברי ועד אגודה שיתופית

בנוסף, טוענת התובעת כי יש להטיל אחריות אישית על חברי הועד המנהל מכוח עקרון האחריות האישית, וזאת על בסיס קביעות בית המשפט העליון בע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, מיום 23.2.2010 (להלן: פרשת אורי שגיא) כדוגמה למקרה בו השתמשו במודל האחריות האישית של נושא משרה לשם חיוב אישי של חבר ועד הנהלה.

אכן, בעיניין זה נקבע כי לשם חיוב אישי של חברי הוועד באגודה שיתופית ניתן להשתמש בקונסטרוקציה המשפטית השאובה מדיני החברות של מודל האחריות האישית של נושאי משרה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי יש לקבל את בקשת חברי הוועד המנהל ולהורות על סילוק התביעה כנגדם כבר בשלב זה, שכן בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בטענות התובעת כלפיהם, וזאת מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

גם טענתה של התובעת לסמכותו של בית הדין מכוח סעיף 24(ב) לחוק דינה להידחות, שכן התביעה אינה עוסקת בעבירות על חוקי העבודה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, בקשת הנתבעים 3-17 לסילוק התביעה נגדם על הסף, מתקבלת.

האגודה עצמה כמובן לא יכולה להסתתר מאחורי יועציה המשפטיים ומעשיהם משקפים את מעשיה, אולם לעניין אחריות אישית של חברי הועד אני סבורה כי יש משמעות לכך שהתכתובת בין הצדדים לא נעשתה איתם.

בסעיף 16 בפס"ד רמת הדר נקבע כדלקמן: "החלטת אגודה שיתופית על קבלת חברים לשורותיה או אי-קבלתם היא למעשה מקרה פרטי של החלטות המתקבלות בועד האגודה ובאספה הכללית שלה, ולכן חלים אותם כללים של ביקורת שיפוטית שהוזכרו לעיל בקשר להחלטות הועד והאספה הכללית. עם זאת ניתן לראות את ההחלטה על קבלת חברים לאגודה כייחודית בשני מובנים. ראשית, כאמור האגודה השיתופית מבוססת על קשר אישי בין החברים ומבקשת לקיים עזרה הדדית בין חבריה (ראו ע"א "פרי העמק" [4], בעמ' 544).

...

אני סבורה כי הצדק בעניין זה עם התובעים.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי התביעה כנגד הנתבעים 2-11 (למעט נתבעת 4 שניתן בעניינה פסק דין זה מכבר) נדחית.

התובעים ביקשו היתר לפיצול סעדים, אולם לא חזרו על בקשתם בסיכומים ונראה כי זנחו בקשה זו. בכל מקרה לא הובהר על ידם איזה נזק טרם התגבש במועד הגשת התביעה ונראה כי מדובר היה בבקשה סתמית והיא נדחית.

עיקר המחלוקת נוגעת בשאלת אחריותם האישית של חברי ועד הנהלת האגודה לפצוי התובעים וחיובם בשבת ההוצאות שנגרמו לאגודה לקופת האגודה.

למרות דחיית הבקשה לבוררות התכנס הוועד פעם נוספת ובפרוטוקול מיום 24.7.11 החליט: " הוועד מיתנגד לקבלתו של איתן דוד כבן ממשיך מאחר והוא אינו נשמע להוראות הוועד והאסיפה הכללית. הנושא יובא בפני האספה הכללית הקרובה ובאסיפה יוכרע העניין". עקב הפניה לרשם האגודות השיתופיות מונה ביום 27.9.12 עו"ד דוד אמסל כחוקר לפי תקנה 6(ב) לתקנות (להלן: החוקר) בהליך הקבוע בדין לצורך תיקון פנקס החברים.

...

כל מסקנות הבורר וממצאיו מקובלים עלי והוכחו בגדרו של הליך זה. די בהחלטה מיום 24.7.11 אשר ניתנה ללא בדיקת העובדות והמצב המשפטי על ידי מי מהנתבעים, כדי להוביל למסקנה כי התרשלו בתפקידם ולא פעלו כחברי ועד סבירים.

מאחר ולא נסתר שיעור ההוצאות המעוגן בחשבונית של ב"כ התובעים, אני מחייב את הנתבעים 2 עד 6, ביחד ולחוד עם האגודה, לשלם לתובעים סך של 11,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.5.12.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים 2 עד 6, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

בהמשך לכך מטיל סעיף 34ד לחוק העמותות אחריות אישית על חברי ועד העמותה בגין חלוקה אסורה.

אכן, במקרה הרגיל, "שלא כעמותה, אין לומר כי האגודה השיתופית נועדה שלא להשיא רווחים, שהרי ההיתאגדות במסגרתה נועדה לשפר את מצבם הכלכלי של חבריה" (בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 36 (8.12.2010)).

...

ואולם לא ניתן לקבוע, על פי ההגדרות הקבועות כיום בדין, כי גוף שהדין אינו מטיל עליו חובות אלה אינו יכול לבוא בגדר "מוסד ציבור". מכל הטעמים הללו, הגעתי למסקנה כי בהיעדר הגבלה בהגדרת "מוסד ציבור" על צורת ההתאגדות, ובהינתן ההגבלה הקבועה בתקנונה של אמנה, האוסרת על חלוקת רווחים לחבריה, יש לראות בה כגוף "הפועל שלא למטרה של עשיית רווחים" לעניין הגדרת "מוסד ציבור" בנוהל התמיכות.

משכך, ושמקובלים גם עליי נימוקיה של חברתי, השופטת וילנר (המקובלים גם על חברי, השופט (בדימ') מזוז), לכך שמטרותיה של אמנה הן בגדר ""מטרות ציבוריות" לצורך ההגדרה האמורה (דהיינו הן "מטרה דומה" למטרות המנויות במפורש בהגדרה), מקובלת עליי גם מסקנתה כי אין בסיס לטענת העותרים שאמנה אינה יכולה להיחשב "מוסד ציבור" לעניין נוהל התמיכות.

המסקנה המתבקשת היא שדין העתירה להידחות.

בנוגע לטענות הנתבעים כי פעלו במסגרת תפקידם כנושאי משרה באופן סביר, כי התובע מודה ומאשר כי אין מדובר בתביעה ל"הרמת מסך" וכי אין לתובע עילת תביעה עצמאית כנגדם, אציין כי בפסיקה נפסק בעיניין אחריות אישית של חברי וועד האגודה כדלקמן: "לשם חיוב אישי של חברי הוועד, ניתן להשתמש בקונסטרוקציה המשפטית השאובה מדיני החברות של מודל האחריות האישית של נושאי משרה (ראו אוטולנגי, עמ' 71; חביב-סגל, עמ' 342). בהתאם למודל זה הנהוג במשפטנו "פעולתו העוולתית של האורגן מקימה איפוא אחריות אישית כפולה. ראשית, אחריות אישית של החברה. שנית, אחריות אישית של האורגן". ע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (23.2.2010).

...

לעניין טענת הנתבעים לחיסיון מכוח סעיף 7 לפקודת הנזיקין, סבורני כי זה איננו חל. ועד האגודה במקרה כאן, איננו "רשות ציבורית" המוגדרת בפקודת הנזיקין.

מכל אלה עולה המסקנה, כי יש לברר טענות התובע כנגד כל אחד ואחד מן הנתבעים ולהכריע בשאלה האם אכן פעל כל אחד מהם באופן סביר במסגרת תפקידו כנושא משרה, כל אחד מן הנתבעים בכובעו הוא.

מכאן שדין הבקשה לסילוק על הסף, להידחות.