אחריות אישית על שיק ללא כיסוי: הוצאה

הבקשה, התגובה והתשובה בבקשתו טען הנתבע 4, כי כתב התביעה נעדר כל טענה להרמת מסך ההיתאגדות של הנתבעת 3 וכי ממילא לא התמלאו התנאים המקימים לתובע עילה להרמת מסך ההיתאגדות ו/או הטלת אחריות אישית על הנתבע 4 כבעל מניות בנתבעת 3.

עוד ציין התובע, כי "אם לא היתה (הנתבעת 4 – י.ז.ג) מעסיקתו של התובע מדוע שתקח על עצמה את תשלום מלוא שכרו לרבות פיגורים בתשלום". התובע הפנה בתשובתו לסעיפים 116-96 לכתב התביעה שענינם העילות להרמת מסך ההיתאגדות והטעמים בשלם יש להורות, בעניננו, על הרמת מסך ההיתאגדות "בין היתר בשל עבירה פלילית של מסירת המחאות ללא כסוי, תוך הצגת מצג שוא". חזר התובע וטען בתשובתו, כי הנתבע 4 חתם באופן אישי על ההסכם ומסר לתובע המחאות אף שידע שלא יוכל לפרוע אותן תוך יצירת מצג שהכספים ישולמו לתובע.

הנתבע 4 ישא בהוצאות התובע בסך של 4,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים מהיום.

...

עוד ציינו, כי הנתבע 4 חתם בזמנו על ההסכם כהגדרתו לעיל כמורשה חתימה בלבד ועל כן יש לדחות את התביעה נגדו.

בעניננו, לא מצאנו להורות על מחיקת התביעה נגד הנתבע 4 על הסף.

משכך, בקשת הנתבע 4 לדחיית התביעה נגדו על הסף, נדחית.

אין צורך לומר כי חובתה של הנתבעת לפרוע את השיקים לא צריכה להיות קשורה בכך שהוטלו עיקולים על ידי מובילים אחרים, ובודאי שלא מוטלת על התובע החובה "לבוא לקראת" הנתבעת ולדחות את פרעון השיקים בשל קשיי תזרים.

במהלך חקירתו של ח'ורי במסגרת הליכי העיקול שהתקיימו בפני כב' הרשם הבכיר, נישאל כך: "שביקשת ממנו למשוך את השיק ולהתחיל לעבוד עם החברה החדשה התחייבת באופן אישי שאתה תהיה אחראי לתשלום השיק, הן של החברה החדשה והן הישנה"; הנתבע השיב "אמת ועד היום אני מתחייב" (עמ' 7 שורה 15 לפרוטוקול מיום 23.7.2018).

המסלול השני, הטלת אחריות אישית על דסה וח'ורי מכוח היותם נושאי משרה בנתבעת.

לטענתו, השניים שילמו בשיקים מקום שידעו בעליל שאין להם כסוי ובכך הציגו מצג שוא בפניו; עשו שימוש בנתבעת כדי להונות אותו ולקפח אותו וכן עשו שימוש בחוסר תום לב באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת; נטלו סיכון בלתי סביר לגבי יכולתה של הנתבעת לפרוע את חובותיה ולא העמידו את התובע בפני הסיכונים שבהתקשרות עם הנתבעת; והתרשלו בניהול הנתבעת.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 101,100 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 14,000 ₪, זאת בתוספת הוצאות בגובה אגרת בית משפט ששולמו על ידי התובע, משוערכת להיום.

...

התוצאה אפוא שיש לדחות את התביעה נגד נתבעת 2, ולקבל אותה, במרביתה המכריע כלפי נתבעים 1 ו- 3.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה נגד נתבעת 2 ללא צו להוצאות.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 101,100 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 14,000 ₪, זאת בתוספת הוצאות בגובה אגרת בית משפט ששולמו על ידי התובע, משוערכת להיום.

המערער מבקש לקבל את העירעור הנוגע לדחיית התביעה כלפי המשיב 1, ולחייב את המשיב 1 בסכום התביעה בצרוף ריבית והצמדה ובהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טענות המשיב 1 המשיב 1 טוען כי השיק מטעם המשיבה 2, מספר 51508 חולל בעקבות קריסת המשיבה 2 שנקלעה לחדלות פירעון לאחר שחברת אריאל גבאי תשתיות בע"מ אשר הזמינה את העבודה, לא עמדה בתשלומים עבורה.

לא מצאתי כי יש להטיל על המשיב 1 אחריות אישית על דרך של הרמת מסך בינו לבין המשיבות 2-3, שכן אין מדובר על אחד מהמקרים בהם פעל בעל המניות או האורגן בחברה בחוסר תום לב סובייקטיבי המצדיקים ייחוס אשם אישי למשיב 1, אלא כפי שנקבע בערכאה קמא, מדובר בכשל עסקי מצער.

ראו הדברים הבאים: "...בעיניין יצהרי דובר על בעל מניות ונושא משרה, שלגביו נקבעו מספר קביעות חמורות: כי עשה 'שימוש ציני' במושג האישיות המשפטית הנפרדת של החברה; כי פעל בשיטה של ריקון חברה אחת תוך החלפתה בחברה אחרת, 'באותו נושא ועם אותו ניהול' למול אותו ספק, וכל זאת כדי להמלט מזיהוי מקור החוב; כי פעל ברשלנות ותוך יצירת מצג מטעה כלפי המשיבה שם, כי אין לה כל סיבה לדאגה ביחס לכסוי החובות כלפיה בהבטיחו ששיקים שיימסרו לה יכובדו ואין כל חשש לגביהם, הגם שידע באותה עת שמצבה הפינאנסי של החברה לא יאפשר לה לעמוד בחיוב זה. לנוכח תשתית עובדתית זו, קבע בית משפט זה כי יש הצדקה לחייב את אותו בעל מניות ונושא משרה באופן אישי. השופטת ע' ארבל פסעה באותו עניין ב'מסלול הנזיקי' וקבעה כי מתקיימים בנושא המשרה כל יסודות עוולת הרשלנות ולכן יש הצדקה להטיל עליו אחריות אישית, ואילו הנשיא א' ברק סבר כי הגם שניתן להגיע לתוצאה זו תוך שימוש בדיני הנזיקין הרי שמדובר במקרה חריג המצדיק שימוש בעקרון תום הלב כמקור הנורמאטיבי להטלת האחריות האישית. למען שלמות התמונה יצוין כי השופט (כתארו אז) א' גרוניס הצטרף לתוצאה אליה הגיעו שני חברי ההרכב האחרים בעיניין יצהרי, מבלי להביע עמדה בשאלת המקור הנורמאטיבי לחיוב האישי.

לא ניתן לייחס את השיק למשיב 1 שעה שלא הייתה לחיובי החברה היתקשרות פרטית בינו לבין המערער, אינו חתום על השיק ולא התחייב לערוב אישית.

...

עוד אני סבורה כי דינה של הבקשה לצירוף ראיה להדחות.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

המערער ישלם למשיב 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ כולל מע"מ. הסכום יועבר למשיב 1 מהערבון באמצעות בא כוחו.

בסעיף 14 להסכם התובעים הוסיפו כי צד ב' מתחייב להחזר הוצאות המלגזן בנגוד להסכם המקורי.

הרמת מסך: התובעים טענו להרמת מסך נגד הנתבעת 3 והטלת אחריות אישית על הנתבע 1 בתור המנהל בפועל של החברה והעומד מאחורי התרמית ושימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

שנית, לא הוכח כי מי מהנתבעים ידע מראש כי ההמחאות לא תכובדנה בבנק, נהפוך הוא, ההמחאה הראשונה כובדה בזמן ורק לאחר מכן נראה כי הנתבעת 2 נקלעה לקשיים כלכליים וההמחאות המאוחרות יותר חזרו מחוסר כסוי מספיק.

...

סיכומו של דבר: התביעה העיקרית התקבלה באופן חלקי כך שהנתבעת 2 חייבת בתשלום 424,000 ₪ לתובעים.

התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 נדחית.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

התובע מתאר שביום 31.10.2017 עיין בחשבון הבנק שלו, באנטרנט, וגילה להפתעתו כי השיק הוחזר על ידי הבנק הנמשך, בציון "אין כסוי מספיק". באותו היום, משנוכח לדעת כי השיק חולל בגין אי פרעון, פנה התובע לנתבע 1, וזה האחרון אמר לו כי ביצע העברה של סכום השיק לחשבון הבנק של התובע, וכי ידאג למחרת להעביר את אישור ההעברה.

לפיכך, יש להטיל אחריות אישית על מנהלים ובעלי שליטה בחברה, מאחר ונהגו בחוסר תום לב. התובע מבקש לחייב את נתבע 6 להשיב לו את הרכב, ולפצותו בגין נזקיו.

בהיתחשב בכך, כי התובע לא עמד בנטל המוטל על שכמו להוכיח מירמה וקנוניה מטעם נתבעים 2-6, וכן לאור היתנהלות הנתבעים 2-6 כמפורט לעיל, אינני עושה צו להוצאות.

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, לא ראיתי לנכון להורות על מתן צווים כמבוקש על ידי התובע.

אלא, ראיתי לנכון להיעתר לסעד החלופי; עם זאת, לא ראיתי לנכון לפסוק לטובת התובע עוגמת נפש, בהתחשב בהתנהלותו.

אשר על כן, דין התביעה כנגד נתבעים 2-6, להידחות.