אחזקת שיק על-ידי צד ג' ללא זכויות

נתבע 3- עו"ד סימן טוב שקבל לידיו ו/או אמור היה לקבל בנאמנות את כספי הליכי מכירת הדירות והציג מצגיי שוא כלפיי התובעים לגבי מהותה העסקה, קיום חשבונות נאמנות, ובדיעבד הסתבר, כי כספים שהופקדו בחשבונות הנאמנות נמשכו על ידו ו/או על ידי צדדי ג' ללא אישור התובעים.

לטענת התובעים, בהסכם הצהירה הנתבעת שהנה מחזיקה בזכויות בגג ובידיה חתימת הדיירים בבניין, אך הסתבר מעל לכל ספק שמעולם לא נחתם כל הסכם בין דיירי הבניין לנתבעת או מי מטעמה ומדובר במצגי שוא של הנתבעים.

הסכם הנאמנות בין הנתבעת לנתבע הסכם אחזקת כספים בנאמנות שנחתם בין הנתבעת לנתבע מיום 2.10.16 קובעי בין היתר שהנתבעת מבקשת מהנתבע לקבל את שירותיו לאחזקת וניהול כספיה עבור פרויקט שד' ירושלים 79 רמת גן שחשבון נאמנות שינוהל ע"י עו"ד, ושהנתבע הסכים לנהל את חשבון הנאמנות בהתאם לשכ"ט שייקבע ביניהם.

דרך פעולתו זו של הנתבע בלתי נתפסת עוד יותר עת הסתבר כי בעבר הושעה מלשכת עורכי הדין על רקע עניין עם כספי נאמנות (עמ' 11 ש' 21-29); כי אין לו ביטוח מקצועי (עמ' 14 ש' 8-9); כפי שקבע כב' השופט בני שגיא, התובעים, כמו גם רוכשים אחרים, לא היו יכולים לדעת שמדובר בחשבונות מרמתיים, שכן החשבונות נוהלו ע"י עורכי דין ומסירת השיקים לוותה בחתימה על טופסי הרשמה שבהם צויין שהכספים ששולמו ע"י הרוכשים יוחזקו בנאמנות וישוחררו בנסיבות הקבועות בטופסי ההרשמה שעליהם חתמו הרוכשים, מה עוד שהוצאו כספים למטרות שונות שאינן בהכרח עולות עם מטרות החשבון.

...

ובהמשך קבעה כב' השופטת פלינר: ומההלכה ליישומה האם בפני הנתבע היו "סימני התראה" שהיו אמורים לעורר את חשדו? יש להשיב על כך בכן רבתי, והגעתי לכלל מסקנה שבמקרה הנדון היה על הנתבע להתנהל בזהירות יתר – ולא רק שלא עשה כן, אלא הנתבע לא שעה כלל לסימני ההתראה שנקרו בפניו, ואפרט דברים אלו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעים את כל המקדמות ששילמו כל התובעים, (כל תובע את הסכום ששילם) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ששילמו את הכסף ועד להשבתו בפועל.

כן ישלם הנתבע לכל תובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך 40,000 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מיום מתן פסה"ד. התובעים ימציאו פסיקתא לחתימתי, בה יפורטו הסכומים הוצאות שכ"ט ייקבעו עם חתימת הפסיקתא.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 32439-09-17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נטו מ.ע. אחזקות בע"מ בפני כבוד השופט אביים ברקאי התובעת: כלל חברה לביטוח בע"מ הנתבעת: נטו מ.ע. אחזקות בע"מ ב"כ התובעת: עו"ד אריה נוגה, עו"ד אפרת נחום מלניק ועו"ד סוזן מור ב"כ הנתבעת: עו"ד יוני פולק פסק דין

תוצאת הפרת חובת המבטח ליידע את המבוטח · התוצאה המשפטית הנובעת מהפרת חובתו של המבטח ליידע את המבוטח על אודות הכוונה לשלם לצד השלישי? מעיון בפסיקת בתי המשפט היא שלילת זכותו לזכות בתשלום ההישתתפות עצמית מן המבוטח, ור' 33255/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מסלול חן בע"מ (29.10.06); ת.א. (ת"א) 57868/05 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ליד הנחל מקום בטבע בע"מ (8.3.07)).

· לטענת הנתבעת, ביום 28.1.14 הוציאה המחאה על סך 17,745 ₪ משוכה לטובת התובעת בגין ארוע זה. ביום 9.3.14 ניפרעה ההמחאה על ידי התובעת.

כמו כן יחול סכום ההישתתפות העצמית לגבי הוצאות חיצוניות שהוציא המבטח במהלך טפול בתביעה ו/או דרישה לפצוי ו/או הודעה על כל ארוע העלול לגרום לתביעה וזאת אף אם לא שולמו פיצויים בגינם" · הכרעה – במקרה זה אין המדובר בפשרה או בהסדר דיוני אחר אשר הוסכם על ידי המבטחת וצד ג' ולפיכך ממילא לא מחויבת התובעת במשלוח הודעה בכתב לנתבעת לשם קבלת עמדתה.

...

כבר מיד ייאמר כי טענה זו של הנתבעת נדחית; · טענה שניה, תשלום בפועל - הנתבעת טענה ביחס לשני אירועים כי שילמה את ההשתתפות העצמית והציגה שיקים ביחס לתשלום זה. מנגד השיבה התובעת כי התשלומים שהעבירה הנתבעת נזקפו לטובת חובות אחרים ומשכך ככל שתתקבל הטענה – עדיין חבה הנתבעת בגין חובות אחרים, שכלל לא נתבעו.

לאור כל האמור לעיל יש לדחות התביעות בגין אירועים 1, 2 ו-9.

בנסיבות אלו, לאור ההליכים שקוימו בין הצדדים והעבודה שהושקעה בניהולו של ההליך, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל לשניהם של 30,000 ש"ח. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 104,589 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה – 13/9/2017 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 20142-11-18 נעים נ' בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת חיה זנדברג מבקש עוזי נעים משיבים 1. אשל ניקיון ואחזקה בע"מ 2. רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה (פורמאלי) 3. בנק דיסקונט (פורמאלי) 4. בנק לאומי (פורמאלי) 5. ניסים יצחק (פורמאלי) החלטה

אשל טענה כי בקשת גילוי המסמכים של המבקש נועדה להביא להתמשכות ההליכים, והדגישה שההמחאות המדוברות נפדו על ידי צד ג, וכי המבקש אינו מגלה לה את מסמכיו.

עוד ביקשה אשל למחוק את כתב הגנתו של המבקש בשל כך שהמבקש לא גילה את המסכים שהצטווה לגלות.

בית המשפט קמא אף הוסיף וקבע "ששמורה לשני הצדדים הזכות לטעון בעיניין זה בסיכומים לרבות בכל הנוגע לחזקות הידועות בדבר המנעות מהבאת ראיות". בהחלטה זו לא נפל כל פגם ואין עילה להתערב בה. ההחלטה מנומקת בפירוט, וטעמיה מבוארים.

...

המבקש טען כי "כל מה שאני מבקש שכל החברות שאשל עבדה איתן וקשורה בהן וגם דרכה הועסקו עובדים". לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט בית המשפט קמא כי "אני מורה בזאת כי התובעת [=אשל] סיימה לגלות את המסמכים, והדרישות של הנתבע 4 [=המבקש] אינן רלוונטיות להליך זה. יש לציין כי נתבע 4 [=המבקש] מרחיב את היריעה ועליו לגלות את המסמכים שברשותו בתוך 14 יום לכל הצדדים". הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ביום 1.10.2017 (כשבועיים לאחר ההחלטה מיום 18.9.2017, לפיה אשל סיימה להציג את המסמכים שהיה עליה להציג), הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי נגד אשל.

דיון והכרעה לאחר העיון, החלטתי לדחות את הבקשה בלי לבקש תשובה.

לפיכך, דין בקשת רשות הערעור להידחות גם בעניין זה. למען הסר ספק יובהר כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה כלשהי בשאלה מה יהיה הדין אילו המערער יפנה בבקשות הנוגעות לצדדים השלישיים במסגרת הפרוצדורה המותווית בדין.

מטעמים אלו, בקשת רשות הערעור נדחית לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

התובעת, מנגד לא עשתה מאום על מנת לתחזק את הנכס נשוא התביעה, עובדה שלא מנעה ממנה לגבות תשלומים עבור דמי ניהול ואחזקה וכן "קרן חידוש". לטענת הנתבעים, התובעת התעשרה על חשבונם שלא על פי זכות שבדין ועליה להחזיר להם את דמי השכירות שגבתה מהם לאורך השנים בגין שימוש במבנה הנכס כאשר ברור כי לכל הפחות חלק מן המבנה המושכר כלל אינו מצוי בבעלותה אלא בבעלות הנתבע 1 ובני משפחתו.

הנתבעים מפנים לתצהירה של גב' זילברמן שאישרה כי קיימת מובלעת בנכס אשר שייכת לצד ג', לא ידעה לנקוב בשטח בו אוחזים הנתבעים ולא עלה בידה לתאר זאת אף על גבי התשריט.

בסעיפים 17 ו – 18 לתצהירה של גב' זילברמן תוארה הפגישה עם הנתבע 1 ביום 31.7.12 בה ביקש לשנות את שם המחזיק לנתבעת 2 והיא הדריכה אותו לחתום על המחאת זכות מתאימה ואף שלחה לו העתק ממנה אולם לא נעשו צעדים מצדו לקדם עניין זה. חרף העובדה שהמחאת הזכות לא נחתמה על ידי הנתבע 1 החשבוניות שהוציאה התובעת החל מחודש 9/2012 (חודשיים לאחר הפגישה) ואף הכרטסת שונו לשם הנתבעת 2 (נספח 17 לתצהיר התובעת).

יתרה מזאת, נראה כי הנתבע אכן עשה מצדו את הצעדים הנדרשים וחתם על המחאת הזכות, שכן טען בסעיף 18 לתצהירו כי, בשונה מן הנטען על ידי התובעת "קיימת בידי תוספת להסכם עליו אני חתום אך לא התובעת בו אני ממחה את זכויותיי וחובותיי אל הנתבעת 2 ". על כן, נראה כי הצדדים היו מעוניינים בכך שהמחזיקה הרשומה בנכס תהא הנתבעת 2.

...

על כן אני מורה לנתבעים להשיב את המקרקעין נשוא התביעה בהם הם יושבים כיום לידי התובעת כשהם ריקים מכל אדם או חפץ וזאת תוך 45 יום וזאת בהתאם לתסריט המודד שצורף לחוות דעתו.

כן אני מחייב את הנתבעים בגובה דמי השכירות נשוא התביעה בסך של 403,676 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (6.5.18) ועד ליום פסק הדין בסך כולל של 434,558 ₪.

כן אני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ ובשכ''ט עו''ד בסך כולל של 65,000 ₪, וזאת בהתחשב בכך שמדובר בשתי תביעות שאוחדו ובתיק שהתנהל קרוב ל – 6 שנים.

בהחלטתו קבע בית הדין כי באופן זמני שכר הדירה יעמוד על סכום של 5,000 ש"ח וכי דמי השכירות החודשיים שעל האשה לשלמם לעותר בגין חלקו בדירה יעמדו, בהתאמה, על 2,500 ש"ח. כן קבע בית הדין כי הערב יפקיד בידי נאמן בית הדין 12 שיקים על סך של 2,500 ש"ח כ"א; כי עם קבלת השיקים על ידי הנאמן, יודיע על כך הנאמן לעותר; וכי עם ביצוע האמור, העותר יפנה את הדירה לא יאוחר מיום 1.3.2022; ובמעמד פינוי הדירה ימסור הנאמן את השיקים לידי העותר.

כן נקבע כי עם פינוי הדירה הוצאות אחזקת הבית תחולנה על האשה; כי הדירה לא תושכר לצד ג' אלא בהסכמת העותר; וכי עם פינוי הדירה יקבע מועד לסידור הגט בבית הדין האיזורי – וזאת, לא יאוחר מ-14 ימים ממועד פינוי הדירה.

טענות הצדדים במסגרת העתירה דנן, טוען העותר כי החלטת בית הדין הרבני הגדול פוגעת בזכותו הקניינית בדירה.

כך עולה גם מהחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 16.1.2023 אשר נוגעת לסמכותו לידון בעינייני הרכוש של הצדדים ("... ובמסגרת העירעור ערך בית הדין הרבני הגדול הסכם בין הצדדים"), וכך הדברים הובנו על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בהחלטתו מיום 26.1.2023 ("באופן זה הפקיעו [הצדדים] את הסמכות לידון בעינייני הרכוש מידי בית המשפט והעבירו אותה לבית הדין הרבני, תוך הסכמה מכללא שלא לבצע את פירוק השתוף על פי פסק הדין אלא לפעול בהתאם לפסיקת בית הדין הרבני").

...

לטענת האישה וכן לטענתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, דין העתירה להידחות מהטעם הבא: מניעת פירוק השיתוף בדירה מהווה חלק מהסכמות הצדדים למתווה שהוצע על ידי בית הדין הרבני הגדול.

לאחר עיון בכתובים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה מבוררת להתערבותנו.

לא נעלמו מעינינו טענותיו של העותר ביחס להחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 17.5.2023, אך אין בכך כדי לשנות מהמסקנה כי הלה הסכים למתווה אשר הוצע על ידי בית הדין הרבני הגדול.

באשר ליתר טענותיו של העותר בעתירה – טענות אלו נטענו על ידו בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי והן יתבררו במסגרת זו. סוף דבר: עתירה נדחית בזאת.