אחזקת טלפון נייד בנהיגה - הכרעת דין

לעדותו ישב במושב הנוסע בניידת מישטרה אשר עמדה מוסתרת בין שני בתים במרחק של 10 מטר לערך מן הכביש, כשחזיתה פונה אל מעגל תנועה, והבחין ברכב הנאשם נוסע בתוך מעגל תנועה, מכיוון רחוב פינס ופונה שמאלה לכיוון רחוב דרך ארץ כשהנהג אוחז ביד ימין במכשיר טלפון נייד בגובה החזה.

בעבירות המתרחשות בתוך הרכב כגון שימוש אסור בטלפון נייד או אחזקתו ואי חגירת חגורת בטיחות – יש להקפיד הקפדה יתרה בעת בחינת דיות הראיות, כמותן ואיכותן.

פעולות שאינן קשורות בנהיגה – כגון שליחת מיסרון או קריאת מיסרון – אסורות הן. שלישית, המחוקק לא אסר מגע בטלפון כי אם אחיזה בו. רביעית, פרשנות מתבקשת של התקנות מתירה נגיעה קצרה לצורך נתוק או מענה לשיחה ראה למשל ע"פ (מחוזי חי') 906/05 מדינת ישראל נ' בת שבע לוי (26.04.2006):‏‏ "נראה, כי מחוקק המשנה היה ער לכך, שגם לשם השמוש במכשיר טלפון ברכב שמותקן בו מקרופון, יש צורך בהסרת היד מההגה. ואולם, חשוב הדבר למעט בכך ככל הניתן." בהשאלה – אקבע כי מותרת נגיעה קצרה לצורך הפעלת תצוגת ניווט / אפליקציית וויז או סיום הפעלתה.

עת/1 אישר כי לו היה מדובר בנגיעה בודדת במסך הטלפון – לא היה רושם דו"ח. ר' גם הכרעות הדין המקיפות והמפורטות של כב' הש' אור לרנר בתת"ע 12593-02-19 מדינת ישראל נ' גבע הולצמן (05.10.20), וכב' הש' סא"ל מאיר ויגיסר בתיק ז"י (תעבורה) 67/19 התביעה הצבאית נגד רס"ן זוהר סלע (31.10.19).

...

אקדים ואציין כי מבחינה עובדתית לא שוכנעתי, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אחז בטלפון ביד ימין ולאור הנימוקים להלן, אקבע כי אפשרית היא גרסת הנאשם לפיה נגע ביד ימין במסך הטלפון שהיה מונח במתקן על שמשת רכבו, בעת תנועת רכבו בכיכר, כדי לסגור אפליקציית הניווט שפעלה: מצאתי כי תיעוד נסיבות ביצוע העבירה במסמכים שהוגשו על ידי עדי התביעה ועדויותיהם בפני חסרים פרטים מהותיים: · עדי התביעה לא פרטו מהו פרק הזמן בו הבחינו בביצוע העבירה, מרחק הנסיעה שעבר רכב הנאשם בעת ביצוע העבירה לכאורה ומה היתה מהירות נסיעת רכב הנאשם.

ר' גם אמרת אגב של כב' הש' העמית י. צלקובניק בעפ"ת (מחוזי מרכז) 2345-07-21 דברשוילי ג'ינו נ' מדינת ישראל (22.01.21): "ב"כ המערער ביקש לתמוך טיעונו בפסק הדין שניתן בבית משפט לתעבורה בחיפה בתת"ע 12593-02-19 ובתיק בית הדין הצבאי לתעבורה 67/19, אולם עסקינן על פי העובדות שהתבררו בשני המקרים, שלא כבעניינו של המערער, כי מדובר במכשירי טלפון שהיו מותקנים במתקן קבוע ברכב, שבהם נעשה שימוש אינהרנטי לקבלת שיחה או לסילוק פרסומת מתצוגת ניווט, בלחיצה בודדת." מאמירה זו נלמד כי כב' בית המשפט המחוזי מאמץ את המסקנה לעיל – נגיעה בודדת במסך הטלפון המונח במתקן קבוע ברכב – אינה אסורה.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר שלא שוכנעתי מעבר לכל ספק כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו (אחיזה בטלפון נייד אגב תנועת הרכב) ולאור מסקנתי כי מותרת נגיעה בודדת במסך הטלפון לשם כיבוי אפליקציית הניווט או הפעלתה, החלטתי לזכות את הנאשם, ולו מחמת הספק.

בתשובתו לאישום אמר המערער, כי הוא: "כופר באחזקת הטלפון, בשימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, כופר באי אחיזה בהגה בשתי ידיים, כופר ביכולת השוטר לראות ביצוע העבירה לאור היות הזכוכיות מושחרות". במהלך פרשת הראיות נשמעה עדותו של המערער.

בעקבות זאת הזהיר אותו בית המשפט קמא, כי בהתאם לסעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), רשאי בית המשפט להרשיעו בעבירה שהאשמה בה התגלתה מהעובדות שהוכחו "בהקשר זה עבירה על תקנה 365 ו-308 לתקנות התעבורה". פסק דינו של בית המשפט קמא: בהכרעת הדין אימץ בית המשפט קמא את גרסת השוטר שהעיד מטעם המשיבה, לפיה המערער עשה שימוש בטלפון בזמן הנהיגה.

על פי פירסומי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים[footnoteRef:1], מחקרים בארץ ובעולם מצביעים על קשר הדוק בין שימוש בטלפון נייד בנהיגה לבין עלייה במספר תאונות הדרכים.

...

די בכך כדי לבסס מסקנה לפיה למערער ניתנה הזדמנות סבירה להביא ראיות מטעמו לעניין זה, ולגבש קו הגנה מתאים.

הוא לא הבהיר מהי הדרך שעמדה לפניו להתגונן בפני הרשעתו בעבירה האמורה, חרף הגרסה שהעלה בעניין לפני בית המשפט, אך נמנעה ממנו בשל כך שהוא הופנה לתקנות אחרות מהתקנה בה הורשע בסופו של דבר.

סעיף 184 בחסד"פ מטיל מגבלה על העונש שיוטל על נאשם המורשע במעשה עבירה שהעובדות הנוגעות אליה לא נטענו בכתב האישום.

ב"כ המאשימה: מברשת להרשיע, יש דוח של תצפיתן שהעיד מה ראה, את צורת האחזקה, צבע המכשיר, המרחק שלו מהנאשם ורכבו, השוטר שעצר אותו עצר על פי דיווח של התצפיתן לאחר שאישר כי זה הרכב שבצע את העבירה, וגם פורטו פרטי הצבע , סוג ומספר הרכב.

הכרעת דין לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס לפיה נהג ברכב והשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בנגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

העד העיד , כי במסגרת מבצע אכיפה שנערך בצומת עמד על אי התנועה צפה על התנועה המגיעה מכוון נתב"ג , הבחין ברכב הנאשם, כאשר הנאשם מחזיק במכשיר טל' נייד כהה ביד ימין בצמוד לאוזן שמאל ושפתיו נעות.

לאור האמור לעיל, לאחר שעיינתי בלגיון הרשעותיו של הנאשם כאשר הוא מחזקי ב רישיון נהיגה משנת 2003 ולחובתו 17 הרשעות, ביניהן מלבד העבירות הזהות עבירות של אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות, אי ציות לשוטר, נהיגה באור אדום, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לעונש, כאשר המאשימה לא עתרה לפסילה בפועל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1200 ₪.

...

לאחר ששמעתי גרסאות הצדדים, הנני מעדיפה גרסתם של עדי התביעה.

לאור האמור לעיל, מצאתי כי הנאשם בצע את העבירה המיוחסת לו ב כתב האישום והנני מרשיעה אותו בהתאם.

לאור האמור לעיל, לאחר שעיינתי בלגיון הרשעותיו של הנאשם כאשר הוא מחזקי ב רישיון נהיגה משנת 2003 ולחובתו 17 הרשעות, ביניהן מלבד העבירות הזהות עבירות של אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות, אי ציות לשוטר, נהיגה באור אדום, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לעונש, כאשר המאשימה לא עתרה לפסילה בפועל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1200 ₪.

בית משפט השלום בקריית גת ת"פ 22100-07-16 מדינת ישראל נ' פרץ תיק חצוני: 292783/2016 בפני כב' סגנית הנשיאה, השופטת נגה שמואלי מאייר המאשימה מדינת ישראל באמצעות תביעות לכיש ע"י ב"כ עוה"ד שני אסלן נ ג ד הנאשם ניסים פרץ – נוכח ע"י ב"כ עוה"ד איתן פרידמן - נוכח הכרעת דין

כתב האישום ורקע כללי כתב האישום מייחס לנאשם עבירה אחת של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה אחת של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; עבירה אחת של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; עבירה אחת של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; עבירה אחת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה אחת של אחזקת אגרופן או סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין ועבירה אחת של נהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש),תשכ"א-1961.

עוד ובמסגרת פרשת התביעה הוגשו הראיות הבאות: ת/1 (צלום מסך הפלפון של המתלוננת בו מתועדות ארבע שיחות יוצאות שבוצעו מהטלפון הנייד של המתלוננת לטלפון הנייד של אחיו של הנאשם מר קובי פרץ ביום 08.07.2016), ת/2 צלום ממסך הפלפון של המתלוננת המתעד את איש הקשר מר קובי פרץ ואת מספר הטלפון שלו (ת/1 + ת/2 צולמו על ידי החוקר דני סעדון), ת/3 תמונות שצולמו על ידי השוטר תומר סוויסה בדירת המתלוננת והמתעדות את מצב הדירה וההיזק שניגרם לדבריה של המתלוננת לרכושה כתוצאה ממעשיו של הנאשם.

...

סיכומו של דבר, מהתרחשות זו עולה כי, הנאשם היה מודע לכך שתומר הוא שוטר כמו גם לסיבת עיכובו ולכן השוטר פעל בהתאם להוראות החוק ולא הייתה מוטלת עליו החובה להסביר לנאשם את סיבת העיכוב; לחילופין, נסיבות ביצוע העבירה הנוספת על ידי הנאשם, כמו גם התנגדותו לעיכוב הנן נסיבות בגינן נמנע מהשוטר תומר להודיע לנאשם על סבת עיכובו הראשוני (חרף העובדה כי כאמור לא הייתה מוטלת עליו חובה מעין זו); בשעה שהנאשם המשיך להתנגד לעיכובו, ואף היה מודע לכך שהדברים יובילו למעצרו, ובשעה שהוסיף חטא על פשע, בכך שהפריע למהלך מעצרו ותקף את השוטר, במצב דברים זה, ברי כי קמה לשוטר סמכות מעצר שאת הסיבה בגינה הודיע לנאשם בהקדם האפשרי ולאחר שחלפו הנסיבות שמנעו ממנו להודיע לו את סבת עיכובו הראשוני; השוטר תומר עמד בחובה המוטלת עליו והודיע לנאשם את סבת המעצר עוד בטרם הגעתם לתחנה (אם כי גם כאן יצוין שהנאשם היה מודע היטב לסבת מעצרו); הנאשם התנגד הן לעיכובו והן למעצרו (כשהדברים אף עולים בקנה אחד עם דבריו של הנאשם במשטרה (ת/10 שורות 20-21)).

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי אף לייחס לנאשם את העובדה המיוחסת לו בסעיפים 1 ו-14 לכתב האישום לפיה, הלה היה נתון תחת השפעת משקה משכר.

לסיכום נקודה זו, ולאחר שנמצא כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי הנאשם אכן נהג בשכרות, מצאתי לזכותו מחמת הספק מעבירה זו. סוף דבר בסיכומם של דברים, הריני מרשיעה את הנאשם בעבירת האיומים (מושא סעיף 3 לכתב האישום); בעבירת התקיפה סתם (מושא סעיף 7 לכתב האישום) ; בעבירת ההיזק לרכוש במזיד (מושא סעיפים 5, 6 ו-10 לכתב האישום); בעבירת החזקת הסכין שלא למטרה כשרה (מושא סעיף 15 לכתב האישום); בעבירת ההפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ובעבירת תקיפת השוטר בעת מילוי תפקידו (מושא סעיף 16 ו-17 לכתב האישום).

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז תת"ע 426-06-21 מדינת ישראל נ' מצרפי בפני כבוד השופטת שירי שפר בעיניין: מדינת ישראל ע"י משטרת ישראל המאשימה יוסף יצחק מצרפי ע"י ב"כ עו"ד דמרי הנאשם הכרעת דין

לעדותו ישב במושב הנהג בניידת מישטרה אשר עמדה בחניון מכבי האש בעיר אלעד, כשחזיתה פונה אל רחוב יהודה הנשיא, הבחין ברכב הנאשם נוסע ברחוב יהודה הנשיא ממזרח למערב, כשהוא חולף בניצב אליו, והבחין דרך חלון ימני קדמי של רכב הנאשם כי הנאשם שהיה לבד ברכב, אוחז ביד ימין בהגה וביד שמאל במכשיר טלפון נייד שחור קרוב לפניו.

לעדותה, ישבה במושב הנוסע בניידת המישטרה בחניון כיבוי אש בכניסה לאלעד, עם הפנים לכיוון רחוב יהודה הנשיא, שותפה השוטר אבי מזרחי ראה את הנאשם אוחז בטלפון נייד כאשר הוא בנהיגה, היא לא ראתה את העבירה שכן היתה עסוקה בטלפון.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, לרבות 4 סירטוני מצלמת הגוף של עת/1, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום – אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, אגב תנועת הרכב.

בעבירות המתרחשות בתוך הרכב כגון שימוש אסור בטלפון נייד או אחזקתו ואי חגירת חגורת בטיחות – יש להקפיד הקפדה יתרה בעת בחינת דיות הראיות, כמותן ואיכותן.

...

האופן בו תיקן השוטר טעותו אכן גרם לנפילת אי דיוקים בין הדוח המקורי לעותק שנמסר לנאשם ולזכ"ד שנרשם (ת/3), אולם אי דיוקים אלו אינם מהותיים לבירור האשמה ושוכנעתי כי נעשו בתום לב. ייתכן ואכן האופן בו פעל השוטר אינו עולה בקנה אחד עם הנחיית מדור תעבורה (נ/4), אולם אין בכך כדי להצדיק הטלת דופי ביושרו של השוטר, כפי שנעשה על ידי ב"כ הנאשם.

יחד עם זאת, לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי מעבר לכל ספק כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו (אחיזה בטלפון נייד אגב תנועת הרכב) ולכן החלטתי לזכות את הנאשם, ולו מחמת הספק.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.