ועדה רפואית מיום 22.07.19 קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 80% החל מ- 01.01.18 (15% בגין ליקוי שמיעה, 10% בגין טינטון, 10% בגין חסימה אפית בינונית, 5% בגין תיסמונת CTS ביד שמאל, 10% בגין CTS ביד ימין, 10% בגין קרע שריר הכתף, 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש מותני, 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש צוארי, 40% בגין הפסקות נשימה בשינה).
הועדה לעררים כלל לא התייחסה למצבו הרפואי לאחוזי נכותו הגבוהים ולהשלכות מצבו הרפואי על יכולתו לעבוד ובניסיונה למצוא תרוץ לקביעותיה הקודמות בעיניינו, הופנה בכוח לסוגי עבודות מבלי להתייחס לדרישות אותן עבודות ולעובדה כי המערער במומו אינו יכול לבצען.
...
להלן פירוט טענות המשיב:
א. המשיב טען כי דין הערעור להידחות.
לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין ושבה על קביעתה הראשונית עובר לפסק הדין, ללא כל נימוק מניח את הדעת הן לעניין סוגי העבודות שהיא קובעת והן לעניין גילו והשכלתו של המערער.
סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר אי כושר, בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו.
לא יונחו בפני הוועדה בהרכבה החדש פרוטוקולים קודמים של ועדות ערר (אי כושר) פסק הדין מיום 14.07.20 ופסק דין זה.
המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.
