אחוזי נכות בתאונת דרכים בגין שבר ביד

ד"ר לוי ציין כי בעקבות התאונה סבל התובע מפריקה ושבר בכתף שמאל, שברים בצלעות משמאל, שבר פתוח באגודל יד שמאל, שברים באגן משמאל, חבלה בגב התחתון ובברכיים וממכה בשיניים ובמצח.

הוסיף כי התלונות במישור הנפשי, באו לידי ביטוי באחוזי נכות שנתנו לתובע, על ידי הפסיכיאטר מטעם בית המשפט.

התובע העיד כי בין השנים 2002-2005, בשל שבר בידו הימנית, קיבל הבטחת הכנסה ולא עבד.

נזק לא ממוני - כאב וסבל בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, על פי גילו של התובע ושיעור נכותו, אני פוסקת לו פיצוי בסכום של 48,507 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר התובע זכאי לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה: הפסדי שכר לעבר 100,000 ₪ הפסדי הישתכרות לעתיד 200,000 ₪ עזרת הזולת 40,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 10,000 ₪ כאב וסבל 48,507 ₪ ____________________ ובסה"כ- 398,507 אשר על כן, הנני פוסקת לתובע פיצויים בסך של 398,507 ₪.

...

בהעדר נתוני אמת מספקים אשר הובאו על ידי הצדדים, אין מנוס אלא לחלץ את הנתונים באופן גס. לפיכך, מיום מתן פסק הדין ועד לגיל 67, יחושב אובדן השתכרותו של התובע בהתאם לשכר מינימום הידוע היום, בסך של 5,300 ₪ וכן שיעור נכות תפקודית (30%).

בהתחשב במהות הפגיעה, בתקופות הנכות הזמנית שנקצבו לתובע ובשיעור נכותו הצמיתה, הנני קובעת על דרך האומדנא, פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 10,000 ₪ ולעתיד בסכום של 30,000 ₪.

נזק לא ממוני - כאב וסבל בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, על פי גילו של התובע ושיעור נכותו, אני פוסקת לו פיצוי בסכום של 48,507 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה: הפסדי שכר לעבר 100,000 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד 200,000 ₪ עזרת הזולת 40,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 10,000 ₪ כאב וסבל 48,507 ₪ ____________________ ובסה"כ- 398,507 אשר על כן, הנני פוסקת לתובע פיצויים בסך של 398,507 ₪.

משעל פניו לא הובא לפני הוועדה תעוד רפואי בגין השברים בכף יד שמאל מעברו הרפואי של המבקש ולא נוהל דיון ביחס לקשר הסיבתי בין נכות שנותרה למבקש, ככל שנותרה כזו, לתאונה נושא התביעה, "קיים ספק אמיתי כי לו הייתה הוועדה הרפואית מודעת לעברו הרפואי הרלוואנטי של התובע היתה קובעת ממצאים אחרים ולו ביחס לקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה לבין התאונה". בסיכומם של דברים נקבע כי יש לקבל את הבקשה ולהתיר למשיבה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל על דרך של מינוי מומחה בתחום האורטופדי לקביעת נכותו של המבקש בגין התאונה.

סעיף 6ב' לחוק הפיצויים קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בעניינינו, בית משפט קמא מצא כי מתקיימים אותם טעמים מיוחדים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור, זאת בשל כך שלא עמד בפני הוועדה הרפואית מידע הנוגע לפגיעתו של המבקש בתאונה קודמת בה נפגע בכף יד שמאל, היא אותה יד שנפגעה בתאונה נושא התביעה.

...

החלטת בית משפט קמא אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור, לפיכך יש לקבל את בקשת הרשות לערער ולבטל את החלטת בית משפט קמא.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקש, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

הוועדה הרפואית קבעה את נכותו של התובע בשיעור 10% לפי פרט 35 (1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 וזאת בעקבות שבר במרפק יד ימין.

בנסיבות אלה, ולפיהן הבוחן בשטח סבר שיש מקום לשלילה מנהלתית והנתבע בחר שלא להגיע למישטרה באופן מידי אלא הגיע רק אחרי כשבועיים, וכאשר הנתבע היה זה שהזיז את הרכבים, מצאתי כי יש כדי להטיות את הכף לכיוונו של התובע ולקבוע כי במאזן ההסתברויות הנידרש במשפט אזרחי, הוכח שרכב הנתבע פגע באופניים וכי התאונה הנה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.

...

אשר עלן כן, הנני קובע כי התובע זכאי לפיצוי גלובלי - בסך 40,000 ₪; החזר הוצאות – התובע טוען להוצאות בגין טיפולים תרופות, השתתפות עצמית והכל מבלי להציג בפני כל אסמכתא על הוצאה שהוצאה בעבר, וזאת כאשר מדובר בתאונת עבודה אשר בגינה זכאי התובע לטיפול רפואי מלא.

משכך הנני דוחה רכיב זה. סה"כ נזקי התובע עומדים על סכום של 255,000 ₪.

יוער כי לא מצאתי לנכון לקבל את בקשת התובע ולפסוק הוצאות נוספות בגין הצורך להוכיח את שאלת החבות, שכן בסופו של דבר, היה מקום לברר אותה בשים לב לכך שאיני סבור שהנתבע לא מסר אמת ביודעין אלא מדובר במצב שבו חלוף הזמן הביא את הנתבעת לשכנוע עצמי שחייב ניהול התיק.

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שהגישה התובעת, ילידת 11.02.2000 כנגד הנתבעת קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, לקבלת פיצוים בגין ניזקי התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 21.02.2017 (להלן: "התאונה").

בתחום האורתופדי מונה ד"ר נביל ג'ריב אשר חיווה דעתו, בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, כי לתובעת נותרו הנכויות שלהלן: · נכות בשיעור 10% בגין השבר ביד ימין לפי סעיף 41 (10) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), כאשר המומחה מציין בחוות דעתו, כי "שורש כף יד ימים עם טווחי תנועה מלאים מלבד בסופינציה בה יש לה הגבלה קלה. בנוסף סובלת מרגישות במישוש ראש האולנה". · נכות בשיעור 10% בגין שבר בירך ימין, בהתאם לסעיף 47 (2)(א) לתוספת- "חיבור גרוע של עצם הירך.. ללא הגבלת התנועות במפרקים הסמוכים". · נכות בשיעור 20% בגין שבר בירך שמאל (מעורבות ברך) לפי סעיף 48 (2)(ג) לתוספת: קשיון נוח (חלקי) בברך, כאשר המומחה מוסיף ומציין בחוות הדעת כי "השבר בירך שמאל החלים בצורה לא אופטימאלית ויתכן ויגרום לבעיות עתידיות בברך שמאל (תהליך שלוקח שנים רבות)". · נכות בשיעור 10% בגין הצלקות הניתוחיות בשתי הרגליים לפי סעיף 75 (1)(ב): צלקות מכערות.

· שלישית, המומחה העיד בפניי כי אינו יכול לחזות בודאות כיצד תתפתח הגבלה זו, וכלשונו בתשובה לשאלה האם קיימת סבירות שהנכות תעלה ל-30% ברגל שמאל (בעמוד 14 שורות 16-20 לפרוטוקול): "קשה לי להגיד את זה. אתה אומר 20 – 30 שנים יכול להיות גם 40 שנים. אמרתי שיהיה שינוי לא בהכרח השינוי יגרום לשינוי אחוזי הנכות כי אני נתתי 20 אחוזי נכות בגלל העיוות שנוצר. אך אינך יכול לתת שני סעיפים שונים על אותה נכות. זה שהתובעת עוברת מסעיף 1 של התקנות לסעיף אחר ולא עולה בדרגת הנכות זה נותר אותו הדבר אלא אם כן זה לד' ואז היא כן עולה. כלומר גם אם תעבור לג' הנכות תיוותר 20 אחוז". אם נסכם את דברי המומחה, הרי בחלוף 20-30 שנה עלול להתפתח אצל התובעת נזק בנקודה מסוימת ברגל שמאל, שיותיר את שיעור הנכות על 20% (הגם שסעיף הנכות יהיה שונה- לפי 35 (1)(ג) (השפעה בינונית על כושר הפעולה)), ובחלוף 40 שנים, הנזק עלול להתפתח להגבלה ניכרת בתנועות הרגל ובמקרה זה תהיה הנכות לפי סעיף 35 (1)(ד) שמקנה 30% נכות.

...

לאור המגבלות מהן סובלת התובעת, לרבות מגבלות לבצע מטלות פיזיות יומיומיות, נראה, כי טענת התובעת לעזרה בהיקף 1,000 ₪ לחודש (לפי היקף של פחות משעה ביום) ואף הטענה כי לאור ההחמרה הצפויה תזדקק התובעת לעזרה נוספת, כאשר בתקופה הנוספת תעמוד העזרה על 1,500 ₪, היא טענת סבירה ואני מקבלה.

לסיכום: אלה ראשי הנזק שאני פוסק לתובעת: · כאב וסבל: 165,617 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ על היתרה לאחר ביצוע הניכויים האמורים בסעיף 40, וכן לשלם הוצאות משפט בסכום כולל אשר מגלם את החזר האגרה והחזר ההוצאות שהוציאה התובעת בגין שכרו של ד"ר מזאווי ובגין הוצאות חקירת ד"ר ג'רייב בסך 7,500 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 20465-07-19 פלונית נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בפני כבוד השופט אייל דורון התובעת א' ח' ע"י ב"כ עוה"ד **** ברק ואח' הנתבעת קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עוה"ד יורם גורי ואח' פסק דין

בעקבות השברים בכף יד שמאל, גובסה יד שמאל של התובעת, ונשקלה אפשרות של ניתוח, אולם לבסוף הוחלט על טפול שמרני ללא היתערבות כירורגית.

בהמשך, נקבעה לתובעת נכות צמיתה ומשוקללת בשיעור של 19%, אשר מורכבת מנכות בשיעור של 10% בתחום האורתופדי, בגין קשיון נוח באגודל יד שמאל - לפי סעיף 44(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"); ומנכות בשיעור של 10% בתחום הנפשי בגין הפרעה והגבלה נפשית קלה - לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. הצדדים לא ביקשו לסתור את קביעת הנכות הרפואית של התובעת במל"ל. בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים, קביעת הנכות הרפואית במל"ל מחייבת בהליך זה. משכך, הנכות הרפואית הצמיתה והמשוקללת של התובעת היא בשיעור של 19%.

כאן יש להדגיש כי עקב התאונה התובעת נפגעה במספר חלקים בגופה, והנכות הזמנית ממנה סבלה, גם בגין הפגיעה הקשה ביד שמאל אבל גם בגין הפגיעה ברגל שמאל שאמנם לא הותירה נכות צמיתה אך היתה משמעותית, גררה עימה יכולת תיפקוד מוגבלת שחייבה בשבועות הראשונים לאחר התאונה קבלת עזרה החורגת מעזרה רגילה שבין בני מישפחה.

...

עם זאת, בפסיקה נקבע לא אחת, כי גם כאשר בית המשפט בוחר בדרך של פיצוי גלובלי, "אין מנוס מלהיזקק לחישוב הקונוונציונאלי ולבחון על פיו את מידת התאמתו של האומדן הגלובאלי" [ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי (20.2.2008), פס' 9 ואסמכתאות שם].

לאחר שנתתי דעתי לנתוניה של התובעת, לגילה, לשכרה, לנכות ממנה היא סובלת עקב התאונה, לעבודה בה היא מתמידה, ומשביחה את שכרה, ולכלל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לתובעת ברכיב זה פיצוי בסכום גלובלי של 300,000 ₪.

סוף דבר אני מחייב את קרנית לשלם לתובעת סכום של 279,125 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, וכן החזר האגרה ששולמה.