אחוזי נכות בשמיעה על פי ועדה רפואית

אשר לתכליתה של תקנה 19 נפסק בעב"ל (ארצי) 388/09 דוד בר – המוסד לביטוח לאומי (8.3.10): "תקנה 19 לתקנות באה להיטיב מצבו של נפגע עבודה, שסבל מפגימה קודמת באיבר זוגי אחד, ולימים הוכרה פגימה באיבר זוגי אחר כפגיעת עבודה. במקרה שכזה הפגיעה התיפקודית עקב הפגיעה השנייה בעבודה חמורה יותר מהפגיעה בעבודה כשלעצמה, אילמלי הפגימה הקודמת ולפיכך נקבעה דרך חישוב דרגת הנכות על פי תקנה 19. אלא, שהאמור מתייחס אך ורק למקום בו דרגת הנכות עצמה בגין פגיעה באיבר זוגי נקבעת על פי מבחני הנכות המתייחסים לשני האיברים הזוגיים. במילים אחרות ליקוי ראייה על פי סעיף 52 למבחנים ולקווי שמיעה על פי סעיף 72 למבחני הנכות. האמור ניתן להדגמה. עוורון בעין אחת מקנה נכות בשיעור של 30%. עוורון מלא מקנה נכות בשיעור של 100%. לפיכך, מי שסבל מעיוורון בעין אחת ולימים אירעה לו פגיעה בעבודה בגינה הוא לקה בעיוורון בעין שנייה - לגביו יש להפעיל את תקנה 19 באופן שיש לקבוע לגביו את נכותו בגין הפגיעה בעבודה שיעור של 70%." מלשון תקנה 19 עולה לכאורה כי צירוף של הפגימות בשני האברים תוך ניכוי הפגימה שאינה קשורה לתאונה שהוכרה – יבוצע בנסיבות בהן האיבר הזוגי שניפגע שלא בתאונה היה פגוע קודם לתאונה.

לטעמי, יהא סדר הפגיעות אשר יהיה, כך או כך מוטל על הועדה לקבוע את הנכות לפי אחוזי הנכות שנקבעו בטבלה שבפריט ליקוי 52 לתוספת לתקנות, וזאת תוך שיקלול הפגיעה החושית הכוללת.

א לאותה החלטה נקבע כי הועדה הרפואית בנסיבות אותו מקרה התחשבה בקביעת שיעור הנכות במצב האוזן שלא נפגעה בתאונת העבודה שכן נקבעה למבוטח שם נכות לפי הטבלה שבפריט ליקוי 72, פריט ליקוי שבהגדרה לוקח בחשבון את הירידה בשמיעה בשתי האוזניים.

...

פרשנות תכליתית של הוראות הטבלאות לקביעת שיעור הנכות באיברים זוגיים (פריטי ליקוי 52 ו- 72) ושל הוראות תקנה 19 (שהיא גם היא הפרשנות המיטיבה עם המבוטחים נפגעי עבודה), מובילה אם כן למסקנה כי במקרה בו עולה טענה להחמרה בפגיעה באיבר זוגי על הוועדה הרפואית לפעול באופן הבא: בשלב הראשון, לקבוע את שיעור הנכות הכולל לפי ממצאי הבדיקה שערכה ובהתאם לטבלאות שבפריטי הליקוי הרלוונטיים לפגיעה באיברים זוגיים; בשלב השני – לקבוע אם דרגת נכות זו גבוהה מזו שנקבעה טרם הליך ההחמרה; בשלב השלישי – לקבוע מה דרגת הנכות שיש לייחס לאיבר שלא נפגע בתאונת העבודה (זו שהיתה נקבעת אלמלא התרחשה תאונת העבודה); ובשלב הרביעי – לקבוע מה שיעור ההחמרה כהפרש שבין שיעורי הנכויות שנקבעו בשלבים השני והשלישי לעיל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

ביום 4.2.2015 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות צמיתה בגין ליקוי שמיעה על פי סעיף 72(1)(2)(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן- התקנות) בשיעור 10%.

לפי בדיקת שמיעה הגרועה ביותר המצב מתאים לסעיף 72 1 ג' 5 בשיעור 10% כלומר השמיעה אמנם מעט גרועה יותר אך אחוזי נכות שנקבעו אינם משתנים לפי התקנות.

...

" לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה מצאה כי " קיים מרכיב הולכתי נוסף רק באוזן ימין של בין 20-30 דציבל המביא את מבחני המילים srt / מימין ss (שמאל 30)." ובהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, פרטה ונימקה כי "המרכיב ההולכתי שנוסף מאז 2014 בצד ימין לא יכול להיות מישני לחשיפה לרעש שכן רעש פוגע בשבלול ולא במערכת ההולכה ועל כן קביעת הנכות נקבעת רק על סמך סף הולכת העצם (ירידה תחושתית עצבית)." ומשכך קבעה כי "כלומר השמיעה אמנם מעט גרועה יותר אך אחוזי נכות שנקבעו אינם משתנים לפי התקנות. לאור כל האמור, הוועדה אינה משנה את החלטתה ודוחה את הערר". המערער טען כי הוועדה קובעת את הנכות 'החדשה' בשיעור של 10% תוך התעלמות מכך שהנכות גבוהה עוד יותר ואינה מציינת את שיעור הנכות החדשה לאור החמרה וכי לא ניתן לראות בהחמרה כ'מצב קודם'.

קביעה זו היא קביעה רפואית אשר לבית הדין אין כל סמכות להתערב בה. דין טענת המערער כי שגתה הוועדה עת לא הסבירה מדוע קיימת החמרה רק באוזן ימין ולא בשתי האוזניים – להידחות.

על יסוד כל האמור, מצאתי כי פרוטוקול הוועדה מעיד על קיומו של דיון מעמיק ומקיף בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וכי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה ואף מעבר לכך ומשכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

] בנסיבות אלה ביקש המערער להחזיר את עניינו לועדה באותו הרכב תוך מתן הנחיות לפיהן ככל שאין בידי הועדה אודיוגרמות ממכוני שמיעה לתקופה שקדמה לשנת 2014, יש להיתעלם מכל הרשומות הרפואיות מלפני שנת 2014 ולקבוע כי מועד תחולת הנכות הוא 18.11.2014.

כאמור, בהתאם לפסק הדין המחזיר, היה על הועדה "להתייחס לטענות המערער, כי לצורך הכרעה בשאלת מועד בחירת הנכות, על הועדה להצביע על בדיקת שמיעה שממצאיה שקולים לנכות שנקבעה, ואשר כוללת אודיוגרם, ממנו ניתן ללמוד כי הירידה בשמיעה על פי הולכת ספי עצם, הודגמה בממוצע תדירויות הדיבור (500,1000, 2000 דציבל), וכן לטענת המערער כי בהיעדרה של בדיקה כאמור, לפני יום 18.11.14 יש לקבוע את מועד תחילת הנכות מיום 18.11.14" (הדגשות שלי, ע.ר.).

דומה כי לא יכול להיות ספק בכך שהסיבה שבעטיה המערער מבקש להשיב את עניינו לדיון בועדה באותו הרכב, חרף העובדה שכבר דנה בעיניינו ארבע פעמים ולאחר שלושה פסקי דין מחזירים, היא אחוזי הנכות שנקבעו על ידה, שעליהם מבקש המערער לשמור תוך שינוי מועד התחולה.

...

בנסיבות אלה טוען המשיב כי הוועדה מילאה בקפידה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וכי לא נפלה טעות בהנמקתה או טעם אחר המצדיק התערבות בהן, בהתאם להלכות שנקבעו בעניין זה. בנסיבות אלה טען המשיב כי יש לדחות את הערעור .

דיון והכרעה כבר כעת ייאמר כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולי הוועדה לעררים על ישיבותיה משנת 2017 ואילך וכן כל חומר משפטי, לרבות פסקי הדין שניתנו בהליכים שהתנהלו ב- בל 56571-02-18, בל 11812-09-19 ו- בל 37982-08-20 ובהליך זה. סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, ועניינו של המערער יוחזר לדיון בוועדה לעררים בהרכב חדש, כמפורט בסעיף 24 לעיל.

עוד הפנה בית הדין בקשר לכך ללשון התקנה, ולשוני בינה לבין תקנה 10א'(א) לתקנות שעניינה תשלום להחזקת רכב, בה נקבע במפורש כי אחוזי הנכות לעניין אותו סעיף הם "אחוזי הנכות שקבעה ועדה רפואית בנכוי אחוזי הנכות שהוספו לפי תקנה 15 או 16". פרשנות המוסד אינה מתיישבת גם עם סעיף 112 עצמו, הקובע שניפגע עבודה שנקבעה לו נכות יציבה בשיעור 75% - כאשר לצורך כך נלקחת בחשבון גם הגדלה מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות - עשוי להיות זכאי לקיצבה מיוחדת גם אם נכותו הרפואית עובר להפעלת תקנה 15 הייתה נמוכה מרף זה. אשר לטענת המערער כי המוסד לא יכול היה לקבוע שלא מיתקיים התנאי השלישי בלא לכנס ועדה רפואית, קבע בית הדין כי המונח "הועדה הרפואית" בסיפא לתקנה 1(ב) יכול לכלול גם את הועדות הרפואיות שקבעו את דרגת הנכות של המערער בענף נפגעי עבודה.

וכך נומקה קביעה זו בעיניין בר: "תקנה 19 לתקנות באה להיטיב מצבו של נפגע עבודה, שסבל מפגימה קודמת באיבר זוגי אחד, ולימים הוכרה פגימה באיבר זוגי אחר כפגיעת עבודה. במקרה שכזה הפגיעה התיפקודית עקב הפגיעה השנייה בעבודה חמורה יותר מהפגיעה בעבודה כשלעצמה, אילמלי הפגימה הקודמת ולפיכך נקבעה דרך חישוב דרגת הנכות על פי תקנה 19. אלא, שהאמור מתייחס אך ורק למקום בו דרגת הנכות עצמה בגין פגיעה באיבר זוגי נקבעת על פי מבחני הנכות המתייחסים לשני האיברים הזוגיים. במילים אחרות ליקוי ראייה על פי סעיף 52 למבחנים ולקווי שמיעה על פי סעיף 72 למבחני הנכות. האמור ניתן להדגמה. עוורון בעין אחת מקנה נכות בשיעור של 30%. עוורון מלא מקנה נכות בשיעור של 100%. לפיכך, מי שסבל מעיוורון בעין אחת ולימים אירעה לו פגיעה בעבודה בגינה הוא לקה בעיוורון בעין שנייה - לגביו יש להפעיל את תקנה 19 באופן שיש לקבוע לגביו את נכותו בגין הפגיעה בעבודה שיעור של 70%.

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.

...