אחוזי נכות בפריקות כתף חוזרות

וועדה רפואית לעררים אשר היתכנסה מיום 16/10/17 (להלן: "הועדה"), החליטה לדחות את ערר המערער ואישרה את קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון לפיה למערער 19% נכות צמיתה, החל מיום 1/11/16, בגין הגבלה בתנועות הכתף עד לגובה השכם, לפי פריט 41(4)(ב) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה.

הוועדה גם עינה בחו"ד של פרופ' רייס מיום 28.3.17, אף הוא מעניק נכות בשיעור 25% לפי הגבלה בתנועות כתף, ס' 41(4)ג', הגבלה שלא נמצאה ע"י הועדה או לחליפין 30% לפי ס' 35(1)ד. הועדה עינה בחו"ד של ד"ר אופיר המתייחס אף הוא באנמנזה לפריקות חוזרות שלא ניצפו ע"י אף רופא ולא תועדו בשום צורה דימותית.

...

הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערעור, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בנסיבותיו החריגות של תיק זה, ברור כי אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, כדרך המלך, שכן היא כבר הביעה את עמדתה, באופן נחרץ, לפיה אין לתת אמון בטענות המערער ובתלונותיו בנוגע להתרחשותן של פריקות, ומכאן ברור כי מדובר בוועדה אשר נעולה על דעתה, ואשר אינה יכולה כלל ושוב לדון בטענות המערער בעניין זה. משהגעתי למסקנה הנ"ל, איני רואה מקום לדון בטענות המערער הנוספות.

תמצית טענות הצדדים טענות המוסד לביטוח לאומי (המערער בתיק 17111-08-17 והמשיב בתיק 18524-08-18, הצדדים ייקראו להלן "המוסד" ו"המבוטח", בהתאמה): הועדה לא נימקה מדוע החליטה להעניק למבוטח נכות בשיעור 13.31%, בשונה מהחלטת הועדה מדרג ראשון שהיתכנסה ביום 13.9.2016; הועדה שגתה כשלא נתנה את דעתה למצבו הרפואי הקודם של המבוטח, ולכך שהיה מועמד לניתוח טרם התאונה בגין פריקות חוזרות של כתף ימין, כמפורט במסמכים הרפואיים בתיק הנכות הכללית שלו.

עם זאת, במקרה שלפניי אין מחלוקת, כי הועדה נכתה למבוטח מצב קודם בשיעור 5% לפי פריט ליקוי המבטא מצב "לאחר ניתוח – פעולת הזרוע טובה" (פריט 41(1)(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, להלן: התקנות), וזאת על אף שבמועד התאונה טרם עבר המבוטח ניתוח כלשהוא בכתפו.

...

לאור האמור עד כה, יש לקבל את ערעור המוסד בחלקו, ולהשיב את עניינו של המבוטח אל הוועדה על מנת שתתייחס לבדיקת ה- MRI מיום 22.11.2015, תשקול מהו פריט הליקוי שבגינו יש לנכות למבוטח נכות בגין מצב קודם וכן תבחן בשנית את קביעתה בעניין הצלקת הניתוחית.

יחד עם זאת, משהמוסד לא כפר בטענת המבוטח אודות מכתב ההשגות ששלח לוועדה בעניין תקנה 15 טרם ישיבתה המסכמת, ואילו המבוטח צירף אישורי פקס חוזרים המעידים לכאורה על קבלת המכתב בידי המוסד אני סבורה, כי ראוי לאפשר למבוטח להציג לוועדה את טיעוניו בעניין זה, ובפרט משעניינו מוחזר לוועדה בעניינים נוספים.

סוף דבר עניינו של המבוטח יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה הנוכחי, על מנת על מנת שתפעל כדלקמן: תתייחס לבדיקת ה- MRI מיום 22.11.2015, ותשקול אם יש בה כדי לשנות מקביעתה בעניין ניכוי מצב קודם; תשקול מהו פריט הליקוי שבגינו יש לנכות למבוטח נכות בגין מצב קודם, ותנמק את קביעתה באופן שיאפשר להתחקות אחר הלך מחשבתה; תבחן בשנית את קביעתה בעניין הצלקת הניתוחית, תוך התייחסות לשאלת היותה מכאיבה, מכערת או מגרדת (כטענת המבוטח בפניה); תשקול בשנית את עמדתה לעניין הפעלת תקנה 15, תוך התייחסות לטענות המבוטח בפניה.

המומחה קבע כי הנכות של התובע כיום עומדת על 20% בגין פריקות חוזרות של הכתף.

בעקבות חוות דעתו של ד"ר שזר הגיש התובע ביום 25.9.16, הודעה על תיקון כתב התביעה ולה צירף כתב תביעה מתוקן שאליו צירף את חוות דעתו של ד"ר שזר אשר שינתה את אחוז הנכות הרפואית של התובע, את פרטי התאונה הראשונה, את פרטי פריקות הכתף מהן סבל התובע ואת חוות דעתו של ד"ר סלטי ביחד עם שאלות ותשובות ההבהרה שנתן.

...

עוד נפסק כי מקום שבו עניינו של התיקון המבוקש של כתב התביעה, בהוספת עילת תביעה חדשה, שהראיות לגביה שונות מאלה הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי, נוהג בית המשפט להיעתר לבקשה בצמצום - ראו ע"א 5016/91 שאוליאן נ' שאוליאן, פ"ד מט(5) 387, 395 (1996).

משכך, אין מקום להיעתר לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה.

על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעות 2 ו-3 הגישו חוות דעת נגדית מטעמן מאת ד"ר שי פריימן, שבדק את התובע ביום 11.09.2016 ומצא כי לא נותרה אצלו נכות צמיתה בעקבות התאונה, שכן לדידו המיגבלה בכתף ימין הנה תולדה של מצב קודם (פריקות כתף חוזרות מאז שנת 2001) וכי מצבו בכתף השמאלית אינו מקנה אחוזי נכות לפי התקנות.

...

העובדה שהתובע התמיד באותו סגנון תומכת במסקנה כי התובע התנהל באדישות, שלא לומר בזלזול.

בחינתן של הראיות גופן מביאה לאותה מסקנה; התובע העיד לפניי כי הגיע למכון הכושר האמור בכדי להתרשם ולשקול רישום.

סיכומו של דבר, נוכח כל המפורט לעיל – דין התביעה להידחות.

בתאריך 11.08.09 נבדק התובע ע"י מומחה מטעמו אשר קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף 41 (1) ב' לתקנות המל"ל. התובע פנה לנתבעת בדרישה לקבלת תגמולים בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו ואולם משסירבה הנתבעת לקבל מסקנות חוות הדעת מטעמו, הוסכם, לאחר דין ודברים, על בדיקה נוספת אצל מומחה מוסכם, פרופ' משה סלע (להלן: "המומחה").

המומחה בדק את התובע בתאריך 16.02.11 ובחוות דעתו מיום 20.05.11 העריך את נכותו האורטופדית הצמיתה בשיעור של 15%, על פי סעיף 41 (1) א' לתקנות המל"ל וזאת עקב פריקות כתף חוזרות.

...

לאור העובדה כי חלפו למעלה מ- 7 שנים מאז הפגיעה, ולמיצער למעלה משנתיים מאז ניתנה ההמלצה לניתוח והתובע לא עבר בסופו של יום את הניתוח, ובשים לב לנימוקים לסירובו כפי שפורטו בכתב התביעה, אני סבורה כי לא ניתן לומר כי קיים חשש ל"פיברוק" ויש לכבד את סירובו של התובע.

סוף דבר: טענת ההתיישנות נדחית.

לפיכך, ובהעדר מחלוקת ביחס לבסיס חישוב הפיצויים על פי הפוליסה, כאשר סכום הפיצוי המקסימלי הקבוע בו עומד על סך 439,314 ₪, הנני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 65,786 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, קרי: מיום 16.05.12 ועד התשלום המלא בפועל.