אחוזי נכות ביטוח לאומי בגין פיברומיאלגיה

בועדה מיום 10.6.13 נבדקה התובעת לעניין מחלת הפיברומיאלגיה ועל כן ישב בועדה רופא ראומטולוג.

החלטת הועדה באשר להחלטת הועדה לגופה נציין, כי גם אם היינו מקבלים את טיעוני הנתבעת והיינו קובעים כי הפגם נרפא, מה שכאמור לא היה, הרי בהחלטת הועדה נשוא התביעה נפלו מספר טעויות משפטיות כמפורט להלן: א. לתובעת נערכה בדיקה כללית וראומטולוגית ובהקשר זה צוין בפרוטוקול כדלקמן: "מצב כללי ותזונתי טוב. אין חוורון, כחלון או צהבת. בדיקה נוירולוגית תקינה. בדיקת מפרקים: אין סימנים של סינוביטיס חריפה ואין הגבלה בתנועה. בבדיקת השרירים: רגישות במישוש בכל מקום נגיעה בצורה מופרזת. הרגישות נמצאה גם ב-10 מקומות הידועות כנקודות הדק. נימצאת בטיפול פסיכולוגי בגלל מצב חרדתי". בפרק הסיכום ציינה הועדה כי- "בת 49, הייתה מטפלת בילדים, אינה עובדת מ-3/11. מתלוננת על כאבים מוסקולסקלטליים מופשטים, כאשר הועלה חשד לפי רופא המשפחה לנוכחות מחלת פיברומיאלגיה ללא תימוכין ראומטולוגיים (ראה מכתביו של ד"ר עדוי האחרון מ-23.1.12 בו הוא כותב שאין סימנים למחלת מפרקים דלקתית ומפנה אותה לבדיקה אורטופדית). בנוסף הועדה עיינה במסמכי הועדה של הביטוח הלאומי שנתנה לה אחוזי נכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה. הועדה אינה יכולה לנמק את החלטת הביטוח הלאומי מיום 9.1.13, אולם מהמסמכים שהובאו בפנינו ומהבדיקה שערכנו אין ממצאים התומכים במחלת הפיברומיאלגיה. נבדקה היום שוב לפי החלטת בית המשפט בנוכחות ראומטולוג בכיר שלא מצא עדות מובהקת לנוכחות פיברומיאלגיה..." הסברה של הועדה לעניין חוסר יכולתה לנמק את החלטת הועדה הרפואית לעניין נכות כללית שהעניקה לתובעת 30% נכות – מקובלת עלינו, שכן הלכה פסוקה היא כי אין בהכרח זיקה בין קביעות ועדות המל"ל לצורך נכות על פי חוק הביטוח הלאומי לבין קביעת נכות לפי תקנות קרן פנסיה [ראו: דב"ע נג/47-1 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה מוגרבי, עבודה ארצי כרך כו(1) 344].

...

לסיכום - לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי נפלו בהחלטת הוועדה מספר פגמים משפטיים המחייבים את התערבות בית הדין.

לפיכך, בשים לב לעובדה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולאור השינוי שחל בהרכב הוועדה ובשים לב למכלול הפגמים הנוספים שפורטו לעיל, אנו סבורים כי יהיה זה נכון להחזיר את עניינה של התובעת לדיון מחדש בערר שהגישה וזאת בפני וועדה בהרכב חדש.

בנסיבות העניין, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

נכות במל"ל בשלב מאוחר בהליך, ולאחר שלבקשת הנפגעת מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט (ראו בקשה מיום 7.9.2014 והחלטה מיום 10.9.2014 וכן פירוט בהמשך) הנפגעת הגישה למל"ל תביעה לקביעת דרגת נכות בעקבות התאונה, ונקבעו לה הנכויות בשעורים הבאים: · 20% בגין פיברומיאלגיה לפי פרט 35 (1) (ב) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), בנכוי 5% בגין מצב קודם ובסה"כ 15% בעקבות התאונה.

ובהמשך הוא נחקר שוב על אחוזי הנכות שקבע בגין הפיברומיאלגיה ומסביר: "ש. חולה שיש לו כאבים בכל הגוף, בעיות זכרון, בעיות שינה, עייפות, מצבי רוח וכו', כל הסיפור הזה מייצר לנו בסך הכל הפרעה קלה בינונית.

...

כך גם בענין ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ; 24.11.2005), מובהר כי דין זה חל גם בתביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים: "אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך פיסקה 5)." (עמוד 7 סעיף 6 לפסק הדין).

וכבר נאמר כי בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה והתרשמה מן העדויות שהובאו בפניה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה (ראו ע"א 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, (2004); ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול, (2004)), ע"א 2835/04 לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (4.8.2005); ע"א 5782/05 יעקב נ' סהר ציון חברה לבטוח בע"מ (7.12.2006) ואותן לא מצאנו במקרה זה. גם המחלוקות לעניין משקל הקופסאות שנפלו על הנפגעת אינה מעלה ומורידה, כאשר אין מחלוקת שכמה ארגזים נפלו על הנפגעת (ראו סעיף 2(ג) לתצהיר נהג מלגזה), אך אין נתון כמה ארגזים.

לכן לטענתה, היה מקום לחשב את הפסדיה על פי שיעור זה. טענה זו דינה להידחות, משום שההפחתה בהשתכרותה של הנפגעת איננה נובעת כולה מאירוע התאונה.

אציין לעניין זה שנראה שמן הראוי שבית משפט המגיע למסקנה, שסכום הפיצוי נבלע בסכום שיש לנכות בשל גמלאות ביטוח לאומי ומבקש לפעול על פי סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי ולקבוע לנפגע/ת 25%, והצדדים לא טענו במהלך המשפט לעניין זה, יפנה, בטרם מתן פסק הדין לצדדים, ויבקש לשמוע עמדתם לעניין זה. גם במקרים בהם מדובר בצד ג' ולא במעביד, הרי שיש מקום לבחון את נושא הדרישות של סעיף 330, כגון הודעה לביטוח לאומי וכיו' ובמידת הצורך לקבל ראיות ואף לשמוע אותן בסוגיה זו, ככל הנדרש.

סוף דבר על המבטחת לשלם לנפגעת סך של 114,089 ₪ (בניכוי הסכום שכבר שולם לאחר פסק הדין, כשהוא משוערך כדין) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין קמא (25.9.2019) ועד לתשלום בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד. בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שמרבית טענות המערערת נדחו והתקבלה הטענה רק לעניין בסיס השכר, איני מוצאת לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

לגבי אי קביעת נכות אורתופדית או בגין פיברומיאלגיה בהחלטת המוסד לביטוח לאומי – התובעת מצביעה על כך שכאשר נוח לנתבעת היא מיתעלמת מהחלטות המוסד לביטוח לאומי וכאשר נוח לה – משתמשת בהן והדבר רק מראה שנדרשת היתייחסות רצינית ומנומקת להחלטת המוסד לביטוח לאומי.

ביחס לטענות בדבר מחלת הקרוהן - מומחה הועדה מתחום הגסטרו, פרופיסור דיקמן, קובע: "איני מקבל שמחלת הקרוהן מצדיקה אחוזי נכות, כפי שקבעו המומחים לפני ואין לחרוג ממה שקבעו במוסד לביטוח לאומי עד כה". בסיכום מציינים המומחים כי לדעתם קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין מחלת הקרוהן אינה משקפת נאמנה את מצבה בפועל ואינה מקנה אי כושר עבודה מלא כפי שניתן שם. נזכיר כי הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת שני פריטי ליקוי בגין מחלת הקרוהן, האחד בשיעור 40% והשני בשיעור 10% אשר באופן משוקלל מסתכמים לכל היותר לכ-40 אחוזי נכות במוסד לביטוח לאומי .

...

ביחס לטענות בדבר מחלת הקרוהן - מומחה הוועדה מתחום הגסטרו, פרופסור דיקמן, קובע: "איני מקבל שמחלת הקרוהן מצדיקה אחוזי נכות, כפי שקבעו המומחים לפני ואין לחרוג ממה שקבעו במוסד לביטוח לאומי עד כה". בסיכום מציינים המומחים כי לדעתם קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין מחלת הקרוהן אינה משקפת נאמנה את מצבה בפועל ואינה מקנה אי כושר עבודה מלא כפי שניתן שם. נזכיר כי הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת שני פריטי ליקוי בגין מחלת הקרוהן, האחד בשיעור 40% והשני בשיעור 10% אשר באופן משוקלל מסתכמים לכל היותר לכ-40 אחוזי נכות במוסד לביטוח לאומי .

על כן לא מצאנו שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ברכיב זה. ביחס לטענות בדבר פיברומיאלגיה- לפי ההלכה הפסוקה על ועדה למנות מומחה רפואי כללי בתחום הפגימה, ואין הכרח למנות מומחה בתחום צר וספציפי.

התובעת לא טענה כי כך הדבר ולא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהכלל האמור.

הוגש תצהיר מטעם נפגעת העבירה, בו צוין בין היתר שנפגעת העבירה בת 65, אלמנה, ללא ילדים, בעלת אחוזי נכות גבוהים מהמוסד לביטוח לאומי.

בעקבות התאונה, היא סבלה מכאבים בכל הגוף ומסחרחורות, ובהמשך היא אובחנה כחולת פיברומיאלגיה והיא מטופלת בתרופות.

...

ד"ר דוד הנדל, המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה, קבע בחוות דעתו מיום 29.9.2021, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 2% (לפי חמישית מתקנה 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה (תיקון), התשע"ד – 2014) (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), בשל מיגבלת תנועה מזערית בצואר.

פרופ' גבריאל ברויאר, המומחה הרפואי בתחום הריאומטולוגיה, קבע בחוות דעתו מיום 23.1.2022 כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% בשל פיברומיאלגיה (לפי סעיף 35(1)(ד) או לחלופין לפי סעיף 92 (ג) לתקנות הביטוח הלאומי), כאשר מחצית מנכות זו יש לייחס לתאונה, קרי 10%.

...

לסיכום, ההוצאות הרפואיות בגין התאונה מסתכמות בסך של 35,000 ₪.

לפיכך, לא מצאתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה. סיכום סכומי הנזק כאב וסבל - 31,703 ₪ הפסד השתכרות לעבר - 85,089 ₪ הפסד השתכרות לעתיד - 154783 ₪ הפסד פנסיה - 29,984 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות - 35,000 ₪ _____________________________________ סה"כ 346,559 ₪ סוף דבר לאור כל האמור, סכום הפיצוי המגיע לתובעת, עומד על סך של 346,559 ₪.

על כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 346,559 ₪ בצירוף הוצאות אגרה ושכר טרחת עו"ד בשיעורו כדין.