אחוזי נכות בגין שינויים ניווניים קשים וספונדילוטיס בחוליות

בהתייחסות למימצאי בדיקות הדימות, הועדה רשמה כדלקמן: "CT ע"ש מותני מ7.5.16 – ראה וועדה קודמת, לציין הצרות קשה של התעלה בגובה 2-3L ו 3-4L והיצרות בינונית בגובה L4-5 על רקע שינויים ניוונים דיסקוגנים כמתואר.

CT ע"ש צוארי מ 8.5.17 – בלטים דיסקאלים משמאל בגובה C5-6, C4-5 ו C6-7 שינויים ספונדילוטים.

ההחלטה שהתקבלה ע"י הועדה הקשורה לאחוזי הנכות בגין תלונותיו וכאבים בעמ"ש מותני.

התעבות של המפרקים בין חוליתיים, שינויים ניוונים דיסקוגנים בגב התחתון ובצואר.

...

הכרעת בית הדין – לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר, לאור העובדה כי הוועדה לא קיימה אחר מלוא הוראות פסק הדין, ומשבהחלטתה נפלו פגמים משפטיים נוספים הקשורים ביישום יתר הוראות פסק הדין, ומאחר ועניינו של המערער הובא לפניה כבר פעמיים, יש מקום להרכב אחר.

על כן, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, אשר לפניה לא יונחו פרוטוקולים קודמים של וועדות רפואיות לעררים.

בוצע צלום של עמוד השידרה המותני ונצפו שינויים נווניים קשים, ספונדילוטיס, וחשד לספונדילוטיס בחוליות L4-L5 ללא פתולוגיה גרמית חריפה.

בהקשר זה אפנה לספרו של אליעזר ריבלין "תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה רביעית (2011), עמ' 731, שם הוא דן במשמעותו של סעיף 6ב לחוק ומפרט כי קביעת דרגת הנכות "על פי דין" מתייחסת לקביעת נכות צמיתה יציבה ולגבי סיטואציה כגון זו אשר בפנינו, מוסיף ומסביר המחבר כי: "אם כבר שונתה הקביעה לפי הדין האחר – מחוייבים בעלי הדין לקביעה החדשה, כל עוד תביעת הפיצויים תלויה ועומדת בבית המשפט, ואפילו נשמעו בה כבר ראיות: "אם מחייבת אותנו קביעת המוסד היא מחייבת על כל גלגוליה והשינויים שחלו בה"" (תוך הפניה לת"א 747/82 צורי נ' צברי, צלטנר 689(א) 1), וראו את המשך הדיון בעמ' 732-733 והאסמכתאות שם. מכאן, ששעה שעסקינן בתיק בו לא מונה מומחה מטעם בהמ"ש אלא שנוהל בזיקה לקביעה על פי דין של המל"ל – ניתן להפנות להחמרות שהיו מעת לעת.

מכאן, שעסקינן במקרה בו, מחד – התובע אכן עזב את מקום העבודה בו עבד לפני התאונה ועובד כיום במקום בו המשכורת נמוכה בהרבה, ואין ספק כי כאבי צואר וגב משפיעים על יכולת הנהיגה ובודאי שעל היכולת לנהוג שעות רבות בכל יום; ומאידך – הממצאים הרפואיים והקביעות על פי דין – אינם תומכים בממצאים כה חמורים, ויש לזכור כי התובע סבל מכאבי גב משמעותיים עוד לפני התאונה, בשל שינויים נווניים וקשה לראות כיצד ה"תוספת" עקב התאונה היא אשר הביאה אותו ממצב בו יכול היה לנהוג ללא בעיה למצב בו הוא לא יכול לנהוג בכלל.

...

לאחר בדיקה - הערר נדחה, משמע – שהנכות נותרה בשיעור של 0%.

לכן, עם כל הכבוד, אין לייחס כל משקל לתעודות המחלה ויש להצר על "הקלות הבלתי נסבלת" של הנפקתם (וראו את פסקי הדין הבאים שם הגיעו בתי המשפט למסקנה דומה – ת"א (שלום נצרת) 3517/03 וליד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (10/8/2006); ת"א (שלום ב"ש) 4517-09 אבו עראר נ' שמג"ד חברה ניהול תביעות מגדל (22/11/2012).

לאור כל האמור, מצאתי כי לגבי העבר יתבצע חישוב של ההפסדים לפי התקופות השונות בשיעורים שונים ולגבי העתיד יחושבו ההפסדים על בסיס גריעה מכושר העבודה בשיעור של של 15% (כאשר הנכות הרפואית הינה 15%).

האמור מתיחס לאבחנה של "חשד לשבר C7 DISH וכן שינויים ספונדילוטיים ודיסקוגניים קשים בחוליות C4-7 בבדיקה מיום 5/3/12 ורישומים נוספים בדבר שבר כאמור. מפנה התובע בהקשר זה לרישום בגליון חדר המיון מיום התאונה, רישום בתיק קופ"ח מיום 19/1/12 ועוד, ת. ראשונה לנפגע בעבודה, טופס ב.ל 250, וכן לרישומי ביקורים אצל אורתופד המתעדים הגבלה בתנועות הצואר. כל אלה צורפו על ידו למסמכי הבקשה ו/או לתגובות שהגיש.

במלים אחרות- לשיטת התובע, גם אם יש לקבל את עמדת הנתבעות כי ( ואעיר כי אף כפי שקבע המל"ל,- ר.ש), שיש לייחס את מיגבלות התנועה שיש לתובע כיום לשינויים הניוניים שיש בעמ"שצ שלו, עדיין הוא זכאי לאחוזי נכות בגין השבר.

...

התוצאה הינה שבמסקנה הרפואית של הוע"ר שליד המל"ל לא נפל פגם המצדיק התערבות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל- הבקשה נדחית.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לב"כ הצדדים ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

הועדה שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן: "קשה לי ללכת, הולך ונופל חולשה וכאבים בגב, זרמים בידיים דקירות ברגליים בכף הרגל שוכב והרגליים קופצות. שתי הרגליים כואבות. ההקרנה ל2 הרגליים. כל החיים שלי משתנים בגלל הדברים האלה." עוד הקשיבה הועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון: "מפנה לחוות דעת של ד"ר סוירי מ- 27.1.2021, חוזר על נימוקי העירעור מ- 31.8.2021 ומבקש לקבוע לו נכות בנפרד מהתחום האורתופדי נכות בתחום הנורולוגי בגין חולשה בגפיים התחתונות מבקש להסביר את הקביעה של הועדה מדרג א' לגבי שיוך הנכות שנקבעה ב- 70% בגין מרכיב תחלואתי כאשר מדובר במחלת מיקצוע בגין נהיגה בכלי רכב שונים ורוטטים במשך כ-40 שנה." הועדה עיינה בחומר הרפואי שהונח בפניה וכן ערכה למערער בדיקה קלינית וכך רשמה את ממצאיה: "מדובר בגבר בן 65, אשר במשך שנים התלונן על כאבים וחולשה ב-4 הגפיים, איבחנה של מיואלפטיה צוארית מבחינה קלינית של סימנים של נזק לנוירון המוטורי העליון כבר במהלך 2020, כאשר נמצאה מיואלפטיה צוארית ושינויים נווניים רבים עם היצרות משמעותית במספר גבהים צוארי.

בבדיקת גב תחתון: ללא ספזם שרירים כיפוף עמ'"ש מותני לפי מבחן שאובר היה 4.5 ס"מ טווח כאשר התקין 6+-1 ללא הגבלה בתנועות סיבוביות או הטייה לטראלית, בבדיקת CT מ-23.4.18 גובה ועמדה בחוליות תקינים שינויים ספונדילוטיים קדמיים בלטי דיסק מגובה L2 עד S1 בגובה L4-5 הבלט יותר לשמאל עם לחץ על שק דורלי ומעורבות הפורמיני משמאל. לא הוצגו צילומים לועדה." טרם סיכום החלטתה ביקשה הועדה לעיין בכל צלומי הרנטגן שביצע המערער עד לאותו המועד.

בנושא מחלת המיקצוע או מקרוטראומה פעלה גם מחלה אחרת שעל פי הערכת הועדה גרמה אף היא לאותו ליקוי ולכן גם מבחינה משפטית הועדה יכולה לקבע השפעה חלקית ולייחס באחוזים את החלק שאינו קשור לעבודה (פס"ד יונס - מילברג).

(א) רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות - (1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה; (2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר היתייעצות עם שר הבריאות.

...

" לסיכום, קבעה הוועדה: "לאור העובדה כי גם הנ"ל סובל ממחלה ניוונית של ע"ש צווארי מעידה כי יש תרומה נכבדת לתחלואה הטבעית.

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות.

" בהלכת יונס סואעד (עב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סועאד – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.3.12) נדון עניינו של מבוטח שסבל ממחלת אסטמה שהוכרה כמחלת מקצוע על רקע עישון כבד תוך שנפסק, כי אף שההתחשבות בנזקי העישון אינה אמורה להיבחן אצל המערער כ"מצב קודם" כפי שהוגדר והובהר בהלכת מרגוליס, "עדיין נתונה מלוא הסמכות לוועדה, ואף מחובתה הדבר לפי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה ... משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה." מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון מיום 5.7.22, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

בפיסקה שכותרתה "תאור פרטי המקרה של החבלה", בתביעה הנ"ל, מציין המערער: "נסעתי הביתה מהיחידה לכיוון הבית עם אוטו צבאי, בתור טרמפיסט. בדרך היתה תאונה ובה נפגעתי בראש. עד כאן אני זוכר. ממה ששמעתי, שבא רכב ממול צבאי ופגע ברכב שבו ישבתי. התאונה עצמה איני זוכר." ביום 27.5.1984 ניתנה החלטת המשיב לפיה הוכרה החבלה שבה נחבל המערער בראשו, בתאונה מיום 10.12.82, אך דרגת הנכות שנקבעה למערער בגין חבלה זו הועמדה על 0%.

בפרק "דיון" שבחוות הדעת מציין ד"ר אוחנה כי: "התובע, במקרה שלפנינו, מתאר מסכת ארוכה של כאבי צואר שהחלה לאחר חבלת ראש צואר קשה, שארעה לו בהיותו בשירות צבאי, בשנת 1982...

ברם, ד"ר פלוטקין מציין כי בבדיקת MRI שנעשתה למערער ביום 16.2.04, נמצאו שינויים ספונדילוטיים בין החוליות הצוואריות 5 – 6, עם בלט דיסק בין החוליות הללו.

ד"ר אוחנה מסכים, בדבריו בעדותו בפניו, (עמ' 7 לפרוט) כי "שינויים נווניים יכולים להיות בשל הגיל. זה יכול להיות בגילו של המערער". ד"ר אוחנה קובע בחוות הדעת, שניתן על ידו, ושהוגש בפנינו כי הואיל ולא בוצעה למערער בדיקת הדמייה, C.T. או M.R.I., לאחר התאונה, לא ניתן לשלול קשר ישיר בין הממצאים של ה-C.T. ו – M.R.I. כפי שבוצעו בשנת 2001 ושנת 2004, לבין התאונה.

...

סוף דבר, יש לקבל את הערעור בחלקו ולקבוע שיעור החמרה לגבי הפגימה בצוואר, כאמור וכמצוין לעיל.

הואיל ולא ניתן לאמוד את שיעור ההחמרה במדויק, נראה לי צודק ונכון להעמיד את שיעור ההחמרה כדי 50% משעור נכותו של המערער, עקב הפגימה בעמוד השידרה הצווארי.

לאור תוצאה זו, אני סבור כי אין מקום לחיוב המשיב בהוצאות.