אחוזי נכות בגין קרע בשרוול המסובב בכתף

על ההחלטה הנ"ל הגישה התובעת ערר לועדה הרפואית לעררים (להלן: "ועדת הערר"), שקבעה בהחלטתה מיום 29.1.21, שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת דרגת נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין קרע שרוול המסובב כתף ימין, לפי סעיף 42(1)(ד)(1) לתקנות המל"ל. על החלטת ועדת הערר הנ"ל מוגשת הבקשה שבפניי.

בנוסף, אמנם מעיון בדו"ח ועדת הערר עולה כי טרם קביעת מסקנותיה היא ביצעה לתובעת בדיקה גופנית ועיינה בתוצאות בדיקת אולטרסאונד ומכתב סיכום מרופא אורתופד, אולם בהיעדר היתייחסות לעברה הרפואי של התובעת, לא ניתן ללמוד על היתייחסות ועדת הערר לקשר הסיבתי בין התאונה לאחוזי הנכות שקבעה, במיוחד שבדיקת האולטרסאונד עליה הסתמכה וועדת הערר, נערכה לתובעת לאחר כשלוש שנים מארוע התאונה.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בבקשת הנתבעת על נספחיה ובתגובת התובעת וכן עיון במסמכים הרפואיים אליהם הפנתה הנתבעת בבקשתה, אשר לטענתה לא עמדו בפני וועדת הערר, ולאחר שהשתכנעתי בדבר חשיבותם של המסמכים הנ"ל להכרעה בשאלת קיומו של קשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותה של התובעת בתחום האורתופדי, הגעתי למסקנה כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים להתיר הבאת ראיות לסתור.

מעיון בהחלטת ועדת הערר עולה כי מלבד ערר התובעת, בדיקת אולטראסאונד מתאריך 21.2.19 ומכתב סיכום מקצועי מאורתופד מתאריך 9.9.20, לא הונחו בפני הוועדה יתר המסמכים הרפואיים אליהם הפנתה הנתבעת במסגרת בקשתה, לרבות המסמכים הרפואיים שנערכו בעניינה של התובע בתאריכים 24.2.14, 3.3.14, 31.3.14, מהם עולה שהיא התלוננה בעבר, עובר למועד התאונה, על כאבים בכתף ימין, וממצאי בדיקתה הצביעו על הגבלה בהרמת הכתף, כאשר בבדיקה שבוצעה לה ביום 31.3.14 צוין "כאבים בכתף ימין הרבה זמן בה בהתקפים". לא ניתן לקבל טענת התובעת לפיה ועדת הערר הייתה מודעת לעברה הרפואי, שכן עיון בדו"ח ועדת הערר מלמד כי מלבד בדיקת אולטרסאונד שנערכה כשלוש שנים לאחר התאונה ומכתב סיכום מאורתופד, אשר תוכנו אינו מפורט, לא ניתן להתחקות אחר החלטת ועדת הערר וללמוד כיצד הגיעה למסקנה בדבר ידיעת עברה הרפואי של התובעת ולא ניתן לדעת מדו"ח זה באם עברה הרפואי של התובעת, לרבות תלונותיה על כאבים בכתף משנת 2014 היו ידועים לוועדת הערר.

בנסיבות אלו מצאתי מקום להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. סוף דבר לאור האמור לעיל, בהינתן שלא עמדו בפני וועדת הערר מסמכים רפואיים מעברה של התובעת, במיוחד מסמכים בהם עולות מפי התובעת תלונות על כאבים בכתף ימין, אני מקבלת את הבקשה ומתירה לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת וועדת הערר הרפואית של המל"ל. 54678313לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מורה על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.

לפני בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה"), לפיה לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין קרע בשרוול המסובב בכתף ימין, לפי סעיף 42(1)(ד)(1)(לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), כתוצאה מתאונה בה היה מעורב לטענתו ביום 3.10.19 ענייננו בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין תאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 3.10.19, כאשר בהיותו בדרך לעבודה, רכב צד ג', פגע ברכב בו נהג וכתוצאה נפגע התובע בצוארו, בגב תחתון, ובמרפק שמאל (להלן: "התאונה").

...

יפים לעניין זה דברי בית המשפט ברע"א(עליון) 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (פורסם ביום 8.4.13): "את בקשת המבקשות להתיר להן להביא ראיות לסתור יש לקבל לא רק מהטעם שלא עמדו בפני הוועדות הרפואיות נתונים על שינויים אפשריים במצב המשיב מאז התאונה, אלא גם כיוון שעובדה זו נבעה מהתנהלות המאופיינת בהסתרת מידע מצד המשיב. אין די באמירה לפיה בידי הוועדות היתה האפשרות לאסוף חומר בעצמן. חובת תום הלב המוטלת על מי שמבקש להסתמך בתביעתו על נכויות שנקבעו לו על-פי דין, מחייבת אותו לגלות מיוזמתו לרשות המוסמכת מידע העשוי להיות רלבנטי להחלטה בעניינו. נמצא, כי יש משמעות לעובדה שהחומר הרפואי המתייחס לתאונה השניה לא עמד לנגד עיני רופאי הוועדות הרפואיות של המוסד שדנו בעניינו של המשיב...". הוועדה לא הזכירה את התלונות משנת 2014 ואילך, בעניין כתף ימין, ואף לא את התאונה הנוספת שעבר התובע, כך שהמסקנה המתבקשת הינה שנכותו של התובע נקבעה בלא שהועדה היתה מודעת לקיומן של תלונות קודמות בעניין כתף ימין ותאונה נוספת, או שהתעלמה מהן.

לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי אם הועדה הרפואית היתה נחשפת למסמכים אלו, היא היתה מגיעה למסקנה אחרת מזו שאליה הגיעה.

ברע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (פורסם ביום 8.4.13), עמד בית המשפט העליון על המשמעות של הסתרת מידע רפואי על ידי הנפגע: "ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלוונטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות". לאור האמור, הבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת.

הועדה היתכנסה מכוח פסק הדין השני, בהרכב חדש, ביום 31.12.2017, הקשיבה לטענות המבקש ובא כוחו, סקרה את מימצאי בדיקות האולטרסאונד כתפיים מיום 3.12.2015 ומיום 3.11.2016 ופרטה את מימצאי בדיקתה הקלינית כדלקמן: "צבע עור וחום תקין בגפיים עליונים. כוח גס ותחושה שמורים. הקף זרועות ואמות +1 ס"מ בצד ימין (יד ימין דומינאנטית). אין סימני דילדול שרירים חגורת הכתף ימין ושמאל. הרמת יד ימין לגובה השכם מלווה בכאבים לפי דבריו. הרמת יד שמאל מעל גובה השכם מלווה בכאבים לפי דבריו. תנועה סיבובית חיצונית ופנימית ללא הגבלה". בסיכום הפרוטוקול ציינה הועדה כי בדקה את המבקש מחדש, עיינה בתיקו הרפואי ובחוות הדעת ולאחר מכן קבעה: "ללא קפוח או גירוי עיצבי. ללא סימני דילדול שרירים. שרירי גפיים עליונים וחגורת הכתף ימין ושמאל, הרמת ידיים מעל גובה השכם וללא הגבלה בתנועה סיבובית חיצונית". הועדה קבעה למבקש 10% נכות בגין קרע בשרוול המסובב כתף שמאל בצורה בינונית, לפי סעיף 42(1)(ד)(I) לתוספת לתקנות.

הועדה התרשמה כי המבקש איננו מוגבל בתנועה בכתף באופן המצדיק קביעת אחוזי נכות בעיניין זה. זאת באמצעות בחינת מכלול הנתונים שעמדו לפניה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 1,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

וועדה רפואית לעררים מיום 19.11.2017 קבעה לו 63% נכות, החל מיום 1/11/16 עד ליום 31/1/18, לפי הפרוט הבא: 10% בגין נוירופתיה, 10% בגין כריתת פוליפ במעי הגס (מנופה), 10% בגין קרע שרוול המסובב בכתף, 30% בגין ליקוי ראיה, 10% בגין הפרעות במתן שתן, 10% בגין רעשים באוזניים, 15% בגין ליקוי שמיעה (מנופה), 10% בגין הגבלה בע"ש צוארי ו- 10% בגין הגבלה בע"ש מותני.

בפרק "דיוני הועדה ונימוקים לקביעה" רשמה הועדה את הדברים הבאים: "הגיע בלווי עורך דין, מוסר שהפסיק לעבוד לפני כארבע שנים, עד אז עבד במכון תערובת - עבודה פיזית. הפסיק לעבוד לדבריו, עקב הליקויים. יש לציין שהליקוי העקרי הוא ליקוי הראייה בשיעור 30% נכות רפואית. ליקוי זה הוא מתקופת הילדות והעורר עבד למרות הליקוי בעבודתו הקודמת. הועדה שקלה השפעות כל ליקוי וליקוי בנפרד. לגבי הליקוי בגין הראייה, כפי שצוין לעיל, העורר עבד שנים ארוכות למרות הליקוי, והעורר על כן לדעת הועדה מסוגל לעבוד אך לא בעבודה הדורשת ראייה דו עינית. לגבי שאר הליקויים – ליקויים אורתופדיים-כתף, ע"ש צוארי, ע"ש מותני וליקוי נורופתי – העורר מסוגל לעבוד בכל עבודה שאינה דורשת מאמץ גופני ופיזי ניכר. לגבי הליקוי בהפרעת שתן, מסוגל לעבוד ובתנאי שהמקום יהיה בנגישות לשירותים. לדעת הועדה, סה"כ אחוזי הנכות הרפואיים בשיעור 63% אינם משקפים את רמת כושר עבודתו מהנימוקים שפורטו לעיל. הועדה גם שקלה את ההשפעה המצטברת של סה"כ הליקויים, ראתה את מסקנות הרופא הפוסק וגם את מסקנות דו"ח כושר ההישתכרות מיום 12.03.18 שהעורר מסוגל לעבוד יום עבודה מלא במיגבלות וקובעת שלמרות הליקויים ולמרות הסימפטומים, העורר אכן מסוגל לעבוד יום עבודה מלא ואינה מקבלת את המלצות ד"ר ציקל – רופאה תעסוקתי מיום 18.11.14 מהנימוקים שפורטו לעיל. לדעת הועדה, גם אם איבד מכושר עבודתו, לא איבד בשיעור 50% ויותר. החלטת הועדה היא למרות גילו, רמת השכלתו, ועברו התעסוקתי מסוגל לעבוד בעבודות חרושתיות קלות, עבודות הרכבה במיגבלה שצוינה לעיל- אריזה ומיון – במיגבלה שצוינה לעיל. עבודות אלו אינן דורשות הכשרה מקצועית מיוחדת והן נלמדות תוך כדי עבודה. לפיכך דוחה הועדה את הערר". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין העירעור להיתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

...

בפרק "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה" רשמה הוועדה את הדברים הבאים: "הגיע בליווי עורך דין, מוסר שהפסיק לעבוד לפני כארבע שנים, עד אז עבד במכון תערובת - עבודה פיזית. הפסיק לעבוד לדבריו, עקב הליקויים. יש לציין שהליקוי העיקרי הוא ליקוי הראייה בשיעור 30% נכות רפואית. ליקוי זה הוא מתקופת הילדות והעורר עבד למרות הליקוי בעבודתו הקודמת. הוועדה שקלה השפעות כל ליקוי וליקוי בנפרד. לגבי הליקוי בגין הראייה, כפי שצוין לעיל, העורר עבד שנים ארוכות למרות הליקוי, והעורר על כן לדעת הוועדה מסוגל לעבוד אך לא בעבודה הדורשת ראייה דו עינית. לגבי שאר הליקויים – ליקויים אורתופדיים-כתף, ע"ש צווארי, ע"ש מותני וליקוי נוירופתי – העורר מסוגל לעבוד בכל עבודה שאינה דורשת מאמץ גופני ופיזי ניכר. לגבי הליקוי בהפרעת שתן, מסוגל לעבוד ובתנאי שהמקום יהיה בנגישות לשירותים. לדעת הוועדה, סה"כ אחוזי הנכות הרפואיים בשיעור 63% אינם משקפים את רמת כושר עבודתו מהנימוקים שפורטו לעיל. הוועדה גם שקלה את ההשפעה המצטברת של סה"כ הליקויים, ראתה את מסקנות הרופא הפוסק וגם את מסקנות דו"ח כושר ההשתכרות מיום 12.03.18 שהעורר מסוגל לעבוד יום עבודה מלא במגבלות וקובעת שלמרות הליקויים ולמרות הסימפטומים, העורר אכן מסוגל לעבוד יום עבודה מלא ואינה מקבלת את המלצות ד"ר ציקל – רופאה תעסוקתי מיום 18.11.14 מהנימוקים שפורטו לעיל. לדעת הוועדה, גם אם איבד מכושר עבודתו, לא איבד בשיעור 50% ויותר. החלטת הוועדה היא למרות גילו, רמת השכלתו, ועברו התעסוקתי מסוגל לעבוד בעבודות חרושתיות קלות, עבודות הרכבה במגבלה שצוינה לעיל- אריזה ומיון – במגבלה שצוינה לעיל. עבודות אלו אינן דורשות הכשרה מקצועית מיוחדת והן נלמדות תוך כדי עבודה. לפיכך דוחה הוועדה את הערר". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לסיכום, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים – אי כושר, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תתייחס לליקויים אשר נקבעו למערער בתחום השמיעה, ולהשפעתם בנפרד ובמצטבר כל כושר עבודתו.

איני מקבלת את טענת המערער לפיה יש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב חדש.

משכך הועדה אינה אמורה לבחון את עניינו של המבקש בעניים של קשר סיבתי משפטי; הפגיעה בכתף ארעה למבקש לאחר שהוכרה פגיעתו בעבודה ועל כן לועדה הסמכות לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הפגיעה בכתף ובאיזו מידה קיים הקשר; הועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית, בחנה את מצבו הרפואי בעמוד השידרה התחתון, אורטופדית ונוירולוגית וקבעה לו דרגת נכות.

מעיון בחוות דעתו של ד"ר ליבני עולה, כי נרשמו דברי המבקש כך – "לדבריו ביום 29.7.2020, עקב חולשה ומעידה על רגל שמאל כפי שקורה לו לעיתים, אחז בסלע..." בהמשך חוות הדעת נרשם "לפיכך יש לפסוק לו, לדעתי, נכות באחוזים כדלקמן ... בגין קרע בשרוול המסובב של הכתף קיימת נכות צמיתה בשיעור של 10%" חוות הדעת מתארת את נפילתו של המבקש ואינה מתייחסת לשאלת הקשר הסיבתי שבין הליקוי בכתף ימין לפגיעה שהוכרה והקביעה לשעור הנכות אינה נתמכת בנימוק המסביר את קביעתו; מכאן שהועדה פעלה במיתחם שיקול דעתה הרפואי תוך שנימוקיה ברורים ומספקים, תוך שניתנה היתייחסות מלאה לטענות המבקש.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי מצאתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

במסמך מיום 15.2.2021 שנערך על ידי ד"ר ברזילי כסיכום ביקור נרשם "אין חולשה בהליכה על בהונות לעקבים" עוד נרשם "אין חולשת שרירים בשתי הרגליים", ראשית מדובר בסיכום ביקור אשר אין בו ממצא או מסקנה התומכת בטעת המבקש.

סוף דבר – הבקשה נדחית.