אחוזי נכות בגין קרע ברצועה הצולבת הקדמית

את נכותו של התובע העריך ד"ר אדיבי בשיעור של 20% לפי סעיף 48 (2) (ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המוסד לביטוח לאומי").

בחוות דעתו העריך המומחה את הנכות שנותרה לתובע בשיעור של 12.5% נכות בגין קרע הרצועה הצולבת הקדמית ונזק למיניסקוס, בהתאם לסעיף 35 (1) (ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

...

לאור האמור סבורני, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפיו.

סוף דבר לאחר שבחנתי את כלל העדויות והראיות ולנוכח המתואר לעיל, מסקנתי היא לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לאירוע התאונה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

הנזק והקרע במנסקוס הם כתוצאה מהתאונה, כשאין קשר לשאר הממצאים אשר עלו בבדיקת ה- MRI, לרבות השינויים הניוניים, כך שהיה על הועדה להעניק למערערת אחוז נכות בגין הקרע והנזק במנסקוס, ללא קשר למצב הניווני הקודם שנימצא אצלה.

הועדה התייחסה ל- MRI מיום 28.3.17, וקבעה כדלקמן: "MRI ברך שמאל מיום 28.03.17 – מחלה ניוונית קשה מפושטת יותר במדור המדיאלי עם נזק מיתקדם למניסקוס המדיאלי, שינויים נווניים של הרצועה הצולבת הקדמית וקרע של המניסקוס הלטרלי.". הועדה סיכמה את מסקנותיה, וקבעה כדלקמן: "הועדה עיינה בפסה"ד מיום 07.02.18 וכן בצלומי MRI מיום 28.03.17 בהם ניתן אישור דימותי נוסף לממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הועדה בבדיקתה בישיבתה הקודמת וכן נימצאו תואמים לסעיפי ההכרה כפי שהוכרו ע"י פקיד תביעות.

...

הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

הנזק הנכות הרפואית פרופ' פינסטרבוש, מומחה בתחום האורטופדיה מטעם התובע, העריך כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 28% עקב פגיעתו בתאונות - 20% מיוחס לפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית לפי סעיף 48(2)ב לתקנות המל"ל ולפגיעה ברצועה האורכית הפנימית, בשיעור 10%, לפי סעיף 48(2)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

ד"ר ליטוין, המומחה שמונה על-ידי בית המשפט בתחום האורתופדי כתב בחוות דעתו בפרק "דיון ומסקנות": "מדובר בגבר בן כ-42 אשר נפגע פעמיים בברכו השמאלית בעת עבודתו (4.3.13). התוצאה הסופית של שתי הפגיעות היא קרע מלא ברצועה צולבת קדמית וקרע חלקי (דרגה 1 מתוך 3) רצועה אורכית פנימית ... סביר יותר שבתאונה הראשונה נפגעה הרצועה האורכית הפנימית ואילו בתאונה השנייה נקרעה הרצועה הצולבת הקדמית. ...מניסיוני של כ-34 שנות עיסוק בנושא ברכיים בעיקר כולל נושא רצועות ואי יציבות לא נתקלתי באדם צעיר שברכו הפגועה קורסת תחת עומס הגוף. לכן אינני יכול להסכים עם הערכתו של פרופ' נרובאי. להערכתי מדובר ב-20% נכות בגין קרע רצועה צולבת קדמית לפי סעיף 48(2)ב לתקנות המל"ל ו-10% נכות בגין הקרע החלקי (דרגה 11 מתוך 3) של הרצועה האורכית הפנימית כ-1/3 מסעיף 48(2)א קובץ תקנות המל"ל." יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ליטווין, הנהנת ממעמד עדיף בשל היותו מומחה מטעם בית המשפט (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא פ"ד נו(2) 936).

...

בנוגע לאובדן כושר השתכרות לעתיד, טען התובע, כי לאור נכותו הרפואית והתפקודית בשיעור 28% יש לחשבה: 10,500 ש"ח * מקדם היוון 209.45 * 28% נכות המשקפת גריעה מכושר ההשתכרות בסך 615,783 ש"ח. לעומתו, טענה הנתבעת, כי בשים לב לשיעור נכותו של התובע והעובדה שבפועל, נכותו חסרת כל משמעות תפקודית, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי להפסדי שכר בעתיד ופנסיה בסך 50,000 ש"ח. בהתאם להכרעתי בנוגע לנכות התפקודית, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעת המומחה ושמעתי את העדויות בפני, מצאתי כי יש ליתן משמעות לעדותו בדבר הקושי שתיאר ביחס לכאבים וההגבלות שמשפיעים גם על תפקודו בעבודה וקושי בביצוע חלק מהמטלות בעבודתו ויכול לגרוע במידת מה מכושר השתכרותו אף אם הדבר לא בא לידי ביטוי כעת.

בהתחשב בכך שמחד, לא הוצג תיעוד מלא למכלול ההוצאות ומאידך טיב הפגיעה וההנחה כי התובע נדרש להוצאות נלוות לפחות בחלקן לטיפולים רפואיים והביקורים אצל רופאים לצורך טיפול ומעקב רפואי כלולים בסל שירותי הבריאות, החלטתי לפסוק לעבר בדרך האומדן סך 5,000 ש"ח. הפגיעה בברכו של התובע, מצדיקה מתן פיצוי בגין הוצאות ניידות עודפות, מעבר לאלה שהיה התובע מוציא לולא פגיעתו.

בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח בגין הוצאות ניידות מוגברות, לעבר ולעתיד וכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.

סיכום מהאמור עולה, כי דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לתובע את הפיצוי בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כדין (על כל הסכום כולל תגמולי המל"ל) והוצאות המשפט בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בדיקת MRI שנערכה ביום 15.12.2019 הדגימה: · קרע של המֵנִיסְקוּס הלטראלי (הצידי) עם שבר עקור; · קרע של המניסקוס המדיאלי (התיכון) או הפרדת המניסקוס והקפסולה (Ramp lesion); · קרע ברצועה הצולבת הקדמית.

ביום 9.3.2022 הודיעה הנתבעת, כי בהתאם לפוליסה, הפצוי בגין נכות חלקית תמידית עומדת על 3,370 ₪ לכל אחוז נכות, דהיינו, 50,550 ₪ בגין 15% נכות.

...

נוכח האמור לעיל, ולאחר ששקלתי בדבר, סבורני, שבנסיבות העניין, ראוי לפסוק לתובע סכום גלובלי של 3,000 ₪ (נכון להיום, ולאחר ניכוי ההשתתפות העצמית) בגין הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על-ידי המל"ל. באשר לחוות דעת ד"ר רונן קרפ (ת/1), הרי שהיא נושאת תאריך 23.12.2020.

משכך, סבורני שיש לפסוק לזכות התובע שכר טרחת עורך דין גם בגין פסק הדין החלקי שניתן ביום 9.3.2022 (50,500 ₪).

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, לרבות הסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע, הסכמת הצדדים על שיעור הנכות וכן כי התביעה תוכרע ללא שמיעת ראיות הצדדים וכלל נסיבות העניין - אני פוסקת לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום של 9,000 ₪, בצירוף מע"מ. ה – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בגין אי כושר זמני והחזר הוצאות רפואיות בסכום כולל של 28,775 ₪; שכר טרחת עורך דין בסכום של 9,000 ₪ בצירוף מע"מ; החזר מחצית ראשונה של אגרת בית משפט.

ב''כ התובע, בטיעוניו, ציין, כי דוקא זכויותיו של התובע הן שנפגעו, לאור תשובות המומחה לשאלות שהופנו אליו בחקירתו היום לפניי, במיוחד, לעניין אחוזי הנכות שהמומחה קבע, באשר לקרע ברצועה הצולבת הקדמית, תוך אימוץ חלקי של אחוזי הנכות כפי אותו סעיף רלוואנטי בתקנות הביטוח הלאומי.

המומחה מטעם בית המשפט לא אימץ את קביעותיו של המומחה מטעם התובע, ובחוות דעתו, כפי שצוטט לעיל, הוא אימץ חלקית את חוות הדעת של המומחה מטעם התובע, קבע כי נכות התובע בגין הקריעה ברצועה הצולבת, הגורמת למיגבלה ביציבות, לאחר עיון בתעוד הרפואי, וכן ביצוע בדיקה קלינית במרפאה של התובע, איננה מגיעה למצב של הענקת מלוא אחוזי הנכות של אותו סעיף רלוואנטי בתקנות הביטוח הלאומי.

...

מכאן, שלטעמי, בהתחשב בנסיבות המקרה דנן, ותוך יישום הדברים שצוטטו לעיל מפסק דינה של כב' השופטת וילנר, אמנם חוות הדעת ניתנה בלי שחוות הדעת מטעם הנתבעת הייתה מונחת לפניו, אך בהעדר טענות באשר למהות החומרים הרפואיים שהוצגו בפני המומחה, לאור ממצאיו בחוות הדעת, אשר , בדיעבד, אימצו את קביעת המומחה מטעם הנתבעת באשר לאחוזי הנכות בגין הקרע ברצועה הצולבת, ההתנהלות המקצועית ונטולת פניות של המומחה, נראה לי כי בנסיבות העניין, פסילת חוות דעתו תהיה סנקציה קיצונית שאין מקום לנקוט בה. כפי ההלכה הפסוקה, וכפי שצוטט כבר לעיל, קיימים מצבים, ולטעמי, זה המקרה כאן, חוות דעת המומחה לא תיפסל, אך בית המשפט יוכל לסטות ממנה, לאחר שהצדדים יביאו טענותיהם וראיותיהם באשר למחלוקת בקביעה הרפואית.

על כן, הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה נדחית.