אחוזי נכות בגין קרע במניסקוס החיצוני בברך

הועדה התייחסה לבדיקת MRI מיום 21.4.2016 ופרטה את ממצאיה "קרע חלקי ברצועה צדדית LCL, עוות קל משטח טבאלי חצוני, קרע אופקי במנסקוס לטרלי, נזק סחוסי". כמו כן, בדקה הועדה את המערער ופרטה את הממצאים הקליניים באופן הבא: "צבע עור וחום תקין בגפיים תחתונים. כוח גס ותחושה שמורים בגפיים תחתונים. הקף שוקיים שווה בנקודות זהות. הקף ירכיים 1- ס"מ בצד ימין.

. כשמדובר בתאונת עבודה, למשל אוטם שריר הלב, שהוכר כתאונת עבודה, והועדה צריכה לקבוע את דרגת הנכות בעטיו, ולהערכתה אין לייחס את כל הנכות הלבבית לאוטם שהוכר כתאונת עבודה; במקרים אלה מתעוררת בדרך כלל שאלת הנכות שאינה קשורה לתאונת בעבודה עובר לפני קרות האוטם.

הועדה הסבירה שפגיעה מניסקאלית יכולה להתאים למנגנון החבלה (תנועה סיבובית) אולם הוסיפה שמצאה "שינויים נווניים כרוניים ללא קשר לתאונה הנידונה המתבטאים בהתעבות עצם תלת סחוסית, הצרות סדק מפרקי". כלומר, מקביעת הועדה עולה שלמערער נכות גבוהה יותר בברכו הימנית ושרק 10% מאותה נכות נגרמו כתוצאה מתאונת העבודה.

...

בהקשר זה אציין כי אני דוחה את טענת המערער בכל הנוגע לבדיקת ה-MRI.

] במקרה זה לא הובא טעם ענייני להחלפת הרכב הוועדה ולא שוכנעתי שקיים חשש ממשי שהוועדה תהיה נעולה על החלטתה.

אני סבורה שאם יוחזר העניין לוועדה עם הוראות מפורטות, תדון הוועדה בעניינו של המערער באופן אובייקטיבי על פי שיקול דעתה המקצועי ואם תמצא לנכון לשנות מהחלטה תעשה כן. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

וכך אמר (עמ' 21 בפרו'): "קשה לי לפרוט בקוו מה חוסר יציבות ומה עוד סעיף. לגברת הזו היה שבר במשטח הטריביאלי, קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית, קרע מלא של הרצועה הצולבת האחורי, תלישה של הרצועה הצדדית הפנימית, מתיחה של הרצועה הצדדית החיצונית, קרע גדול של המניסקוס הפנימי, וקרע של המיניסקוס החצוני. כמומחה לברכיים, אני לא מכיר יותר איברים בברך, כימעט כל דבר אפשרי נפגע שם. בתוך כל התמהיל הזה, יש לה גם שנויי שחיקה. אני חושב שהנכות שנגרמה בעקבות התאונה, בעקבות פגיעה כ"כ חמורה, היא סובבת ה-30%. אם הייתי לוקח כל אחד מהסעיפים שמניתי ומצרף נכות לנכות לנכות, לפי הסעיפים, הייתי מגיע ל-50% שזה אבסורד. אז אמרתי שהגברת הזו מה היכולות שלה היום, למה מהחולים שלי היא דומה, היא דומה לחולה שהחליפו לו את מפרק הרגל. החולים שהחליפו להם את מפרק הרגל הולכים לפעמים בצורה נורמלית, לא צולעים, חלקם הולכים לעשות סקי פעם בשנה, וטוב להם בחיים. למרות זאת נהוג לתת 30% למקרה כזה." המומחה בחקירתו שלל ניסיונות של ב"כ הנתבעים להצביע על טעויות או ליקויים בחוות דעתו עת שהסביר כי אין המלצה לתובעת במצבה לבצע ניתוח, הואיל וניתוח כנ"ל יכול גם להחמיר את מצבה שעה שהסיכון הנילווה לו הוא הידבקויות.

ב"כ הנתבעים חזר ושאל, האם במצב שנימצא בבדיקה קלינית על פיו אין לתובעת קריסה של הברך, וקיימת חפיפה בין הנכות בגין המניסקוס ובין אי היציבות בגלל הקרעים ברצועות, יש מקום להפחית את שיעור הנכות שנקבע לה ולכן השיב המומחה והסביר, כי נתן כבר משקל לחפיפה, ועל כן לא העריך את נכותה של התובעת עפ"י נכות מיצטברת של 50%.

תמונת הראיות בכללותה מביאה למסקנה כי יש לאמץ את עדות המומחה האורתופדי שהייתה מפורטת ומעוגנת בבדיקות שערך, אם כי למדתי מדבריו על מרחב שיקול דעת שבין 25 ל-30 אחוז נכות בבחרו ברף הגבוה של מרחב זה עפ"י היתרשמותו מהתנהלות התובעת.

...

עם זאת הוסיף (עמ' 26 בפרו'): "לשיטתי, הנכות שלה היא 30%, אבל אם אחד מעמיתיי היה כותב את אותה חוות דעת וקובע 25%, לא הייתי אומר שהוא טועה. הייתי אומר אוקיי, אתה מחמיר קצת, אבל אתה לא טועה. כיוון שאני המומחה אז החלטתי לתת 30%." במסגרת ראיות הנתבעים הוצג סרטון של חתונת בתה של התובעת שבה השתתפה, ולטענת ב"כ הנתבעים נטלה חלק פעיל הרבה יותר ממה שהייתה נכונה להודות בחקירתה שהיא מסוגלת לעשות.

[ראה רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח פ"ד נו(4) 673 ׁׁ(13.3.02)] עדותו של המומחה מטעם בית המשפט היא ראיה מתוך מכלול הראיות, ואכן אם ממכלול הראיות עולה כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או כאשר המומחה הרפואי מסיק מהעובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית, יתערב בית המשפט גם על דרך מינוי מומחה נוסף.

למסקנה אחרונה זו לא שותף ב"כ הנתבעים, בהפנותו לעובדה כי במועד התאונה התובעת הייתה בת 65.

אני סבורה כי דין טענות הנתבעים להידחות, לאו דווקא מטעמים שפרטו, כי אם לנוכח העובדה שלא הוכח כי מצבה של התובעת היה מזכה אותה ב-60% נכות לצרכי ניידות.

לסיכום לאור האמור, אני פוסקת לתובעת סך של 382,145 ₪ שישולם בתוך 30 יום שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

אני יודע שיש אחוזים מסוימים שאנשים נפצעים.

חוות דעת המומחים מטעם הצדדים: התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו לפיה כתוצאה מהתאונה נותרה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 35.2% על פי הפרוט הבא: 10% בגין מצב לאחר הטרייה של המניסקוס החצוני בברך ימין; 10% בגין הקרע ברצועה הצולבת הקדמית וחוסר יציבות בברך זו; ו- 10% בגין השברים האוסטאכונדראלים בברך ימין.

הנתבעות צרפו מצידן חוות דעת של לפיה הנכות שנותרה לתובע היא בשיעור של 10% לפי פריט 35 (1) (ב) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות מל"ל) בגין ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר, כאשר קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות.

...

אין בידי לקבל את טענות הנתבעת שלא הוכח כי עאמר עבד כלל בשירותי מודיעין אזרחי או כי השתתף בקורס.

מתוך הסכום הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור של  15%, לפיכך התוצאה היא 268,801 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך של 239,951 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 24%.

כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את סכום האגרה ששולמה בהליך זה ואת הוצאות המומחה מטעמו וחלקו בשכר מומחה בית המשפט בהתאם לאישורים בדבר תשלומם בפועל, משוערכים למועד מתן פסק הדין.

המשיב הודיע למערער בעקבות החלטתו "לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחווה"ד הרפואית מתאריך 13.12.12 הגעתי למסקנה כי ההפרעה בברך שמאל החמירה חלקית לאחר החבלה מיום 15.12.10 שבתקופת ועקב שירותך הצבאי. ההחמרה שעל חשבון השרות הנה בשיעור של חצי מדרגת הנכות הכוללת.....עבור כריתת מנסקוס חצוני ברך שמאל-5% מתוך דרגת נכות כוללת של 10%. דרגת נכותך הכוללת הנה, אפוא 5%". הסעד שמבקש המערער בהליך זה צוין בסוף הודעת העירעור "לקבל את עירעורו של המערער ולהורות לקצין התגמולים להמנע מניכוי שיעור נכות כלשהוא בשל מצב קודם". להלן פרטים אודות המערער: המערער יליד 30.3.90; הוא התגייס לצה"ל ב-17.11.08; פרופילו הרפואי 97 עם סעיף ליקוי המתייחס לשבר בעצמות הגפיים וללא סעיף רלוואנטי לפגיעה בברך שמאל; הוא שובץ ליחידת מודיעין שדה בתפקיד לוחם; לטענת המערער ביום 15.12.10 במהלך פעילות צבאית הגיע המערער ברכב צבאי אל שטח אש ותוך כדי עליה על הרכב נגרמה למערער חבלה סיבובית בברך שמאל, שאובחנה יותר מאוחר כקרע במנסקוס.

להלן כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחוות דעתו של ד"ר שאול בייט מיום 13.12.12 נכתב, בין היתר כדלהלן: "...טרם גיוסו סבל מחבלה סיבובית לברך שמאל בגינה נבדק ואף בוצע מפוי עצמות. בנגוד לכתוב בתצהירו של מר..., בדיקתו במרפאת ד"ר פרידמן בסמיכות לארוע העלתה ממצאים המתאימים לחבלה מניסקיאלית. בעקבות החבלה הסיבובית בעליה לרכב, אשר היא ללא ספק חבלה באנרגיה נמוכה מאד, פונה לקבלת טפול רפואי במרפאת היחידה ובדיווח מהמרפאה מציין החובש כי מר...מעיד על עצמו כי סבל אירועים דומים של נעילת הברך בעברו....בביקור המרפאה ציין כי כשלוש שנים קודם לכן (זמן מתאים לחבלה מתקופת טרם גיוסו) סבל נעילות הברך ואף היה מועמד לניתוח בשל כך אלא שהניתוח בוטל, לדבריו בשל הטבה במצבו....בדיקתו של מר...מעלה תיפקוד טוב יחסית של הבירכיים, כאשר הממצא המשמעותי ביותר בשלב זה הנו תיסמונת פטלו-פמורלית בשתי הבירכיים גם יחד, אשר סביר כי היא נובעת מחוסר שימוש בבירכיים עקב המהלך הרפואי והניתוחי שעבר. לאור הנתונים המובאים כאן, בלתי סביר בעיני להניח כי מר...התגייס לשירות חובה ללא כל בעיה רפואית בברכו השמאלית גם אם לא היה מודע לבעיה. עם זאת, החבלה המדוברת מיום 15.12.10 התרחשה כשנתיים לאחר גיוסו ותוך כדי שירות צבאי פעיל במהלכו לא פנה לקבלת טפול בברך ומכאן שבעקבות החבלה חלה החמרה משמעותית. מכאן שיש לקבל את טענתו של מר...בדבר הקשר שבין החבלה המדוברת והממצאים בהדמיות ובניתוח, ועם זאת לייחס חלק מהפגיעה למצבו הרפואי הקודם. המלצה: בנסיבות אלו אני ממליץ להכיר בקשר של החמרה בשיעור 50% בין מצב ברכו השמאלית של מר...ובין השרות הצבאי". בחוו"ד מיום 14.8.14 של ד"ר יוחנן חורב [מטעם המערער] נכתב, בין היתר, כדלהלן: "...מדובר בארוע חבלתי בברך שמאל כשנתיים וחצי טרם הארוע החבלתי הנידון (15.12.10) בעטיו הועלה בתחילה חשד לקיום קרע במנסקוס הלטרלי, אשר נשלל בהמשך בבדיקה מאוחרת יותר של האורטופד ד"ר י. ליטוין ובבדיקת מפוי עצמות כולל ספקט של הברך. הנבדק מדווח, כי לאחר ארוע זה שב לפעילות ספורטיבית במתכונת מלאה, כולל כדורגל, וללא הפרעה, ובהמשך התגייס לשירות סדיר כלוחם עם פרופיל צבאי 97. לפיכך אני חולק על דעתו של עמיתי, האורטופד ד"ר ש. בייט, אשר הפחית 50% מדרגת הנכות בגין 'מצב קודם'. בנוסף אני חולק על דעתו של ד"ר בייט גם בנוגע לאטיולוגיה שגרמה לקרע במנסקוס הלטרלי בברך שמאל כתוצאה מהארוע החבלתי הנידון 'בעקבות החבלה הסיבובית בעלייה לרכב, אשר ללא ספק חבלה באנרגיה נמוכה מאד' . סעיפי ליקוי: סעיף 48(2)(ז)-4- 10% בגין מצב לאחר כריתה תת מלאה של המיניסקוס הלטרלי בברך שמאל, ים שינויים סחוסיים בלישכה הלטראלית. דרגת נכות כוללת 10%. דרגת הנכות הצמיתה מהוה פועל יוצא של הארוע החבלתי הנידון (15.12.10). שני האירועים החבלתיים לא הותירו הפרעה כלשהיא, ולא מנעו שיבה לפעילות ספורטיבית במתכונת מלאה וגיוס לצה"ל כלוחם עם פרופיל רפואי צבאי 97. לפיכך, אין בסיס להקצאת דרגת נכות בגין שני אירועים אלה ולהפחתה בשיעור 50% בגין 'מצב קודם' ". בחוו"ד מגיבה של ד"ר בייט [מטעם המשיב] מיום 16.11.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: .

השאלות שיש להחליט לגביהן בעירעור זה נוכח העובדה שהמשיב הכיר בכך שההפרעה בברך שמאל של המערער הוחמרה בעקבות הארוע מיום 15.12.10, השאלות המתעוררות בעירעור זה הן כדלהלן: הגדרת מצב ברכו של המערער בטרם השרות ועד לארוע מיום 15.12.10; מהות הארוע מיום 15.12.00; קביעת מסקנה האם היה מקום לכך שהמשיב ינכה מאחוזי הנכות של המערער את נכותו בשל מצבו הרפואי שקדם לשירות ? לאחר שקראנו את חוות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים ושמענו את עדותם בפנינו, ולאחר עיון בתיקו הרפואי של המערער ובעדותו בפנינו, הנני מחליטים לקבל את העירעור וזאת לאחר שאנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר חורב.

...

המשיב הודיע למערער בעקבות החלטתו "לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחווה"ד הרפואית מתאריך 13.12.12 הגעתי למסקנה כי ההפרעה בברך שמאל החמירה חלקית לאחר החבלה מיום 15.12.10 שבתקופת ועקב שירותך הצבאי. ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור של חצי מדרגת הנכות הכוללת.....עבור כריתת מניסקוס חיצוני ברך שמאל-5% מתוך דרגת נכות כוללת של 10%. דרגת נכותך הכוללת הינה, איפוא 5%". הסעד שמבקש המערער בהליך זה צוין בסוף הודעת הערעור "לקבל את ערעורו של המערער ולהורות לקצין התגמולים להימנע מניכוי שיעור נכות כלשהו בשל מצב קודם". להלן פרטים אודות המערער: המערער יליד 30.3.90; הוא התגייס לצה"ל ב-17.11.08; פרופילו הרפואי 97 עם סעיף ליקוי המתייחס לשבר בעצמות הגפיים וללא סעיף רלוונטי לפגיעה בברך שמאל; הוא שובץ ליחידת מודיעין שדה בתפקיד לוחם; לטענת המערער ביום 15.12.10 במהלך פעילות צבאית הגיע המערער ברכב צבאי אל שטח אש ותוך כדי עליה על הרכב נגרמה למערער חבלה סיבובית בברך שמאל, שאובחנה יותר מאוחר כקרע במיניסקוס.

כפות המאזניים נוטות למסקנה שאכן יש לייחס את מלוא מצבו של המערער לאירוע מיום 15.12.10 ללא כל ניכוי של אחוזי נכות לגבי מצב קודם.

זאת לאור המסקנה אליה הגענו בפרק שעסק בפגיעה שנפגע המערער בברכו בשנת 2008.

לפיכך, הערעור מתקבל והננו קובעים בזה שאין לנכות משיעור הנכות של המערער ניכוי כלשהו בגין מצב קודם, וקובעים שמלוא מצבו הרפואי של המערער בברכו השמאלית מקורו בשירות הצבאי.

ועדה רפואית לעררים מיום 29.12.2003 קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור 10% בגין קרע חלקי בגיד של המיניסקוס החצוני בברך שמאל החל מיום 13.8.2000.

יוצא איפוא כי צדק המערער בטענתו שבדיון מחדש קובעת תקנה 36 לתקנות מתוה המחייב בחינת הקשר הסיבתי בין החמרת המצב הרפואי – זמנית או צמיתה – ללא הבחנה, טרם קביעת שיעור אחוזי הנכות בגין אותה החמרה.

...

מקובלת עלי טענת המשיב כי האישור הרפואי שהמציא במסגרת בקשתו לדיון מחדש מהווה כרטיס כניסה בלבד ואינו מגביל את הוועדה בדיון בעניינו.

יוצא אפוא כי צדק המערער בטענתו שבדיון מחדש קובעת תקנה 36 לתקנות מתווה המחייב בחינת הקשר הסיבתי בין החמרת המצב הרפואי – זמנית או צמיתה – ללא הבחנה, טרם קביעת שיעור אחוזי הנכות בגין אותה החמרה.

אולם לטענתו, גם שלבסוף הגיעה הוועדה למסקנה כי הממצאים הרפואיים הן באישורי ד"ר אהרון וד"ר גורליק והן ממצאי MRI אינם קשורים לתאונת עבודה, זכאי המשיב לנכויות הזמניות לאחר אותו בירור רפואי שנאלץ המשיב לעבור כדי לברר שאלה זו. המשיב מבסס את טיעוניו על הפסיקה שקובעת חובת הנמקה מצומצמת עת קובעת הועדה נכויות זמניות.

סוף דבר הערעור מתקבל, אין צו להוצאות.