אחוזי נכות בגין קיבוע שבר באמצעות ברגים

ביום 7.7.13 אושפז התובע בשנית בבי"ח איכילוב, שם עבר ניתוח שבמהלכו קובעו השברים באמצעות פלטות וברגים.

הנכות בגין הצלקת: באשר לנכות בגין הצלקת, הנכות מבוססת על סעיף 75(1) לתקנות המתייחס למצב של צלקת מכאיבה או מכוערת.

ועוד ראוי לציין לקראת סיום נושא זה כי הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי: "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|).

...

סוף דבר התביעה "נבלעת" בתשלומי המוסד לביטוח לאומי והתשלומים התכופים.

ביום 15.9.2019 נותח לקיבוע שבר בברך באמצעות ברגים וביום 19.9.2019 שוחרר לטפול במסגרת שיקומית.

על פי החלטות הועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי, במשך תקופה ממושכת הוכר רמי כבעל דרגת נכות זמנית בשיעור 55%, בהמשך הופחתה דרגת נכותו בהדרגה ובינואר הועמדה על שיעור 35%.

...

בסופו של דבר לא הוגשה כל השלמת טענות מטעם ההגנה.

לנוכח כל האמור, ביקש בא-כוח הנאשם שלא להחמיר בעונשו של הנאשם.

אמנם חלק מועט משמיעת העדים הביאה לזיכויו של הנאשם משתיים מהעבירות שבהן הואשם, אך בסופו של דבר נראה כי ניתן היה לצמצם באופן משמעותי את מספר העדים שנשמעו.

ביום 14.4.16 אושפז ונותח לשיחזור פנימי וקיבוע השבר ע"י פלטות וברגים.

ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19%: 10% בגין הגבלה בתנועות הקרסול לפי סעיף 48(3)א' של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("תקנות המל"ל") וכן 10% בגין צלקות מכאיבות לפי סעיף 75(1)ב'.

אשם תורם הנתבעים ביקשו בסיכומיהם כי ככל שבית המשפט יקבל את הטענה כי נתוק של הגגון היתרחש במהלך ניסור שבוצע בהתאם להוראות המעביד, יש מקום להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 50 אחוז.

...

סבורני כי בנוגע לתקופה זו ניתן להכיר בפגיעה של 50% מכושר השתכרותו.

סוף דבר סך כל הנזק עומד על 907,925 ₪, ומסכום זה יש לנכות 25% בגין אשם תורם, כמפורט לעיל.

הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 590,500 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.

התובעת נפגעה בתאונה כנהגת ברכב, המבוטח בידי הנתבעת בפוליסת ביטוח חובה; ממקום התאונה היא פונתה לבית-החולים בלינסון, שם אובחנו חזה אויר, שטופל באמצעות נקז, שבר בעצם הבריח משמאל, שבר בסטילואיד אולנארי בברך ושבר פתוח בשליש מרוחק של עצם הירך משמאל; התובעת אושפזה במחלקה האורתופדית בבית-החולים; בו ביום היא נותחה לצורך קיבוע זמני של השבר וביום למחרת נותחה בשנית לצורך קיבוע השבר באמצעות פלטה וברגים; ביום 5.7.17, כעבור כשבועיים, היא הועברה מבית-החולים בלינסון למחלקת השקום בבית-החולים תל-השומר, שם היא אושפזה במשך כחודשיים עד ליום 6.9.17, אז שוחררה לביתה.

בחוות-דעת המומחה נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100% החל מיום 19.6.17 ועד ליום 6.9.17 ובשעור של 50% החל מיום 7.9.17 ועד ליום 31.12.17 וכן נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 35.20%, הכוללת נכות בשיעור של 10% בגין שבר בעצם הירך המרוחקת ועדות לחיבור השבר עם עוות, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"); 10% בגין קרע מלא של PCL ואי יציבות של ברך שמאל, לפי סעיף 48(2)(ב) לתקנות ו- 20% בגין צלקות קלואידיות נרחבות באזורים מרובים הן בירך וברך שמאל והן בבית החזה, לפי סעיף 75(ג) לתקנות.

...

עם זאת, לנוכח גילה הצעיר ערב התאונה [עשרים ושש שנים] ועדותה, אשר לא נסתרה, לפיה עשתה כן בעודה סטודנטית, כחלק מההתמחות ובמסגרת שנת הלימודים הרביעית לתואר ראשון בתחום החינוך וממילא בתחילת דרכה המקצועית ובטרם החלה לכתוב את חייה התעסוקתיים, אני סבורה, כי יש לחשב הפיצוי בראש הנזק של הפסד שכר לעתיד לפי השכר הממוצע במשק, העומד על סך של 10,595 ₪ וללא ניכוי מס הכנסה בשים לב ל- 9.25 נקודות זיכוי בהתאם לתלושי השכר כפי שצורפו לראיות מטעמה (לפי תוכנת המשערכת) [ראו חוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א – 2020)].

עם זאת, בשים לב לנכויות הזמניות כפי שנקבעו בחוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה ובהינתן העובדה שהתובעת נותחה פעמיים ונדרשה לאשפוז לתקופה ממושכת, אני נכונה להניח, כי התובעת נדרש בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה, ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ואני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

לסיכום האמור לעיל, נזקי התובעת כתוצאה מהתאונה עומדים על סך של 733,206 ₪ וכמפורט להלן: הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 551,631 ₪ הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 29,575 ₪ עזרת הזולת – 50,000 ₪ הוצאות – 7,000 ₪ כאב וסבל – 95,000 ₪ __________ 733,206 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת הסכומים כמפורט לעיל, בניכוי התשלום התכוף ששילמה לתובעת וכן בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי כפי ששולמו לה כדין, בתוספת שכר טרחת עו"ד כדין, החזר אגרה ששולמה ומחצית האגרה השנייה וכן תישא בשכרה של העדה מטעם התובעת בסך של 500 ₪ כולל מע"מ. הסכומים כאמור ישולמו על-ידי הנתבעת בתוך 30 יום לאחר קבלת אישור על פתיחת חשבון נאמנות ספציפי על-ידי בא-כוח התובעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התובע ביסס את עמדתו בשלב זה על שני משפטים המופיעים בחוות הדעת של המומחה האורתופדי כדלקמן: המשפט האחד שהופיע בפתיח (בעמ' 1), לאמור: "נותח ביום ... בהרדמה כללית ובוצע ניסיון שחזור השבר בארתרוסקופיה וקיבע סגור ע"י 3 ברגים. נרשם: "בצלום ביקורת עמדה "מתקבלת" אך מדובר בעמדה גרועה והיה צורך לבצע העמדה פתוחה"; ומשפט נוסף (בעמ' 3), בזו הלשון: "בוצע קיבוע השבר ע"י 3 ברגים. לא הושגה עמדה טובה של השבר והשבר היתחבר עם תזוזה, דחיסה ואי סדירות של השטח המפרקי". כלומר, שהתובע סבר כי מסקנתו של המומחה האורתופדי היא שהייתה התרשלות בבצוע הניתוח ולכן ביקש להגיש כתב תביעה מתוקן, לצרף את בית החולים כנתבע נוסף ולייחס אחריות לבית החולים בכל הנוגע לבצוע הניתוח.

עוד נזכיר כי מטעם התובע, הוגשה חוות דעת של ד"ר מרדכי קליגמן מיום 7.2.2017 בה נקבע כי לתובע נכות צמיתה עקב הגבלה ביישור ובכיפוף של הברך בשיעור של 10% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וכן נכות בגין נזק במשטח המפרקי בשיעור של 20%, כלומר, 27% נכות משוקללת צמיתה.

נוכח הפער, מונה עוד בבית משפט השלום המומחה האורתופדי, פרופ' צינמן, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשל הגבלה בטווח התנועה גם בכיפוף וגם ביישור, בשיעור של 20% לפי תקנה 35(1)ג' מותאם לתקנות, בנוסף על נכות בשיעור של 10% לפי תקנה 48(2)י'II לתקנות, אך היות והמדובר בכפל נכויות יש לאשר רק מחצית אחוזי הנכות – כלומר, נכות צמיתה של 25%.

...

המעבידה מכחישה את טענות התובע בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה וטוענת כי הפגיעה לא התרחשה כפי שטען התובע ולכן יש לדחות את התביעה.

סיכום – לאור כל האמור מעלה, אני מורה כדלקמן: התביעה נגד הנתבעות 1-2 (המעבידה) מתקבלת.

התביעה נגד הנתבעת 3 (בית החולים) נדחית.

צר לי שהתובע לא שקל את עמדתו לגבי הצורך בהמשך ההליכים למול נתבעת זו. התובע ישלם לנתבעת 3 הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בשיעור מתון בלבד בסך של 7,500 ₪ + מע"מ, ויובהר כי הסכום אינו משקף את ההוצאות של הנתבעת 3, והינו לפנים משורת הדין נוכח נתוניו של התובע.