ועדות רפואיות של המל"ל קבעו למשיבה את הנכויות הצמיתות הבאות, המהוות קביעה ע"פ דין לפי סע' 6 ב' לחוק הפלת"ד-
נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 20% בגין קיבוע בעמ"ש מותני לפי סע' 37 (7) (ב), וכן 5% בגין שבר בחוליה L2 לפי סע' 37 (8) (א) לתקנות המל"ל.
נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10% לפי סע' 34 ב (2) לתקנות בגין תיסמונת פוסט חבלתית.
זאת ועוד, בכל אחת מהועדות הרפואיות ישנה היתייחסות לממצאי הבדיקה הקלינית ובדיקות העזר (צלומי עמ"ש), בתחום האורטופדי נקבע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה ותוצאותיה (שבר בחוליה L2 וניתוח קיבוע בחוליות D12-L3) לבין אחוזי הנכות הזמנית והצמיתה בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית וצילומי הרנטגן.
כך בתעוד מיום 16.8.07 מצויין נוון דיסק S1-L5 ובתיעוד מיום 17.2.11 מצויין "כאב באזור ע"ש לומברי מופיע לפרקים ...בבדיקה גופנית – רגישות בעמוד השדרה באזור ורטבלרי S1-L5-L4 לאסג חיובי תחושה שמורה ברגלים" ובתיעוד מיום 3.6.10 צויין "כאב בגב – החמרה ... בבדיקה גופנית – רגישות באסור ע"ש סורקלי הגבלת תנועות ע"ש גבי" .
...
כך מצאנו בדבריו של כב' הש' ריבלין ברע"א 4484/06 - רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (2006) -
"סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו שלדבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"דמ(4) 690, 701).
האם יש להתיר הבאת ראיות לסתור באשר לקביעת הועדות הרפואיות הנוגעת לנכותה האורטופדית של המשיבה ?
אני סבור ש יש להשיב לשאלה זו בשלילה.
סוף דבר
בקשת רשות הערעור מתקבלת לעניין הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעניין נכותה הנפשית של המשיבה אך נדחית בכל הקשור לקביעת נכותה האורטופדית.