אחוזי נכות בגין צלקות פנים

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 05.02.20 (הועדה), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0% בגין צלקת בפנים.

...

על החלטה זו הוגש ערעור לבית דין זה בתיק ב"ל 31653-12-18 וביום 24.10.19 ניתן פסק דין מנומק שבמסגרתו בית הדין קיבל את הערעור בחלקו לעניין הצלקת בפנים בלבד וכדלקמן: " עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 24.10.18, אשר תזמן את המערער ובא כוחו, ותשקול מחדש את קביעת נכותו בגין הצלקת בפניו, כאשר הפעם ככל שתסבור שצלקת באורך של 3 ס"מ בלחי הפנים אצל אדם יליד 1990 אינה מכערת, תנמק היטב כך שיהיה ברור כיצד הגיעה למסקנה זו, תוך ששיקול הזקן לא יובא בחשבון לגבי הסתרת כיעורה של הצלקת" ביום 05.02.20 התכנסה ועדה רפואית לעררים מכוח פסק הדין וכך קבעה: "הועדה עיינה בפס"ד בתיאור של הבדיקה גופנית מהוועדה בתאריך 24.10.18 לא נמצאו שינויים לגבי התיאור הקודם אין כל ממצא חולני שיכול להסביר את תלונותיו הסובייקטיביות.

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

ולטעמי, אין באמור בכדי לענות על הוראות פסק הדין וקביעת בית הדין לפיה "היה מצופה נימוק מפורט יותר ומעמיק הכיצד צלקת שכזו בפנים אינה מכערת". הוועדה לא חידשה דבר וחוזרת אחר אותו נימוק אותו מצא בית הדין כלא מספק , ומכאן אין מנוס מהקביעה כי הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין ודין הערעור להתקבל, באופן שעניינו של המערער יוחזר לדיון בפני ועדה בהרכב אחר.

סוף דבר לאור האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער מוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכב אחר, על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

נקבע כי מימצאי הבדיקה מצביעים על צלקת מכערת בפנים, ובהתאם לתקנות 75(2)ב, מקנה נכות בשיעור של 10%.

התקנה הרלוואנטית בתקנות המל"ל היא תקנה 75(2) שבמסגרת תקנת משנה ב' קובעת דרגת נכות בגין "צלקות מכערות". בפסיקת בתי המשפט נדונו מקרים בהם צלקת אסתטית הוכרה כצלקת המקנה תגמולי ביטוח על פי הפוליסה לביטוח תלמידים, אך זאת במקרים שבהם הוכח כי מדובר בנכות משולבת, הכוללת מרכיבי נכות תפקודית, מלבד הנכות האסתטית.

...

אמנם, חלוף הזמן הוביל את המומחים למסקנה לפיה מדובר בצלקת קבועה שמראה אינו צפוי להשתפר, אך לא תועדו תלונות על היבטים תפקודיים שנפגעו בעקבותיה, לא בחומר הרפואי שצורף ולא בחוות דעת שלושת המומחים שהוצגו בנדון.

לאור האמור, המסקנה היא כי התובע אינו זכאי לפיצוי בנסיבות המקרה ועל פי תנאי הפוליסה, ועל כן אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

התביעה נדחית אפוא.

על החלטה זו של הועדה, הוגש העירעור בהליך זה. להלן עיקר טענות המערער כנגד החלטת הועדה: המערער אינו חולק על הצלקות שתוארו על ידי הועדה, אך ההחלטה אינה מובנת ואינה מנומקת ולא ברור מדוע לא הוענקה למערער דרגת נכות בגין "צלקות נרחבות באזורים מרובים" כמצוות סעיף 75(1)(ג) לתקנות, המזכה ב- 20% נכות.

יש לזכור כי בגין הצלקת בפנים, נקבעה כבר למערער נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 75(2)(ב) שעניינו "צלקות הפנים והצואר" – "מכערות או גורמות לשינוי צורת העפעפיים". לגבי שתי צלקות בגוף, להבדיל מהצלקת בפנים, מצאה הועדה כי בגף העליון השמאלי קיימת צלקת אלכסונית המגיעה לחלק הקריבני של האמה, באורך 15 ס"מ וברוחב 7 מ"מ. כן צוין כי מדובר בצלקת שאינה מגבילה בתנועות, שאינה רגישה, ללא סימני דלקת או גירוי.

...

להלן עיקר טענות המשיב: טענת המערער כי על הוועדה היה להעניק נכות בשיעור של 20% בגין "צלקות באזורים מרובים" דינה להידחות.

החלטה: "הוועדה הרפואית החליטה לדחות את הערעור על תקנה 15 על פי מיקום וטיב הפגיעה אין מניעה לעבודתו, התובע ממשיך לעבוד באותו המקצוע. הוועדה הרפואית החליטה לקבל את הערעור על דרגת נכות". דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

לסיכום, לאור האמור לעיל ומשלא נמצא כל פגם בעבודת הוועדה, הערעור נדחה.

לאור התוצאה אליה הגעתי ומשניתנה המלצת בית הדין למערער עוד במעמד הדיון שלא לעמוד על הערעור, ישלם המערער למשיב הוצאות בסך 1,200 ₪.

דין טענת המערערת לעניין הצלקת בפנים להדחות– המערערת טוענת כי מאחר והצלקת מכערת, קמה לועדה חובת הוועצות עם מומחה בתחום- פלסטיקאי, מומחה עור או מומחה פה ולסת.

הפסיקה אף קבעה לעניין צלקות מכערות כי "אלא שבנסיבות המקרה הנוכחי, קביעתו של המומחה מטעם המבקש התייחסה לעניין היותה של הצלקת מכערת, ועל כן אין חובה של הועדה להתייעץ עם המומחה בתחום הצר, ובפרט שבהרכב הועדה הנוכחית נכללו אורתופד ומומחה בכירורגיה. פסיקת בית דין זה לעניין ההרכב הנכון בועדות הרפואיות הדנות בצלקות קבעה כי "אין אף כל הכרח כי רופא פלסטיקאי ייכלל בועדה הדנה בטענה כי יש להעניק אחוזי נכות בגין צלקות, מכוח פריט 75 למבחני הנכות. אף בתחום זה די ברופא האורתופד ובחבריו, שאף כי הנם רופאים פנימיים, ידעו לאבחן אם בצלקות התמלא הדרוש על פי המבחנים להענקת אחוזי נכות" (דב"ע נא/94- 99ארבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 337, 338).

...

דין טענת המערערת לעניין הצלקת בפנים להידחות– המערערת טוענת כי מאחר והצלקת מכערת, קמה לוועדה חובת היוועצות עם מומחה בתחום- פלסטיקאי, מומחה עור או מומחה פה ולסת.

לא מצאתי כי קיים חשש שהוועדה נעולה בדעתה או כי מתקיים אחד החריגים בעניין זה ואין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה הוועדה חישבה את נכויותה בכוונת מכוון על מנת שיעמדו על 59% בלבד.

דרישת המערערת כי הוועדה תתייעץ עם רופא מומחה בתחום הצלקת- נדחית.

סעיף ההגדרות של פוליסת הביטוח בה עסקינן מגדיר "נכות" (בחלק הצריך לענייננו) כך: "דרגת א' – כושר פיזי על פי המבחנים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956..., ולמעט דרגת נכות בגין צלקות אסתטיות (ועדת החריגים תהיה רשאית לאשר דרגת נכות בגין צלקות אסתטיות, כאמור בסעיף 4 ג').

לסיכום, מימצאי הבדיקה מצביעים על צלקת מכערת בפנים, מצב המתאים ע"פ תקנות הביטוח הלאומי, סעיף 75(2)(ב), ל-10 אחוזי נכות".

...

לסיכום, ממצאי הבדיקה מצביעים על צלקת מכערת בפנים, מצב המתאים ע"פ תקנות הביטוח הלאומי, סעיף 75(2)(ב), ל-10 אחוזי נכות".

המערער מבקש לשכנע, כי מכיוון שהמומחה של בית המשפט הוסיף לתיבה "אסתטית" את המילה "חברתית", הרי שאין אנו נכנסים לגדרה של ההחרגה, שלא אמרה "אסתטית בלבד" כי אם "אסתטית". למסקנה זו אינני מסכים.

סיכומם של דברים, מן הטעמים שפרסתי – אני דוחה את הערעור.