אחוזי נכות בגין פגיעות נפשיות

בחוות דעתה של ד"ר בן אור לא נקבעו לתובע אחוזי נכות נפשית צמיתה וכל שנקבע: "אבי נפגע קשות מהפגיעה בדנה על ידי המעסיק שהיה אמור להיות האדם הנאמן והמגן עליה, הוא מטופל תרופתית להרגעת רגשותיו מאז..." חוות הדעת מטעם התובע כלל אינה קובעת לו אחוזי נכות צמיתה ולו מינימלית בגין פגיעה נפשית ובמצב דברים זה הרי שכלל לא עומדת על הפרק תביעה מבוססת לנכות נפשית.

...

הטונים עד מהרה הורמו, והתוצאה היא וויכוח רווי קללות .

בנוסף איני מקבלת את הטענה כי עסקינן בסוג של תקיפה של הנתבע מס' 2 כלפי התובע.

לנוכח האמור לעיל, אף דין התביעה כנגד נתבע מס' 2 להידחות.

ביום 14.12.2020 בדק ראומטולוג את המשיב שמע את תלונותיו: "עו"ד: מצרף מיסמך עדכניים המתייחסים לפיברומיאלגיה. טוענים שהפיברומיאלגיה מ-2006. מבקשים להפעיל תקנה 15 עקב ירידה של 80% בהכנסות". במימצאי הבדיקה ציין הראומטולוג: "לפי החלטת בי"ד לעבודה עיינתי בחומר הרפואי משנים שקדמו לתאונה ומהשנים לאחר התאונה. טרם ארוע התאונה לא הובעו ע"י הנבדק תלונות אופייניות לפיברומיאלגיה ואלו הופיעו בתיק הרפואי לאחר הארוע התאונתי. כמו כן עברתי על סיכום ביקור עדכני פרופ' אבו שקרה ראומטולוג מ9.12.2020 המתאר כאבים בכל הגוף, עייפות, מצב נפשי לא טוב. בבדיקה גופנית – נמצאה רגישות ב-12/14 נקודות בדק של פיברומיאלגיה. כמו כן ניצפו נקודות שאינן אופייניות לפיברומיאלגיה ואשר הנבדק התלונן על כאבים בנק' אלו. הרושם הקליני כי אכן קיימת פיברומיאלגיה לנבדק הקשורה לארוע התאונתי מ-27/1/06". בסיכום הדיון קבע היועץ הראומטולוג: "היועץ קובע כי קיים קש"ס בין פיברומיאלגיה לתאונה הנדונה. נכותו בגין פיברומיאלגיה בשיעור 15% לפי סעיף 35(1)(ב)-(ג) מותאם". הועדה הרפואית לעררים היתכנסה ביום 8.3.21 לסכם את דיוניה וקבעה כך: "הועדה עיינה בחו"ד פרופ' טישלר – ראומטולוג מ-14/12/20 ומקבלת חו"ד וקובעת על פיה שקיים קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לתאונה הנדונה ונכותו בשיעור 15% לפי סעיף 35(1)(ב)-(ג) מותאם. מבחינה פסיכיאטרית – נכותו בשיעור 20% לפי סעיף 34ב 3. תחולת הנוכת מ14/5/15." לטענת ב"כ המערער בהחלטת הועדה נפלו פגמים משפטיים עת הועדה טעתה בקביעת הקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין הארוע משנת 2006 בגינו קיבל המשיב אחוזי נכות בגין פגיעה נפשית.

...

על כן, משמדובר בטיעונים רפואיים, ושלא היו חלק מהוראות פסק הדין המחזיר, דין טענות אלו להידחות.

כך גם, טיעוני המערער כי היועץ לוועדה אינו מפנה למסמך כלשהו במסגרת החלטתו, דינם להידחות.

היועץ לא נדרש בפסק הדין המחזיר להפנות למסמכים ספציפיים ועל כן דין טענות אלו להידחות.

(המלצת פקידת השקום מיום 26.01.16 שצורפה לכתב ההגנה) הועדה הרפואית לעררים מיום 23.10.17 קבעה את דרגת נכותו היציבה של התובע כתוצאה מתאונת העבודה (נספח 1 לכתב התביעה) כדלקמן: 40% לפי סעיף ליקוי 31(3)(א)(3) בגין פגיעה קשה בעצב-PIN מימין ללא פגיעה בעצב המדיאנוס והאולנריס.

10% לפי סעיף ליקוי 34(ב)(2) בגין פגיעה נפשית.

סך הכל דרגת הנכות הרפואית המשוקללת נקבעה בשיעור 56.26% ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה, נקבעה לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור 85% וזאת החל מ- 12.11.15.

...

צודק הנתבע בטענתו כי משלא הוגשה בקשה להארכת מועד, דין התביעה להידחות מבלי להידרש לאמות המידה שנקבעו בהלכת מוניקה מאלו (עב"ל 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.08.18), לרבות סיכויי התביעה.

מקובלת עלינו טענת הנתבע כי הזכאות לקיצבה מיוחדת ניתנת בהתאם לרמת תפקודו/ מידת תלותו/ מידת היזקקותו להסעות שלא בתחבורה ציבורית כפי שהיא מתבטאת בפועל בבדיקה בזמן אמת ולא ניתן לבדוק את מצבו של התובע אז, על פי מצבו הנטען היום כפי שהתובע מציין בסעיף 5 למכתבו מיום 13.7.21 שבו מפנה למצבו של התובע "כיום". בעניין זה, מפנה הנתבע לעב"ל (ארצי) 1087/02 ברוך קמינר נ' המל"ל (מיום 29.01.2004, פורסם בנבו) אשר נקבע בו כי טענות שנטענות כיום כנגד הערכתו של רופא מוסד אינן רלוונטיות ודינן להידחות, מאחר ומקומן היה להישמע לאחר שקיבל המערער את מכתב הדחייה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

ביום 19.5.19 ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה "... כי יש לצרף את נכויותיו של הנפגע מאחר ואינו מסוגל לעבוד כיום כתוצאה ממכלול נכויותיו שצוינו לעיל. סה"כ נכותו 61.69% - נכות צמיתה בתחולה מיום 1.8.2017 " בסופו של דבר אותה ועדה רפואית שהיתכנסה ביום 19.5.19 ודנה בתביעה לצרוף נכויות לאחר שהביאה בחשבון את התוספת בעקבות הפעלת תקנה 15 והגדילה את דרגת הנכות במחצית קבעה למנוח נכות יציבה מעבודה בשיעור 93% בתחולה מיום 1/8/2017.

השאלה האם עקב הפגיעה הנפשית מר ביטון אינו יכול להשתמש בתחבורה ציבורית היא שאלה רפואית, ואינה שאלה עובדתית שבית הדין אמור להכריע בה על יסוד עדויות הצדדים.

...

טענת ב"כ הנתבע כי התובעת זכאית לקצבה מיוחדת רק 12 חודשים ממועד הגשת התביעה לפי סעיף 296(ב) לחוק - נדחית, מהסיבות המפורטות לעיל.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כדלקמן: 64.1.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ערעור זה עניינו החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 1.9.23 אשר קבעה למערער 20% נכות בגין פגיעה נפשית בתוספת תקנה 15 בשיעור שליש מיום 4.7.07.

המוסד בעצמו קבע כי אינני מסוגל להגיע לעבודה בגין פגיעה בזרת יד ימין ורק מסיבה זו די כדי לקבוע שאני זכאי להגדלת מחצית האחוזים זו פעם אחרונה שאני מגיע לועדות אני מקוה שנגיע להבנה וליישוב המחלוקת שהרי במצב זה בלית ברירה שאינני יכול לממן ייצוג עו"ד אצטרך לפנות לתקשורת ולתביעה ייצוגית שלדעתי יעלה לביטוח הלאומי מאות מיליונים שהרי כל פעם טענות המוסד לא תיאמו כלל לתקנה 15 וכן נוצרים סחבות של 7-10 שנים ולדעתי זו המטרה להתיש את התובע, מה שבטוח הוא שבסופו של דבר האמת תצא לאור בתקוה בועדה הזאת.

כעולה מלשון תקנה 15(ד) "הוועדה תיקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה". מכאן, לא זו בלבד שאין להיתחשב במכלול תאונות העבודה של המערער אלא שהועדה רשאית להתייחס רק לנכות שנקבעה בגין אותה תאונה, היינו, הנכות הנפשית בלבד.

...

משקביעת הוועדה לנכות כללית אינה מחייבת את הוועדה הדנה בקביעת נכות מעבודה, דין טענה זו – להידחות.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

לתשומת לב הוועדה, כי העובדה שהמבקש עבד פרק זמן, אפילו ארוך, מאז תאונת העבודה ועד הפסקת העבודה אינה מייתרת את הבדיקה אם מחמת נכותו אינו יכול לחזור ולהשתלב בשוק העבודה בעיסוקו, טענות המערער לענין מועד הפגיעה ותחולת הנכות וכן טענותיו לגבי ד"ר פוקס – נדחות.