השופט עמירם רבינוביץ
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (ב"ל 27663-10-11; השופטת אורנית אגסי), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.9.2011 (להלן: הועדה), אשר קבעה כי אין לקבוע דרגת נכות נוספת ונפרדת בגין הפגיעה במנסקוס בברך המבקש, ולכן אין החמרת מצב של הפגיעה בברך המבקש.
]
זאת ועוד הציע המוסד בתגובתו, לחילופין, כי באם יודיע המבקש במסגרת הליך זה על הסכמתו לעבור את הבדיקות, אותן ביקשה הועדה בפרוטוקול מיום 10.7.2011, וכן כל בדיקה נוספת שתזקק לה לצורך בדיקת המרכיב התיפקודי של נכותו, יסכים המוסד כי עניינו של המבקש יושב אל הוועדה לצורך עריכת הבדיקות האמורות, וקביעת אחוזי נכותו בגין ההחמרה בהתאם לממצאים.
...
ביום 10.7.2011 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המבקש בעקבות פסק הדין המחזיר, וציינה בממצאיה את הדברים הבאים: "לאחר עיון בתיק, הוועדה ביקשה לבדוק את התובע. התייחסות עו"ד לבקשה: בדיקת התובע לכאורה מנוגדת לאמור בפסק הדין בו נתבקשה הוועדה לבחון ממצאי בדיקת M.R.I ועל הוועדה לקבוע האם קיימת נכות, כלומר האם ממצאי אותה הבדיקה מקנים נכות. הוועדה לא נתבקשה להתייחס לעניין קשר סיבתי וזאת בשים לב לגלגול התיק. ולכן אני סבור כי לא היה סבור [זה הנוסח במקור, ע.ר] שלא היה מקום לבדיקה. דיון: הוועדה עיינה בפס"ד ומקבלת את טיעוניו של עו"ד, הממצאים בבדיקת ההדמיה כשלעצמם אינם מקנים נכות. הנכות נקבעת על פי תפקוד אולם ישנו פער שאינו מובן לחברי הוועדה בין הממצאים בהדמיה לבין חוסר התפקוד המרשים שמפגין המערער. הוועדה מבקשת שתינתן לה האפשרות לעיין בתיקים עבי הכרס של המערער, וכן מבקשת הוועדה בדיקה נוירולוגית ואורטופדית. הוועדה מבקשת בדיקת EMG של הגפיים התחתונות..."
בישיבת הוועדה מיום 11.9.2011 ציינה הוועדה בממצאיה (סעיף 21) כי "לאחר עיון בפסק הדין ותוצאות M.R.I 10.12.08 קובעת הוועדה כי הפגיעה המניסקלית והשינויים הניווניים אינם מהווים נכות עצמאית אלה [צריך להיות "אלא", ע.ר] פועל יוצא של חוסר יציבות בברכיים ודפוס התנועות הפתולוגי של רכיביה.
כמו כן טוען המבקש, כי דרישת המוסד כי המבקש יערוך בדיקות כלשהן אינה רלוונטית, ויתירה מכך גובלת בניסיון ל"שיפור עמדות" מצד המוסד, הגם שאין לה אחיזה בהליכים שקדמו להליך זה. מעבר לכך, טוען המבקש כי אין דרישה כלשהי בסעיף הרלוונטי לפגיעה תפקודית, לדבריו "הסעיף אינו דורש הגבלה תפקודית כי אם מצב נתון וקיים – מצב זה נמצא על-ידי הוועדה הרפואית בכל בדיקותיה ונמצא בכל הבדיקות האובייקטיביות שביצע המערער".
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים הבאים:
המבקש טוען בבקשה, כי סעיף הליקוי המתייחס לנזק במיניסקוס איננו דורש הגבלה תפקודית של המבקש, על מנת להעניק לו דרגת נכות בגין נזק זה. אולם, טענה זו דינה להידחות.
גם טענה זו דינה להידחות.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ואין בה או בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית המצדיקה התערבותה של ערכאה זו.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
