אחוזי נכות בגין מצב פוסט OCD

כמו כן אין להפחית אחוזי נכות בשל מצב רפואי קודם בכלל המתאים לסעיף הליקוי 34 (א)2.

בסיכום החלטתה קבעה הועדה את הדברים הבאים: "לנוכח בדיקה קלינית, בהיעדר סימנים דכאוניים, סימנים פוסט טרומתיים וסימנים של דכאון מאג'ורי ונתונים אנמנסטיים עם רישום בתיקה על טפול עם תרופות הרגעה הרבה לפני התאונה הנדונה כולל וובן, טרנקסן וציפרלקס הוועדה דוחה את הערר , אך משנה את אחוזי הנכות לפי מצב קודם שנקבעו בדרג ראשון

טענות הצדדים להלן בתמצית פירוט טענות המערערת: סעיף 34 (ב)(2) קבע שיעור נכות בהפרעה של חרדה בעיתית (פוביה), הפרעות חרדה אחרות, הפרעה טורדנית כפייתית (הפרעה אובססית) PTSD , הפרעות היסתגלות לסוגיהן , הפרעות דחק בתר חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD , הפרעות אכילה אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, יקבעו אחוזי הנכות כדלהלן: (2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתיפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה 10%.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

(ראה עב"ל 09\637 המוסד לביטוח לאומי - דבורה וקנין , פס"ד מיום 7.2.1) לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

סוף דבר הערעור מתקבל.

את נכותו הכוללת בגין מצבו הנפשי העמיד המומחה על 50% נכות בהתאם לסעיף 34 ב'(5) למבחני הנכות.

סעיף 34 (ב) למבחני הנכות קובע כך: "(ב) בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD; הפרעות היסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:

הערה: לצורך קביעת אחוזי הנכות בגין פרט זה ייבחנו גם הקריטריונים המפורטים להלן, כולם או חלקם, לפי העניין: עוצמה, תדירות ומשך ההפרעה; מספר ההתקפים בשנתיים האחרונות; מספר אשפוזים, משכם וסיבתם בשנתיים האחרונות; אורך תקופת הרמיסיה; הענות ותגובה לטפול תרופתי/אחר; התיפקוד הנפשי והחברתי; כושר העבודה.

...

דין טענת הנתבעת 2 להידחות והיה מקום לחייבה בהוצאות נוספות בשל העלאת טענה שאין בה ממש.

לאחר מכן ובמיוחד לאחר ההחמרה במצבו מקובלת עלי הטענה כי בשל מצבו הנפשי הוא מסוגל לסייע פחות בניהול הבית.

ניכויים בכל הנוגע לעבר אין לנכות דמי פגיעה ככל ששולמו שכן לא הבאתי בחשבון פיצוי לתקופה זו. באשר ליתרת התקופה שמ – 1.1.13 אין בידי לקבל כי יש לבצע ניכוי רעיוני.

סוף דבר ראיתי לקבל את תביעת התובע בגין כל אחת מן התאונות.

לטענת המבקש הועדה היתעלמה מכך שהוא נוטל טפול תרופתי ולכן מצבו מתאים לסעיף 34(ב)(3) בנוסף הועדה שגתה כאשר קבעה כי הגיעה לממצאים שונים מימצאי חוות הדעת.

אשר לסעיף הליקוי שהמבקש טוען כי הועדה לקבוע לו, סעיף 34(ב)(2) ו(3) לתקנות קובע כדלקמן: "בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD; הפרעות היסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:

...

בנוסף בית הדין מצא כי המבקש לא הפנה את הוועדה לאישור הרופא התעסוקתי, וכי גם הוא טען שלא איבד לחלוטין את כושר עבודתו ולכן לא נפל פגם בהעדר ההתייחסות של הוועדה לאישור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

סעיף 34ב' דן ב-: "הפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טארומטית) PTSD; הפרעות היסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה; אנורקסיה נרבוזה; בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות", וקבוע כי אחוזי הנכות בגין הפרעות אלו ייקבעו כלהלן: (1) רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתיפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה 0% (2) רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתיפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה 10% (3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתיפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20% (4) [.

. "מצבו של הנפגע אחרי התאונה, אינו מצביע בהכרח על סכוייו לעתיד. ואפשר לומר כי, כאשר הישתכרותו של התובע, אחרי הפגיעה, אינה נראית, בעיני בית-המשפט, כמשקפת את יכולתו הממשית או התמידית – וניתן לשער כי מצב זה ישתנה עם הזמן ועד למועד פרישתו מן העבודה, או אז ייטו בתי-המשפט להשתמש במבחן אחוזי הנכות כמודד ראוי לקביעת הפסדו. כאן מיתעלם, כביכול, בית המשפט ממצבו של הנפגע, כפי שהוא מתגלה לפניו, או אינו מתחשב בו אלא במעט, בקביעת הפסדו האפשרי. אכן, גם במקרה כזה מהוה אחוז הנכות תחליף לראיות אחרות, שלא ניתן להביאן לפני בית–המשפט. נפגע החוזר לעבודתו אחרי הפגיעה, מציב, לא אחת, קושי בעיניין הערכת כושרו להישתכר אחרי הפגיעה, במיוחד כאשר שכרו אחרי הפגיעה אינו שונה, או אינו שונה באופן משמעותי, מזה שיכול היה להישתכר אלולא נפגע. או אז, אפשר שאחוז הנכות ישמש קריטריון להערכת הפסדו של נפגע כזה." (ההדגשות הן שלי הח"מ ואינן במקור).

...

באשר לעתיד, ובהינתן מהות הנכות (כאב כרוני), שיעור הנכות (נכות נמוכה), סוג וטיב העבודה, גיל התובעת, נתוני הכנסתה, סבורני כי הדרך המתאימה לחישוב נזקיה העתידיים, היא דרך ההערכה הגלובלית.

כאב וסבל: בהינתן פגיעתה, הנכות הצמיתה, גיל התובעת, האשפוז, הסבל הממושך, מקובלת עלי דרישת התובעת, ואני פוסקת לה בראש נזק זה סך של 18,000 ₪.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם את הסכומים כדלקמן: לתובע 1 – סך של 598,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 2 – סך של 110,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 3 – סך של 12,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. לתובעת 4 – סך של 12,000 ₪ בצירוף 15.21% בגין שכ"ט עו"ד. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 715 ₪ בגין אגרת פתיחה.

ביום 7.10.21 היתכנסה הועדה לידון בפסק הדין השני, שמעה את דברי בא כוח המערערת בנוגע לחוות דעתו של פרופ' מלמד וקבעה כך – "הועדה היתכנסה מכוח פס"ד המורה להתייחס לחוו"ד של פרופ' מלמד 20.5.19 ועיינה מחדש בתיק התובעת. גם לדעתו של ד"ר מלמד מצוין שלפני הארוע הנידון התובעת סבלה מתגובה דיכאונית, ממחלה פסיכוטית ו-OCD. בהפרעות אלו שמצויינות טרם הפגיעה קיימת פגיעה בכושר התיפקוד כללי שלפי תקנות הביטוח הלאומי הן בהתאמה של נכות ל-20%. בסיכום חוו"ד של מלמד אינו קובע באופן חד משמעית מהי נכותה טרם הארוע למרות שטוען שתפקודה לאחר הארוע היה חמור יותר. יש לציין כי באותה חוו"ד מציין מלמד כי התובעת נימצאת בהפוגה. הועדה לאחר דיון חוזר קובעת שאחוזי נכות במצבה הנוכחי הנם בגובה של 40% ועדיין מנכה 20% על הפרעה נפשית קודמת לארוע הנוכחי שהיא ברמה של 20% ולכן נכותה בגין ארוע זה הנו 20%. יתכן שטרם הארוע למרות שתפקודה התעסוקתי היה מלא ועבדה, עדיין הועדה סבורה שההפרעה שהייתה קיימת עוד בעברה היה ברמת נכות חלקית כפי שנוכה. לאור האמור ולאחר עיון בחוו"ד מלמד כמפורט לעיל הועדה לא רואה (לאחר עיון חוזר) שינוי בנכוי שבוצע בהחלטות קודמות ודוחה את הערר". גם על קביעה זו הגישה המערערת ערעור – שלישי במספר (ב"ל 48040-10-21).

בנוגע לכך יש להוסיף, כי סעיפי הליקוי בפרק "מחלות נפש, תגובות והפרעות נפשיות", עוסקים בדרגות חומרה המתיחסות למצבים (תנודתייים) של רמיסיה מלאה ללא הפרעה בתיפקוד למצבים של מחלה פעילה או מצבים פסיכוטיים, והמצב הנפשי בעקבותם – רמיסיה חלקית או מצבים פוסט פסיכוטיים.

...

ביום 10.6.21 קיבל בית הדין את הערעור באופן חלקי וקבע כך – "לאחר ששמעתי את הצדדים אני מקבל את טענת ב"כ המשיב כי מדובר בקביעה רפואית המבוססת על רישומים ברורים. עם זאת מן הראוי שהוועדה תתייחס שוב לחוות דעתו של פרופ' מלמד ולעובדה שלפני הפגיעה המערערת הייתה בעלת יכולת לעבוד בעבודה משמעותית ולא נזקקה לאשפוז כפי שכתב בעמ' 4 לחוות דעתו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור, בתשובת המוסד, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מושא הבקשה, בסיכומי הצדדים ובכלל המסמכים שבתיק, ולא בלי התלבטות כפי שיוסבר להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכב אחר.

סוף דבר לאור כלל האמור, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר.