אחוזי נכות בגין מפרצת עורקים

יצוין, כי העירעור נסוב על קביעת הועדה בתחום כלי הדם בלבד, משעה שהמערער טוען, כי היה על הועדה לקבוע לו דרגת נכות בגין מפרצת באבי העורקים, וכי קביעת הועדה אינה תואמת את מצבו הרפואי.

בגין ממצא זה קבעה הועדה, כי לא קיימת הצדקה לקביעת נכות המתבטאת באחוזים, מהטעם שליקוי זה אינו מצריך טפול רפואי, תרופתי או כרורגי, ואינו גורם להפרעה תפקודית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

דין הטענה להידחות.

לפיכך, נדחית טענת הערעור לעניין הרכב הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור להידחות.

באשר לנכות לבבית, הרחבה אבי העורקים – דרג ראשון קבע 25% נכות בגין מחלת לב איסכמית וציינה כי היא כלולה בנכות הסוכרת עם סיבוכים.

בסעיף 6 להחלטת הועדה צוין כי בבדיקת אקו לב מיום 5.1.17 נכתב במפורש שישנה הרחבת צנורות (לא אנוריזמה) של האורטה העולה כאשר הועדה מציינת כי "מדובר בהרחבה מסוימת של האורטה ולא במפרצת". הועדה קיבלה את חוות דעתו של היועץ הרפואי, ד"ר איתמר אביגד, אשר קבע, לאחר שעיין בתיקו הרפואי של המערער, לרבות בסיכום אישפוז מיום 20.1.18, אקו דופלר ואולטרסאונד מיום 5.1.17, כי האורטה ברוחב תקין ולא הודגמה אנוריזמה והמליץ להעניק למערער 10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 11 (3)(א) שעניינו מפרצת "של עורק קטן, בלי הפרעות". המערער לא נימק מדוע נפלה טעות בקביעת הועדה אשר נסמכת על החומר הרפואי בעיניינו (ראו נספחים ד' ו- ה' לכתב התשובה) ולא הציג מיסמך אשר ניתן ללמוד ממנו כי מצבו מתאים לפריט הליקוי הנטען.

לפיכך, משלא הועלו טענות אלה בפני הועדה הרי שלא נפלה טעות משפטית בכך שלא נפסקו אחוזי נכות בגין ליקויים אלה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים – יש לדחות את טענות המערער: הוועדה ציינה בהחלטתה כי פריט ליקוי 22 (7)(א) לתקנות, אשר נקבע למערער בדרג ראשון דורש הפרשת חלבון קבועה עם גלילים במשקע, תופעה שאינה קיימת.

אין בידי לקבל את טענות המערער.

כללו של דבר הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] שקבעה ביום 5.1.21 את נכותו של המערער בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם – 1979.

בדיון נוסף שהתקיים ביום 21.6.22 הוסכם על השבת התיק לדיון גם בשאלת הנכות הזמנית, נכות בגין ברך ימין וזכות טיעון לגבי הכוונה להפחית נכות בגין מפרצת עורק.

...

לעמדת המשיבה, מדובר בהחלטה רפואית שאין יסוד להתערב בה. ולהכרעתי: דין הערעור בנקודה זו להידחות.

ולהכרעתי: דין הערעור בנקודה זו להידחות.

סוף דבר לנוכח הסכמת הצדדים כמפורט בתגובת המשיבה וכן בהסכמות שהושגו בדיון, וכן מסקנותיי שפורטו לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה בנושאים הבאים: הוועדה תדון בנכות הנטענת בגין ירך ימין ושוק שמאל על פי חוות דעת ד"ר בורשטין מיום 30.10.20 בנוגע לאיברים אלה בלבד.

רקע עובדתי ביום 10.11.21 הגיש המערער בקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממס.

ביום 19.1.22 קבעה ועדה רפואית מדרג א' נכות משוקללת בשיעור של 68.92% החל מיום 1.8.21 לפי הפרוט הבא: השמנה 10%; יתר שומנים בדם 10%; יתר לחץ דם 30%; סכרת 10%; CTS שמאל 5%; CTS ימין 5%; מחלת לב 20%; ומפרצת של העורק 10%.

...

עם זאת, שוכנעתי כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בשני התחומים, מהשיקולים הבאים: בנוגע לטחורים, בפני הוועדה והיועצים עמדה חוות דעתו של ד"ר אשכנזי מיום 28.2.22, אשר נערכה לאחר הוועדה מהדרג הראשון ולקראת הופעתו של המערער בפני הוועדה לעררים.

סיכומו של דבר – הערעור מתקבל כדלקמן, ועניינו של המערער יחזור לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תתייחס לחוות הדעת של ד"ר אשכנזי לעניין הטחורים ותנמק האם יש מקום לקבוע נכות גם בתחום זה. הוועדה תתייחס לליקוי בצוואר, תוך שימת לב למסמכים מיום 8.8.20 ומיום 3.9.20, ותקבע האם יש לקבוע נכות בתחום זה. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה בעילות התכנסותה.

במסגרת תביעתו טען המבקש שמתקיים מגימלאות המשולמות לו ע"י המל"ל לאחר שנקבעה לו דרגת נכות שיעור של 69% ודרגת אי כושר בשיעור של 60%.

בשנת 2022 עבר ניתוח מעקפים בשל מפרצת באבי העורקים ונקבעה לו נכות רפואית 100% ואי כושר עבודה 100% לתקופה זמנית שבין 4.9.22 – 31.12.22.

מדובר על פער של למעלה מחמישים אחוזים.

...

לטענת המשיבה בתשובתה בבית משפט קמא, יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: לא חל שינוי נסיבות; לדבריה, בניגוד לטענת המבקש, אין בעצם קביעת שיעורי הנכות כדי להצביע על עילה להפחתת המזונות.

מכל האמור ולצורך המשך דיון בתובענה לגופה, ולאור הפסיקה כאמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: הבקשה להפחתת דמי המזונות, נדחית.

המבקש צבר חוב מזונות בתיק המל"ל מאחר שלא היה מודע לפסק הדין שניתן בשנת 2014, אך משלם את החוב הזה בתשלומים מול המל"ל. לאור כל האמור לעיל, המקרה דנן חריג ויוצא דופן, ועל ערכאת הערעור להתערב בו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

והרי "נקבע לא אחת כי הכלל הוא שאין לתת סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש, וזהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה, ולו מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי" (פסקה 14 לעניין בנק הפועלים).

במצב דברים זה לא מצאתי מתום בהחלטה קמא, ואני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור זו, אף ללא צורך בתשובה.