אחוזי נכות בגין ליקוי שמיעה

ביום 9.2.16 תביעתו של התובע אושרה בגין ליקוי שמיעה, ונדחתה בגין טינטון.

לאחר הגשת התביעה ובדיקה חוזרת, הודיע הנתבע כי התובע הגיש טופס תביעה לקביעת דרגת נכות כבר ביום 25.10.15, ולכן ניתנה החלטה מתוקנת ביום 10.12.19 באשר לגובה המענק לו זכאי התובע בגין ליקוי השמיעה.

...

לחילופין טוען התובע כי יש להאריך את המועד להגשת הערעור נוכח חוסר הארגון בהתנהלות הנתבע, ובשל מצב רפואי אישי אשר מנע ממנו לטפל בהגשת תביעה זו. מנגד, טוען הנתבע כי מכתב הדחייה נשלח לתובע בדואר רשום כבר ביום 9.2.16, בעוד התביעה לקביעת נכות הוגשה רק בשנת 2019, ולכן יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

הארכת מועד התובע טוען טענה חלופית לפיה יש להאריך את המועד להגשת התביעה, משלושה טעמים עיקריים, אולם כפי שיוסבר להלן, לא שוכנענו כי יש לקבל לקבלם: ראשית, התובע טוען כי יש להאריך את המועד היות והנתבע לא פעל מולו בהגינות ועקביות, ובכך גרם להתמשכות ההליכים.

] סיכום בהתאם לאמור לעיל, דין התביעה ביחס למכתב הדחייה שעניינו טנטון, להידחות על הסף מחמת התיישנות.

בנסיבות אלו, משעה שתיקון גובה המענק נעשה לאחר ובעקבות הגשת התביעה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

לדעתי , כפי שכתבתי לעייל - אין אחוזי נכות עקב ליקוי השמיעה .

בביקור נוסף אצל ד"ר מרוניץ ב 22.4.19 (בגיל 64, 3 חדשים טרם פרישה מהעבודה) כתבה הרופאה " בחדשיים האחרונים - ירידה בשמיעה, מופנה לבדיקת שמיעה ויעוץ רופא אף, אוזן וגרון לאחר מכן ". הספרות הרפואית הדנה בנושא מדגישה גם, שמקור ליקוי שמיעה המדווח כה מאוחר (במקרה הנוכחי לאחר 42 ו 43 שנות עבודה בהתאם) סמוך לפרישה לא יכול להיות בעבודה, אלא בתהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן הפנימית, תהליך הנקרא PRESBYCUSIS, האופייני לאדם בעשור השביעי לחייו, כמו במקרה הנוכחי.

...

תשובה: "אכן כן בסבירות של מעל 50%. אופי העבודה כפי שפורט לעיל יכול להיות משמעותי ללקוי בשמיעה, אלא שבדיקת השמיעה השלישית אינה תומכת בהנחה העומדת בבסיס שאלה זו וכבר התייחסתי לענין בתשובות קודמות." לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם ובטרם ניתן פסק דין בעניינו של התובע, החליט ביה"ד למנות מומחה נוסף: "לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום למנות מומחה נוסף מאחר שקיימות 2 בדיקות שמיעה אשר תומכות בתביעת התובע ובדיקה אחת אשר שוללת את בסיס ההנחה כי לתובע מחלת מקצוע. למען הסר ספק, ועל מנת למנוע עוול שעלול להיגרם לתובע ובטרם יבסס בית הדין את החלטתו על בסיס חוות הדעת של המומחה אשר כבר מונה בתיק זה, ימונה מומחה נוסף ואז יהיו בפני בית הדין 2 חוות דעת אשר תקלנה על ההכרעה (ראו לעניין זה רע"א 377/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד" נ"ו (4) 673 (2003).

כאמור, לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר ביזר סבר בית הדין כי על מנת למנוע ספק יש מקום למנות מומחה נוסף, אולם גם ד"ר פלוטקין הגיע למסקנה זהה תוך שהוא נותן נימוק נוסף, לפיו נזק שמיעתי כתוצאה מרעש מזיק מתהווה בתוך 15 שנים והתובע התלונן לראשונה רק אחרי 42 שנות עבודה וטען שמזה כחודשיים חלה ירידה בשמיעתו.

אם כן ומשמונחות בפנינו 2 חוות דעת אובייקטיביות שאינן מטעם צד, המתבססות על הבדיקות שנערכו לתובע, והן מנומקות ועקביות ומסקנותיהן זהות, אין מנוס מלדחות את תביעת התובע.

התביעה נדחית.

לפיכך, כאשר הנתבעים, או מי מהם, אומרים כי התובע הוא זה שאחראי לגידול בהוצאות המעון הרישמי של ראש הממשלה, הרי לאדם הסביר ברור כי טענת הנתבעים במישור זה הנה כי התובע הוא הוא האחראי לאותם ליקויים עליהם הצביע המבקר בדוח מטעמו.

גם לגבי קביעת קצין התגמולים בדבר 10 אחוזי נכות עקב ירידה בשמיעה, ספק בעיני האם חלה על התובע חובת גילוי אקטיבי בנושא זה. יש לזכור כי קצין התגמולים קבע אחוזי נכות בגין טנטון באוזן וירידה בשמיעה באוזן שמאל, כאשר התובע ממשיך בעיסוקו ביחידה לאבטחת אישים בכל התהליך.

...

עוד אציין כי איני מקבל את טיעון הנתבעים כי הגורם להתמשכות ההליך היה התובע, וזאת כאשר הסיבה העיקרית להתמשכות ההליכים הייתה עיכוב ההליכים שביקשה מדינת ישראל לאור ההליכים הפליליים כנגד מר סיידוף והגב' שרה נתניהו.

בנסיבות אלו, לגבי הנתבע 2, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אני סבור כי יש לפסוק לטובתה הוצאות על הצד הגבוה, היות ומתחילת ההליך נדמה היה כי לאור הפרסום מטעמה עילת התביעה שכנגדה אינה עילה טובה.

למעלה מהדרוש אציין כי המשיב כלל לא היתייחס בתגובתו ללשון תקנה 72(4)(ד) (III) או לטענות המערער בעיניין זה. עוד אציין כי אין בפסק הדין שניתן בב"ל 17102-04-18 כדי לתמוך בטענות המשיב, משום שעיון בתיק מלמד כי הוגש עליו ערעור במסגרתו הסכים המשיב להשיב את עניינו של המערער לועדת הערר בכדי שתצרף את אחוזי הנכות שנקבעו בגין ליקוי שמיעה לאחוזי הנכות שנקבעו לטינטון (בר"ע (ארצי) 23389-12-18 בן שטרית אלי – המוסד לביטוח לאומי (28.11.2019).

...

לאחר שהערר נדחה הגיש ערעור לבית הדין, במסגרתו הוסכם ביום 19.6.2020 כי עניינו יוחזר לוועדת הערר באותו הרכב (ב"ל 24452-12-19).

לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים שאפרט להלן.

סוף דבר הערעור מתקבל.

הועדה בהתכנסותה מיום 23.9.2020 קבעה למבקשת דרגת נכות בגין ליקויים באוזניים (ליקוי שמיעה, טינטון ודלקת כרונית) וכן 10% נכות בגין חרדה ודכאון.

בהחלטת הועדה נכתב כי "בנוסף לכך סברה הוועדה שחלק ניכר מתפקודה נפגע עקב בעיה בשמיעה ולא בגלל בעיות נפשיות. כפי שגם מציין ד"ר גרינשטיין 'ההפרעה בשמיעה גרמה להחמרה בתסמינים החרדתיים מתח בלתי נסבל בעבודה לא הצליחה להבין את הנאמר ובסופו של דבר הפסיקה לעבוד'". אין חולק כי המבקשת סובלת מליקויים נפשיים שונים וביניהם חרדות ולמבקשת נפסקו אחוזי נכות בגין ליקויים אלו.

...

טענות אלו אין בידי לקבל.

בהחלטת הוועדה נכתב כי "בנוסף לכך סברה הועדה שחלק ניכר מתפקודה נפגע עקב בעיה בשמיעה ולא בגלל בעיות נפשיות. כפי שגם מציין ד"ר גרינשטיין 'ההפרעה בשמיעה גרמה להחמרה בתסמינים החרדתיים מתח בלתי נסבל בעבודה לא הצליחה להבין את הנאמר ובסופו של דבר הפסיקה לעבוד'". אין חולק כי המבקשת סובלת מליקויים נפשיים שונים וביניהם חרדות ולמבקשת נפסקו אחוזי נכות בגין ליקויים אלו.

סוף דבר – הבקשה נדחית.