אחוזי נכות בגין כונדרומלציה

בגדרה של הבקשה נטען להיעדר הלימה בין הממצאים הקליניים של הועדה, לבין קביעת שיעור הנכות לפי תקנה 48(2) ז'(I) ו- (II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

מימצאי הועדה מעלים, כי למשיבה נזק העולה על הגדרת הנזק קל. בעיניין זה, אני מוצא לקבל את טענת המשיבה ולפיה, הגם שהועדה לא ציינה בממצאים הקליניים כי למשיבה "נעילה" של הברך, הרי שהיא ציינה ממצאים אחרים כגון הגבלת כיפוף לכדי 90 מעלות, צליעה, חולשה, שינויים ארטרוטיים, כונדרומלציה פטלה, דילדול שרירים וכו'.

רוצה לומר, כי הועדה הרפואית בחנה את סעיפי הליקוי הרלוואנטיים הקובעים כדלקמן: נזק במנסקוס בצורה קלה – 10% נכות ונזק במנסקוס עם LOCKING – 20% נכות ולאורם קבעה נכות בתווך שבין סעיפי הליקוי הנ"ל, בשיעור של 15% - קרי, נכות אשר תגלם פגיעה שדרגתה מעל "קלה" אך ללא "נעילה" של הברך.

...

באשר לטענת המבקשות לפיה, יש להיעתר לבקשה כדי לחשוף את האמת מאחר וקיים ספק, ולכל היותר ימונה מומחה אשר יכול ויותיר את המצב הנתון על כנו – הרי שמדובר באיזון בין ערך חשיפת האמת לערך יעילות הדיון ובעניין זה, אני סבור כי לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי להטיל ספק בהחלטת הוועדה, עד לכדי היותה בבחינת חריג או פגם מהותי היורד לשורש העניין.

בעניין זה יפים דברי כבוד השופט יצחק עמית ברע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, (לא פורסם, ניתן ביום 27.3.19), ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם: "ממילא, ומבלי להמעיט בחשיבותו של ערך גילוי האמת, הרי שכנגד שיקול זה ניתן לעיתים להעמיד שיקולים אחרים (ראו, למשל: רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים משרד הביטחון, [פורסם בנבו] בפסקה 59 (‏5.11.2017); יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 41-39 (2015)). בענייננו, עם זאת, אף לא שוכנעתי כי יש צורך לאזן ערך זה מול ערך יעילות הדיון, שכן המערערת לא הוכיחה פוטנציאל לפגם בבירור האמת." גם במקרה שלפניי, לא מצאתי צורך לאזן בין ערכים אלו, שכן המבקשות לא הוכיחו פוטנציאל לפגם, שיש בו כדי לפגוע בבירור האמת.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות.

רקע – ביום 10.5.2016 קבעה וועדה רפואית לעררים כי דרגת הנכות הרפואית של המערער הנה בשיעור משוקלל של 76%, ובהתאם לליקויים הבאים: 25% בגין מחלת לב לאחר ניתוח מעקפים; 30% בגין הגבלה בינונית בפרק ירך שמאל; 20% בגין מחלת סרטן הקיבה; 10% בגין הגבלה בקרסול ימין; 10% בגין DVT משמאל; 10% בגין כונדרומלציה בבירכיים; 10% בגין הפרעה הסתגלותית; 10% בגין תגובה אלרגית.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

כאשר הופיע המערער בפני הוועדה, נרשמו דבריו במפורט ובהרחבה כדלקמן: "המסמכים הרפואיים כבר נמצאים אצלכם, כל אחד מהם מגביל אותי בצורה מסוימת בין אם זה בעיית סרטן שהוציאו לי את הקיבה, יש לי מגבלה באכילה, ארוחות קטנות שאני צריך לאכול כל הזמן, גורם לי לכאבים ושלשולים, בנוסף אני לא מעט זמן הולך לבדיקות רפואיות לדוגמא יש לי גם מחר בדיקה, יש לי פעמיים בשנה בדיקה אונקולוגית, אחרי שאני מסיים מקבל רשימה לקופ"ח, לדוגמא מחר אני עובר בדיקות MRI אגן ובטן, אני לא יכול לעבוד בצורה רצופה במקום מסודר אני עובד מהבית עם המגבלות האלה, יש לי אחד שבשנים האחרונות אני מקבל עבודות ממנו, הוא נותן לי את העודפים של המשרד שלו, בינתיים אני כמעט באמצע השנה קיבלתי עבודות שבממוצע מכניס 1,000 ₪ לחודש, אני מאוד מוגבל, אפילו העובדת הסוציאלית שדיברתי איתה כתבה את זה, אף אחד לא ייקח אותי אני עברתי את ה-66, גם הגיל משפיע, כל ההצטברות של כל הדברים, עברתי ניתוח לפני שנתיים בפרק הירך שגם הגביל אותי, לאחר מזה היה לי בעיה של נפיחות, מגביל אותי בהליכה, העייפות משפיעה עליי מאוד, אני גר באזור שלא כל כך זמין, יש לי גם אלרגיות ובעיות לב, עברתי צנתורים, רופא אמר לי לא להיכנס למצבי לחץ, מאמצים של עבודה יכולים לגרום ללחץ, אני יכול לעבוד אך במגבלות מסוימות, אין לי את הכושר לעבוד משרה מלאה כמו שאתם קבעתם, רופאים בכירים של קרן פנסיה מבטחים בדקה אותי בוועדה רפואית וקבעו 100% לצמיתות." לאחר מכן, רשמה הוועדה את ממצאיה כדלקמן: "בהמשך להחלטת פס"ד 1.3.17, הוועדה שוחחה עם התובע ובחנה את הליקויים שמהם סובל כולם יחד וכל אחד לחוד את השפעותיהם על יכולתו לעבוד. מדובר בתובע אשר הינו בעל תואר ראשון בחשבונאות. מזה שנתיים עובד מהבית בתרגום דו"חות כספיים עבור מעסיק עצמאי, עובד בהתאם לצורך. עיקר עבודתו מוגדרת כעבודה עונתית. בעברו התעסוקתי עבד כגזבר וכמנהל כספים בחברות שונות. בהתייחס, להשכלתו ולעברו התעסוקתי ולאופי עבודתו הוועדה שהתובע מסוגל להמשיך בעבודה דומה אשר אינה כרוכה במאמצים פיזיים או בעמידה או הליכה ממושכים אף ביום עבודה מלא, כפי שיפורט להלן ובהמשך, יחד עם זאת בשים לב לשיקולים אותם לקחה הוועדה בדיון קודם, נקבעה לתובע דרגת אי כושר עבודה חלקי בשיעור 65% נשוא ערעור נוכחי. לשם בחינת ההגבלות הנובעות מהליקויים והשפעותיהם על יכולתו לעבוד להלן התייחסות הוועדה להשפעת כל ליקוי על יכולתו לעבוד.

סיכום – על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לסיכום קבעה הועדה למערערת נכות יציבה משוקללת בשיעור 51% (10% בגין דום נשימה; 20% בגין פיברומיאלגיה; 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה צוארי; 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני; 10% בגין כונדרומלציה בבירכיים; 5% בגין הפרעות במתן שתן).

תשומת לב הועדה לכך כי עמדת המשיב (המוסד לביטוח לאומי) כפי שהובעה בעיניין מנשה היא כי דרגת הנכות בגין פיברומיאלגיה נסמכת על התאמת סעיף ליקוי למבוטח, משעדיין אין בנמצא סעיף ליקוי ספציפי לליקוי זה. לאור זאת על הועדה להפעיל את שיקול דעתה ולקבוע מהו סעיף הליקוי ההולם את מצבו הרפואי של המבוטח.

...

הוועדה שמעה את טענות ב"כ המערערת, בדקה את המערערת וקבעה כך: "מבחינה ראומטולוגית: נבדקו המפרקים ההיקפיים כולל הכתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות כפות הידיים, קרסוליים, ברכיים וירכיים. אין עדות לדלקת מפרקים פעילה וגם לא נזק כעדות ממחלה פעילה בעבר. פיברומיאלגיה היא תסמונת של כאבים בכל הגוף אשר אין להם הסבר, כאשר מקובל שהנכות המקסימלית בגין מצב זה היא שוות ערך לדלקת מפרקים קשה ביותר, כל עוד אין נזק מבני המלווה את דלקת המפרקים, דהיינו – 30%. בבואנו לקבוע נכות בגין כאבים מפושטים שאין להם הסבר, עלינו להתחשב בחפיפה עם כאבים בגוף, שיש להם הסבר, כגון: נוירולוגיה, אורתופדיה, פסיכיאטריה וכו'. במקרה הנוכחי, לתובעת נקבעו 30% בגין פיברומיאלגיה, מתי שלא היו נכויות אחרות, כאשר בצידן כאבים. בוועדה מדרג I נקבעו נכויות אורתופדיות, כאשר בצידן כאב. נכויות אלה חופפות במידת מה את הנכות בגין פיברומיאלגיה. כמו כן, קיימת חפיפה עם דום נשימה בשינה, שכן, הפרעות שינה הן חלק מפיברומיאלגיה. בהתחשב בכל האמור לעיל, נכותה תואמת את מצבה.

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי קביעת הוועדה שלפיה מקובל שהנכות המקסימלית בגין פיברומיאלגיה שוות ערך לדלקת מפרקים קשה ביותר ועומדת על 30% אינה ברורה ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.

סוף דבר הערעור מתקבל.

ביום 30.3.1982 הועדה הרפואית העליונה העמידה את דרגת נכותה של המערערת על 10% [בגין כונדרמלציה של הפיקה] אלא שהיתה זו נכות זמנית לשנה.

ולא היא! הועדה הרפואית העליונה העמידה את אחוז הנכות של המערערת באופן זמני לשנה אחת בלבד ולכן, המשיב יישם את החלטת הועדה הרפואית העליונה.

את פניית המערערת משנת 2008 בעיניין דרגת נכות בגין הפגימה בברך יש לראות כתביעה לתגמולים; גם אם הרקע לפניית המערערת היה בגין טעות (לטענתה) בהחלטה שקבעה לה 0% נכות.

...

דיון דין ערעור זה להידחות מ-2 טעמים עיקריים: חוסר סמכות קצין התגמולים להיעתר לבקשה מסוג בקשת המערערת וזאת לאור סעיפים 10(א) ו-18 (א) לחוק הנכים; התיישנות; למשיב אין סמכות לקבוע תגמולים למערערת באופן רטרואקטיבי מכוח שני טעמים: סעיף 10(א) לחוק הנכים קובע ש"וועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה".

הטענה מושכת את הלב, אולם אין בידינו לקבלה שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם המבנה החקיקתי של חוק הנכים והסדריו, ואף לא עם מובנה הלשוני של התיבה "תביעה" שבסעיף 18(א)".

לפיכך, המערערת לא יכולה להיבנות מהמזכר הנ"ל. העולה מכל האמור לעיל הוא שהננו דוחים את הערעור.

לפיכך הקביעה כי לא חל שינוי במצב הבירכיים של התובע לאחר התאונה היא בעלת משקל, עומדת בפני עצמה ותומכת במסקנה אליה הגיעה הועדה הרפואית מדרג I. לעניין זה טוען התובע כי בשל העובדה שבאגף נכות כללית נקבעה נכות בגין כונדרומלציה ושחיקה של סחוס הברך, אין מקום לבצע ניכוי מקביעת אחוזי נכות בגין קרע במנסקוס, ולפיכך ממילא אין רלוואנטיות למצב הקודם שנקבע שם. טענה זו מציגה היטב את הסתירה בין עמדותיהן של הועדה הרפואית והועדה לעררים.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים, החלטותיהן של ועדות המל"ל והתיעוד הרפואי, אני סבורה כי קיימים סימני שאלה וספקות בדבר קיומה של תמונה שלמה ומאוזנת, אשר לא ניתן לבררם אלא על-ידי מתן ראיות לסתור.

מסקנה זו נובעת מעצם השוני והסתירות בין קביעותיהן של שלוש הוועדות הפועלות במסגרת המל"ל, וכן מנימוקי הוועדות והמחלוקת ביניהן בדבר הקשר הסיבתי לתאונה למול מצבו הקודם של התובע, ומן העובדה כי בפני הוועדה הרפואית והוועדה לעררים לא עמד תיק האגף לנכות כללית ואף חלק מהתיעוד הרפואי הנוגע לליבת ההנמקה של הוועדה לעררים.

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא אוכל להכריע את הדין בצורה ראויה בהסתמך על ההחלטה של הוועדה לעררים, ולכן אני מקבלת את הבקשה להבאת ראיות לסתור.