בנסיבות אלו, לבדיקת התובע מונה מומחה בתחום כירורגית כלי דם. תחילה מונה פרופ' ענתבי ז"ל אשר בדק את התובע ונתן חוות דעתו מיום 13/3/14 במסגרתה קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 25% בשל חסימה מלאה של עורק משמאל כפי שיבואר להלן.
מבחינה קלינית מציין המומחה בעמ' 4 לחוות דעתו: " קלינית יש לו מה שקרוי upper limb claudication המתבטא בעייפות היד בכל מאמץ (כולל כתיבה) וקושי ניכר בהפעלתה".
בנסיבות אלו, קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 60% לפי סעיף 11(5) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: " תקנות המל"ל").
בתום חקירתו שב המומחה וציין כי הוא עומד מאחורי חוות הדעת המקנה לתובע נכות רפואית בשיעור 40%, בתוספת אחוז בודד בגין הסטנד באבי העורקים.
וראה בעיניין זה עמדתו של פרופ' בס בעמ' 16 לפרוטקול: " בתיאוריה, חלק ניכר מהאנשים שהעורק התת בריחי נסתם בצורה פתאומית, וזה מה שקרה פה, ולא בתהליך הדרגתי, יהיו סימפוטמטיים...במקרה זה עיקר הפגיעה באספקת הדם ליד שבאה לידי ביטוי בירידה בדופק...אני הרגשתי חלש, בחיוורון של היד ובחולשת שרירים. יותר סימפוטמי לא יכול להיות..." (הדגשה שלי- א.ב.)
אדרבא, גם אם נצא מתוך הנחה, כפי שגורסת הנתבעת, כי התובע אינו סימפוטמי לנוכח התעוד הרפואי הדל המצביע לכאורה על העדר תלונות, למעט מספר תלונות ספורדיות בקשר ליד שמאל מאז התאונה, הרי שאין כל ערבותא כי זה יהיה המצב למותר חייו, כפי שהבהיר המומחה בעמ' 12 לפרוטוקול: "אם אין לו סימפוטמים כרגע אז אין לו נכות. יש לו פוטנציאל לנכות, העובדה שהוא כרגע בלי סימנים לא מבטיחה העובדה שבעוד שבועיים לא יהיו לו...".
בנוסף, לא ניתן להיתעלם מן הממצא האובייקטיבי לפיו נותר התובע, גבר צעיר בן 30 נכון להיום, עם פגיעה פיזיולוגית משמעותית אשר באה לידי ביטוי בהפרעה באספקת דם לזרוע יד שמאל.
...
לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחקירת המומחה וכן במסמך נ/6, באתי למסקנה כי אין באפשרותי לקבל טענה זו; מקובלת עליי האפשרות כי מבחינת המומחים המקצועיים בנוגע למחלות כלי הדם, בהחלט ייתכן ומסמך נ/6 היה בשעתו "הדין הרצוי", אולם אין חולק כי הוא אינו "הדין המצוי" שהרי המלצות אלו נגנזו ומעולם לא אומצו על ידי המחוקק או מחוקק המשנה במסגרת תיקון של התוספת לתקנות המל"ל, הגם שאלו עברו שינויים ותיקונים בשנים האחרונות וחרף זאת לא כללו שינוי בסעיף 11 לתקנות שהוא הסעיף העוסק בכלי דם. על כן, וכפי שהבהיר המומחה ובצדק רב, הוא מחוייב לפעול בהתאם לתקנות הקיימות ולא בהתאם להמלצות שכאמור נגנזו זה מכבר.
לאור כל המקובץ דלעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים עליהם הצבעתי לעיל, מחד נכות רפואית בלתי מבוטלת שעשויה לבוא לידי ביטוי מוחשי יותר בעתיד לבוא ומאידך העובדה כי התובע בעל השכלה אקדמית, עובד כמתכנת מחשבים בעבודה שמטיבה וטבעה אינה כרוכה במאמץ פיזי מיוחד, באתי לכלל דעה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית בכל הנוגע לראש הנזק של פגיעה בכושר השתכרות לעתיד בשיעור 25% (כ- 63% מהנכות הרפואית).
פגיעה בפוטנציאל השתכרות לעתיד + פנסיה
לאור כל המקובץ דלעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס שכר של 15,300 ₪ ו- 25% נכות תפקודית עד לגיל 67 (גיל תוחלת חיי עבודה לשכיר) כדלקמן:
15,300 ₪ X 25% X 266.0012 (מ.ה. ל-36.5 שנים)= 1,017,454 ₪
בתוספת 12% בגין פנסיה 122,000 ₪.
לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות בשל נסיעות לצרכי ביקורות ומעקבים להם יידרש התובע בעתיד לרבות הוצאות בהן נשא או יישא בעתיד מעבר לזכאותו במסגרת סל הבריאות בקשר לתאונה בסך כולל של 10,000 ₪.
