מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחוזי נכות בגין דלקת נרתיקית

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בוויקיפדיה מוגדרת תיסמונת דה קוורןןין כך: "תיסמונת דה קוורווין (De Quervain Syndrome) הידועה גם כטנוסינוביטיס רדיאלית (סטילואידית) (radial tenosynovitis או styloid tenosynovitis), (דלקת גידים רדיאלית), "טנסוסינוביטיס מצרה ע"ש דה קראוון", "תיסמונת המאמץ של הכובסות", washerwoman's sprain,או "שורש כף היד של האימהות" (mother's wrist), "מחלת דה קןןרוון", היא דלקת (טנדיניטיס) או פגיעה לא דלקתית (טנדינוזיס) של נרתיק הגידים בו נמצאים שני גידים המעורבים בתנועות האגודל, בסמיכות לזיז החרט של עצם החישור.
על בסיס חוות הדעת הרפואית של ד"ר ליברמן המערערת זומנה לועדה רפואית שנמנית על הועדות הרפואיות של המשיב וזו קבעה למערערת מתוך 10% נכות 2.5% נכות בגין דלקות ותסמונת התעלה הקארפלית ביד ימין.
פעם אחת לאמץ חוות דעת אחת שעל בסיסה וועדה רפואית של המשיב קובעת אחוז נכות , ואחר כך לבחור חוות דעת רפואית אחרת השוללת את חוות הדעת הקודמת שניתנה מטעמו והשוללת החלטה של וועדה רפואית שהסתמכה על חוות הדעת הקודמת.
...
יצוין כי עוד ביום 22.2.12 החליט המשיב להכיר בנכות חלקית של המערערת בשיעור של 2.5% מתוך דרגת נכות כוללת של 10% בשל "שיתוק חלקי NEDIANUS קל מימין". בהודעה שהודיע המשיב למערערת צוין "הגעתי למסקנה כי תסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף יד ימין החמירה בתקופת שירותך ועקב שירותך המשטרתי. ההחמרה שעל חשבון השירות בשיעור של רבע מדרגת הנכות הכוללת". ביום 5.5.13 הודיעו הצדדים בהודעה משותפת בזו הלשון: "לאור טענת המערערת לקיומן של דלקות בכף היד .........ולאור העובדה כי החלטת קצין התגמולים....מתייחסת אך ורק לתסמונת התעלה הקרפלית, מבוקש להשהות את הדיון בתיק זה ובמהלך תקופה זו יבחן קצין התגמולים גם את טענת המערערת לעניין הדלקות וייתן החלטה נוספת בעניינה של המערערת..." .
מצבה הרפואי של המערערת בכל הקשור לדלקות עליהן היא מתלוננת ראשית, נציין שלאור המסקנה אליה הגענה לעיל באשר למצבה הרפואי של המערערת ביד שמאל, נתרכז אך ורק בשאלת הדלקות ביד ימין.
אנו מקבלים בנקודה זו את חוות דעתו של ד"ר מיכיילוביץ המומחה מטעם המערערת .
בסיכום לאור כל האמור לעיל אנו מחליטים כדלהלן: אנו מקבלים את הערעור וקובעים שד"ר ליובושיץ לא הוסמך לבטל את חוות דעתו של ד"ר ליברמן מטעם המשיב וזו נותרת בעינה ובה במידה נותרת בעינה החלטת המשיב שאימצה את החלטת וועדה רפואית מטעמו; אנו דוחים את הערעור בכל הקשור למצבה הרפואי של המערערת בכף היד השמאלית; אנו מקבלים את הערעור וקובעים שהוכח קשר סיבתי בין תנאי השירות המשטרתי של המערערת לבין המחלה ע"ש DE-QUERVAIN ׁ (דלקת בגידי מדור המיישרים הראשון).

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בתאריך 19.6.2016 נשלחה לתובעת הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון: "אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה וקביעת דרגת נכות בגין CTS דו צדדי, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:
מדובר בדלקת מסוג טנדיניטיס או פגיעה לא דלקתית טנדינוזיס של נרתיק הגידים בו נמצאים שני גידים המעורבים בתנועות האגודל.
...
התובעת טוענת, כי נוכח הסבריו שלהמומחה הרפואי ונוכח קביעתו המפורשת כי קיים קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין פגיעת ה- CTS בשתי ידיה כי יש לקבל את התביעה ולהכיר בפגיעה זו כפגיעה בעבודה.
" ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)" בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה בכל הנוגע ל – CTS להתקבל וטענות הנתבע בסיכומיו להדחות.
סוף דבר: התביעה מתקבלת בכל הנוגע ל- CTS.
אנו קובעים כי הפגיעה של התובעת בידייה (CTS דו"צ) הינן תוצאה של תאונת עבודתה על פי תורת המיקרוטראומה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

רואים כי ההישרדות של סרטן הכליה בשלב I היא 95% בעוד שההישרדות בסרטן הכליה בשלב II היא 88 % כלומר כשבעה אחוזים אבסולוטית שהם יחסית הרבה יותר.
למרות זאת, ולמרות שדימום יכול לגרום לבעיות קשות כולל נכות, ד"ר שפרברג סבור שאינו צריך ליצור קשר מיוזמתו עם החולה ובפועל לא יצר קשר; גם העובדה שהגיעה ב- 14.10.05 עם התלונות על כאבי בטן וכן על צריבה בעת מתן שתן, לא העלתה בו חשד להמטוריה ולא לדמם ואגינאלי; כשהתובעת שבה אליו ב-14.12.05 עם תלונות על המשך דימומים, לא שאל אותה אם בצעה את בדיקות השתן והניח שאם לא בצעה אותן, משמע כי הכאבים והזיהום בשתן שחשד לגביהם, חלפו הודות לטפול האנטיביוטי שרשם לה והניח שאם הכאבים היו ממשיכים היא הייתה פונה לבצוע הבדיקה.
בדיקה גניקולוגית שביצע נמצאה תקינה; ד"ר שפרברג לא רשם באותו ביקור שאין דימום, שכן רושמים רק את הממצאים הפוזיטיביים; גם פרופ' יודפת הסכים שהמדובר בדימום שהחל ופסק, ולאחר מכן חזר שוב (עמ' 53 ש' 15–16); ד"ר שפרברג הפנה את התובעת לבדיקת שתן, בעקבות תלונתה על הצריבה במתן השתן, אשר החשידה קיום דלקת בשתן ועל כן נתן לה אנטיביוטיקה.
נשאלת השאלה מתי העלתה התובעת לראשונה את טענתה כי לא קבלה הפניה לבדיקת השתן, במובחן מההפניות הנוספות שהוצאו באותו ביקור ע"י ד"ר שפרברג ואשר אין חולק כי נימסר לידיה? "12. ביום 14.10.05 פנתה התובעת אל הנתבע 2 עקב כאבי בטן תחתונה לרבות כאבים במתן שתן. ברשום הרפואי צוינה הפנייה לבדיקת שתן כללית ולתרבית, לבדיקת אולטרסאונד גניקולוגי, לסקירת אגן נרתיקי/בטני ומתן תרופת ארגעה". (ס' 12 לכתב התביעה).
...
סוף דבר – התביעה נדחית.
הוצאות משפט נוכח התנהלות התובעת בתביעתה זו, אין מנוס מפסיקת הוצאות שעה שברי נגרמו לנתבעים הוצאות משפט ניכרות – בין היתר בגין שכר טרחת המומחים ושכר טרחת עו"ד. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי עסקינן בתובעת שיצאה לפנסיה מוקדמת, ככל הנראה עקב מצב בריאותי (לאו דווקא בגין התאונה).
לאור האמור לעיל, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך כולל של 13,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

פרופ' קוט קובע בחוות דעתו (מוצג ת/3), כי הניתוח גרם לתהליך דלקתי באיזור גדם הנרתיק ובדוגלס, וכתוצאה מהתהליך הדלקתי נוצרו התדבקויות בסמיכות לעניבות המעי הדק.
שיעור הנכות בעיניין זה נקבע על ידי פרופ' שנקר בחוות דעתו, ואיש מהמומחים האחרים (פרופ' אוהל ופרופ' כספי) לא חלקו על כך. קביעת הנכות שנעשתה על ידי פרופ' שנקר תואמת את הנכות לפי פריט 25(3)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.
על פי התקנות הנזכרות, שיעור הנכות בעקבות כריתת רחם, לאישה שטרם הגיעה לגיל – 50, הוא 40% לצמיתות, ולעומת זאת, שיעור הנכות בעקבות כריתת רחם לאשה שעברה את גיל ה-50 הוא בשיעור 20% בלבד.
...
נוכח המחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, החלטתי למנות מומחה מטעם בית המשפט, ומיניתי את פרופ' אליהו כספי.
על כן, הנני קובע, כי נכותה התפקודית המשוקלת של התובעת מגיעה כדי שיעור של 23.5% לצמיתות.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 500,000 (חמש מאות אלף) ₪, כערכו לתאריך פסק דין זה. (ב) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את כל הוצאות המשפט שנגרמו לה, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה.
בנוסף לכך הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 100,000 (מאה אלף) ₪, ובצרוף מע"מ כחוק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תפקידה של המיילדת בזמן הלידה הינו להגן על החיץ בעת יציאת הראש מתעלת הלידן כשאז יכולים להיגרם הקרעים שנגרמים בד"כ בעת יציאת הראש כאשר מדובר ביציאה מהירה של הראש, או מצב פתלוגי מסוים של הראש באגן, או כשקיימת קשיחות של רקמת החיץ בשל דלקת כתוצאה מקרעים קודמים או כתוצאה מתפירה של אפיזיוטומיה.
תפקיד המיילדת הנו לפיכך, בהגנת החיץ על מנת לבטל או להקטין מידת השפעתם של אלה כמו להאט יציאת הראש ובמידת הצורך לבצע חיתוך מבוקר של הנרתיק.
במידה והתובעת נאלצת להסתובב כל הזמן עם פד כי אז היה מעניק לה 30-40 אחוזי נכות.
האם מצבה של התובעת הנו שליטה כדי 50% בשוער פי הטבעת ולכן נכותה 40% או שמא כדי 25% שאז נכותה 20%? נדמה שבנסיבות, ולאחר שקראתי חוו"ד מומחי הצדדים, תצהיר התובעת ועדותה, כאשר אין תמימות דעים בין המומחים באשר לשעור ההפרעה, ובאין חוו"ד בלתי תלויה מטעם מומחה ביהמ"ש, נכון וצודק יהיה למצע הנכויות ולפיכך לקבוע כי שיעור נכותה הרפואית של התובעת הנו 30%.
...
עובדות שאינן שנויות במחלוקת: בסיכומיה, ציינה התובעת העובדות כדלקמן ככאלה שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והנני מקבל אותן ככאלה: א) לא מבצעים אפיזיוטומיה כדבר שבשיגרה.
מאחר וסברתי כי הטיפול הרפואי בתובעת הסתיים אך עדיין תזקק לפדים וכן להוצאות מזון מיוחד ואף לנסיעות לשם כך, כי אז סברתי שסכום בסך כולל של 40,000 ₪ לעתיד הינו סביר באופן גלובאלי בנסיבות וכך אני קובע.
סיכום לאור כל האמור לעיל הנני לקבוע נזקי התובעת כדלקמן: א.הפסד שכר לעבר 3,390 ₪ ב. הפסד הישתכרות לעתיד 130,000 ₪ ג. כאב וסבל 300,000 ₪ ד. עזרת זולת עבר ועתיד 150,000 ₪ ה. הוצאות עבר ועתיד 50,000 ₪ סך הכול 633,399 ₪ מאחר וקבעתי שיעור החבות כדי 50% כי אז ישולם 50% מסכום זה העומד על 316,700 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ על סכום הנזק בלבד (ללא ההוצאות), כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו