אחוזי נכות באצבע פטיש

עובדת השקום אין דבר כזה שניגשת אלי עם דבר הזה בלבד, זה כמו שאני אשב בועדה ויגידו לי תיקבע אחוזי נכות על סמך מיסמך אחד מרופא מישפחה, אני לא מקבל שום החלטה עד שלא עומדים בפני כל המסמכים בתיק.

עם זאת, משלא ניתנה המלצה של הרופא לעניין דילדול שרירי הזרוע, אצבע פטיש וצלקות אין מקום כלל להעמידו בפני הועדה בעיניין פגימות אלו.

...

בערעור שהוגש ע"י התובע לביה"ד הארצי לעבודה, התקבל הערעור בדעת רוב ונקבע: "נותר להחליט מה משמעות הקביעה כי אין לטעמי אפשרות לתת תוקף להחלטת ד"ר סטצקביץ, אך זאת לא בשל כך שהשתכנעתי שניתנה שלא כדין אלא בשל שלא עמדו ראיות והסברים המאפשרים לבדוק זאת (לרבות תשובות של ד"ר סטצקביץ שיינתנו על בסיס החומר הרפואי הרלוונטי). בנסיבות המקרה אינני סבורה שניתן לקבל החלטה כה משמעותית (שהפכה משמעותית עוד יותר בהתחשב בחלוף הזמן והעצירה המוחלטת של תשלומי הגמלאות למערער) לכאן או לכאן רק על יסוד נטלי שכנוע, שהצדדים אף לא טענו לגביהם. שוכנעתי לפיכך שאין מנוס כי אם להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך שמיעה מחדש של עדותו של ד"ר סטצקביץ, לאחר שיתאפשר לו לעיין בכל החומר, על מנת לשמוע ממנו מדוע קיבל את ההחלטה שקיבל. צודק המערער שבהתאם להלכה הפסוקה כמו גם נוהלו הפנימי של המוסד, "לא יכול להיות מצב שבו רופא מוסמך יחליט לשלוף סתמית תיק מערימת התיקים המצויים במשרדו כך סתם" (שהרי גם כאשר תיק "נשלף" באופן מדגמי, "שליפה" זו כשלעצמה אינה יכולה להוביל להחלטה על בדיקה מחדש מבלי שנערכת בדיקה מקצועית המלמדת כי מתקיימים בו התנאים המצדיקים בדיקה מחדש).

(עמ' 12 לפ' שורות 28-26 עד עמ' 13 שורות 2-1) מצאנו כי הרופא נימק כדבעי את ההצדקה לבדיקת המערער בוועדה רפואית.

לא מצאנו הצדקה בשלב התחלתי זה לעצור את תשלום הגימלאות לפני שהוועדה הרפואית תיתן החלטתה וזאת מבלי להיכנס לשאלה אם לתובע דמי קיום ללא תשלום הגימלאות.

סוף דבר: התביעה נדחית, בכפוף לאמור בסעיפים 11 ו- 16.

בשל הפגיעה ברגל ימין קבע המומחה לתובעת נכויות כדלקמן: (1) נכות של 10% בשל הגבלת התנועה בקרסול לפי תקנה 48(3) לתקנות, שעניינה הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול; (2) נכות של 10% לפי תקנה 49(2)(ב) לתקנות, שעניינה מצב של PES CAVUS [מילולית: כף רגל סוסית - ט.מ.] עם כיווץ קבוע (CLAWING) [קרוי גם עוות טפרי - ט.מ.] של האצבעות והגבלה בתנועות מפרק כף הרגל; (3) נכות של 3% בגין הבוהן הראשונה של כף הרגל שהיא שמוטה ואינה מתיישרת, לפי תקנה 35(1)(ב) בהתאמה.

בנוסף הסביר המומחה, כי גם תקנה 50(4) לתקנות, שעניינה "אצבע פטיש", אינה מתאימה לתאור מצבה של התובעת, שכן היא אינה סובלת מ"אצבע פטיש", המגבילה בנעילת נעליים ומתבטאת ביבלות על הבהונות, אלא במצב דומה יותר ל - CLAWING (עוות טפרי).

כאמור, העובדה שהמומחה לא התבצר בעמדתו אלא הסכים, בחלק מהמקרים, עם הצעותיו של ב"כ התובעת, ואף הוסיף אחוזי נכות מעבר לאלו שקבע (הגדיל את שיעור הנכות בגין הפגיעה בכושר התנועה מ - 10% ל - 15% והוסיף נכות של 5% בגין העיוות הטפרי בשתי בהונות), מלמדת דוקא על מקצועיותו ועל פתיחותו לשמיעת דיעות אחרות ולתיקון קביעותיו, כאשר מצא לכך מקום.

...

אף אני סבורה כי יש לכך מקום, מכל הנימוקים לעיל.

מכל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להורות על מינוי מומחה נוסף לבדיקתה של התובעת, ומכאן שדין הבקשה להידחות.

כיוון שהבקשה נדחתה בכל הקשור לכך שהבדיקה החוזרת תבוצע על ידי מומחה אחר, אולם כיוון שהתנגדותה של התובעת לביצוע בדיקה אחרת, עליה הודיעה בסיום הדיון, נדחתה למעשה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 10% נכות, לפי פריט 51(9)(א) לרשימת הליקויים שבתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין פציעה בינונית בשרירים, וכן 5% נכות לפי פריט 75(1)(א), בגין הצלקת.

אין בקובץ התקנות נכות בגין חוסר יישור באצבעות הרגליים (להבדיל מאצבעות הידיים), כאשר פריט 50(4), אשר דן באצבע פטיש באצבעות הרגל, לא קובע נכות כלשהיא בגין מצב כזה, כל עוד הממצא לא קיים בכל אצבעות הרגל.

החלטת הועדה – המערער הופיע בפני הועדה, בלווי בא כוחו, ומסר את הדברים הבאים: "סובל מכאבים בלילות. נוטל אופטלגין.". בא כוחו של המערער מסר: "עדיין במצב מבחינת כושר עבודתי לא עובד עדיין סובל נמצא בטיפול נוטל טפול תרופתי מתקשה בהליכה." הועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה, כדלקמן: "מתהלך בעזרת קב קנדי אחוז בידו הימנית, עם צליעה ברגל שמאל. הולך עם סנדלים ונבדק בהליכה יחף. בעת הליכה נראת הרמת כל הבהונות משמאל תקינה ודומה לימין.

...

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר, הוועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית, פירטה את ממצאיה, וקבעה כי לא נותרה לו נכות.

החלטת הוועדה ברורה ומנומקת, ולא מצאתי כל טעות משפטית בפעולותיה או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

בהחלטה אומנם צוין כי קיים שינוי צבע מעל הגב של גליל אמצעי ובדבר קיומה של אצבע פטיש באצבע 4, אולם אין היתייחסות לתלונות המערער בדבר קיומה של צלקת באצבע זו, ולא נערך דיון בתלונות המערער בדבר קישיון לא נח. בנוסף, סבורני כי קיים קושי להיתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה בנוגע לקביעתה ביחס לאצבע 5, שכן הועדה קבעה כי קיימת צלקת באצבע זו עם רגישות ללחץ בקצה דסטלי, באופן המעלה חשד לנוירומה, אולם לא דנה בנכות שממצא זה מקנה, אם בכלל.

בהקשר זה יצוין, כי הסיפא לפריט ליקוי 45 לתוספת לתקנות קובע כי בחישוב הנכות יש להביא בחשבון את כל הפגימות שבכל האצבעות: "בפגימות מרובות של אצבעות הידיים: קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות או פגימות אחרות וכן בשילוב פגימות שונות, יקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 43, 44, 45". בית הדין הארצי פירש את הוראות פריט ליקוי 45 לתוספת לתקנות כשיטת חישוב מיוחדת במקרה של פגימות מרובות באצבעות, וזאת נוכח התועלת שמפיק אדם מאצבעות ידיו, על כל פרקיהן, בשלה כך אין לדלג על אף פגימה מאף סוג ויש להביא את כולן בחשבון (עב"ל (ארצי) 10482-12-11 המוסד לביטוח לאומי - ארקדי קומורובסקי (11.2.2015); דב"ע (ארצי) שם/1128-01 אליעזר רוזנפלד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 57, 60 (1981).

...

בהחלטה אומנם צוין כי קיים שינוי צבע מעל הגב של גליל אמצעי ובדבר קיומה של אצבע פטיש באצבע 4, אולם אין התייחסות לתלונות המערער בדבר קיומה של צלקת באצבע זו, ולא נערך דיון בתלונות המערער בדבר קישיון לא נח. בנוסף, סבורני כי קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בנוגע לקביעתה ביחס לאצבע 5, שכן הוועדה קבעה כי קיימת צלקת באצבע זו עם רגישות ללחץ בקצה דיסטלי, באופן המעלה חשד לנוירומה, אולם לא דנה בנכות שממצא זה מקנה, אם בכלל.

כזאת, כאמור, לא עשתה הוועדה, ומשכך – סבורני כי יש מקום להשבת עניינו של המערער לפתחה.

סוף דבר הערעור מתקבל.

ד"ר אברהם משיח, מומחה רפואי מטעמה, קבע כי לתובעת נכות בשיעור 12% בגין קשיון לא נוח של אצבע 2, זאת לפי תקנה 43(2)(ב) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל), שעניינה קטיעת גליל וחצי או שני גלילים באצבע 2; נכות בשיעור 10% בגין קשיון לא נוח של אצבע 5, זאת לפי תקנה 43(4)(ב) לתקנות המל"ל, שעניינה קטיעת שני גלילים לפחות באצבע 2; וכן נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות שורש כף יד ימין, לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות המל"ל; סך הכל 28.72% במשוקלל.

ד"ר שי פריימן, מומחה רפואי מטעם הנתבעות, שלל קיומו של קשיון לא נוח בשתי האצבעות וקבע כי לתובעת נכות בשיעור 3.5% באצבע 2, לפי מחצית הנכות על פי תקנה 44(3) לתקנות המל"ל, שעניינה קשיון נוח של אצבע 2; ונכות של 5% באצבע 5 בשל עוות של "אצבע פטיש", לפי תקנה 45(2) לתקנות המל"ל. בגין שורש כף היד לא קבע ד"ר פריימן כל נכות, זאת משום שהתובעת לא נפגעה בשורש כף היד, ומשלא מצא בו כל הגבלה בתנועות.

...

כאמור, אינני מקבלת את הטענה לפיה עקב הפגיעה בשתי אצבעותיה נבצר מהתובעת להמשיך בעיסוקיה כמקודם, לצאת לטיולים, ללכת להצגות ולסרטים, ולהמשיך גם בפעילותה ההתנדבותית עם בני נוער, כפי שעשתה טרם התאונה.

לאור כל האמור לעיל אפסוק לתובעת את נזקיה כדלקמן.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 53,600 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר חלקה בעלות חוות הדעת של ד"ר כצבמן, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ועד היום.