אחוז נכות על סחרחורות בגין תאונת דרכים

התובעת המשיכה במעקב רפואי, שם התלוננה גם על סחרחורות, בחילות, הקאות, כאבים באיזור הצלעות.

ביום 19.11.15 מופנית התובעת בשלישית למחלקה לרפואה דחופה על רקע תלונות בגין סחרחורות ובחילות, מצויין כי לתובעת רקע של מחלת הנפילה וכי היא מטפולת בטגרטול, לא נמצא כל ממצא חריג בבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת שנערכה למוח והיא משוחררת, בהתאם לרישומים ידה עדיין הייתה מקובעת באמצעות מתלה.

את נכותה העמיד המומחה על 5% בהתאם לסעיף 39 (1) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן" התקנות") וזאת לאור קיומו של חיבור גרוע של עצם הבריח עם התקצרות קלה (יצויין כי הסעיף עצמו דן בחיבור גרוע ללא קיצור ומקנה 0% נכות).

עוד טוענת התובעת כי ארוע הנפילה מיום 16.6.16 היה באשמת השבר בעצם הבריח, שכן הדבר מנע ממנע לאחוז ולמנוע את הנפילה, ובכך היא מנסה להשליך על תאונת הדרכים גם תאונה זו. הנתבעת טוענת כי התובעת אינה מדייקת בדבריה, ראשית היא מפנה לכך שבעקבות התאונה מיום 16.6.16 הייתה רגלה של התובעת מגובסת והיא מצאה לנכון לתבוע את פוליסת התאונות האישיות שלה (לפי תשובותיה לתצהיר התשובות לשאלון וכן בעדותה בבית המשפט).

כאב וסבל מנגנון הפצוי בגין כאב וסבל נקבע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1956 כמכפלה שבין הסכום הקבוע בחוק, שיעור הנכות, הפחתה בגין גיל ותוספת בגין ימי אישפוז.

...

לפיכך אני קובע כי התובעת לא הוכיחה טענותיה, לכל היותר יש להכיר בתקופת אי כושר של שלושה חודשים (חודש וחצי בהם היד הייתה נתונה במתלה ולאחר מכן תקופת החלמה נוספת).

בשים לב לכל זאת הנני קובע כדלקמן: בכל הקשור לעבר, בשים לב לשכר המוסכם (3,500 ₪) למשך שלושה חודשים הנני פוסק פיצוי בסך 10,500 ₪, אולם מסכום זה יש לנכות את קצבת אבטחת ההכנסה ששולמה לתובעת בחודשים אלו בשיעור 8,691 ₪ כך שההפסד הינו 1,809 ₪.

ניכוי תשלום תכוף לתובעת שולם תשלום תכוף בשיעור 5,468 ₪, יש לנכות תשלום זה. לפי הפסיקה (ע"א 8458/02 ציפורה ענבר ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) (28.4.04)) יש לנכות את רכיב שכר הטרחה מהתשלום התכוף בהתאם לשלם בו הוא שולם, וכי ככל שהתשלום שולם טרם הגשת התביעה יש להוסיף עליו שכר טרחה בשיעור 8% בצירוף מע"מ. התשלום התכוף בסך 5,468, כלל רכיב שכ"ט של 8% בצירוף מע"מ ושולם בטרם הוגשה התביעה, משכך יש להפחית 5,000 ₪ בגינו (כפי שהנתבעת הסכימה בסיכומים בע"פ) סה"כ לפיכך תשלם הנתבעת, לתובעת, את הסכומים הבאים:- הפסד שכר/עבר – 1,809 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 57,610 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% וכן החזר האגרה ששולמה.

בבדיקתה מיום 15.4.2004 נרשם "בבדיקה: הגבלה בתנועות ... רגישות.". התובעת טוענת בתגובתה לבקשת הנתבעת כי בגין תאונת העבודה בשנת 2004 "היא לא תבעה את המל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה ואף לא נקבעה לה נכות כלשהיא, כיוון ולא הייתה לה פגיעה משמעותית כלשהיא." גם לאחר מכן, בתקופה סמוכה הרבה יותר לתאונה בעניינינו, ביום 30.9.2014 התובעת המשיכה להתלונן על "סחרחורות ונימול ביד שמאל", ובממצאי בדיקתה מיום 27.5.2015, כשנה וחצי לפני התאונה נושא תובענה זו, נרשם "סיכום והמלצות: סחרורת (הטעות במקור) עם נימוליים יד שמאל ופעם אחת יד ימין." בעקבות התאונה מיום 21.11.2016, נושא תביעה זו, הגישה התובעת לביטוח לאומי "הודעה על פגיעה בעבודה", ובטופס הבקשה ציינה כי מגבלותיה בעקבות התאונה - הן "רגישות והגבלה בתנועות צואר". כמו כן , באותו הטופס בתשובת לשאלה: האם "סבלתי בעבר ממגבלות או כאבים דומים לאלו שציינתי למעלה", הקיפה התובעת את התשובה "לא"! התאונה מיום 21.11.2016 הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

לטענתה, מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה כי לתובעת עבר רפואי אורטופדי ונוירולוגי משמעותי ורלוונטי לענייננו, ובעת קביעת הועדה את אחוזי הנכות הללו היא "...לא היתה מודעת למכלול הנתונים מעברה של התובעת" אשר יש בהם כדי להשליך על קביעות הועדה.

לשונו של סעיף 6ב' לחוק, שכותרתו: "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר", היא: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." (ההדגשה הוספה).

...

מאידך, התובעת טוענת בתגובתה, כי בפני הוועדה עמד תיקה הרפואי המלא של התובעת וכי "אין ולא היה לתובעת עבר אורטופדי משמעותי, מלבד תלונות פה ושם על כאבי צוואר וראש משנת 1999 או 2001." דיון והכרעה לאחר עיון במסמכים הרפואיים, ובמלוא חומר הראיות שצורף, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה – להתקבל; כמפורט להלן.

בהתאם, לאור כל האמור לעיל, בתוקף סמכותי לפי תקנה 19 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986, אמנה בקרוב - בהחלטה נפרדת - מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה בנדון.

אחוזי הנכות בגין לקויות אלו נקבעו: 5% נכות ההגבלה בתנועות הצואר ו-10% נכות הנאורופטיה האולנרית.

ד"ר בלום העריך שלתובע נגרמו 20% נכות בגין הסחרחורת על רקע וסטיבולארי, סחרחורת ברמה בינונית עם סימנים אובייקטיביים.

בהקשר זה נפסק ב-רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, בפיסקה 9 (03.02.2019):‏‏ "נקבע כי אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי כאמור אם קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים (ראו: רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 220 (1990) (להלן: עניין שיק); עניין רזין, בעמודים 139-138; עניין פלונית, שם; ריבלין, בעמוד 646). יצוין כי רבות נכתב על אודות הגישה הליבראלית שעל בית המשפט לנקוט ביחס לשאלה האם קיימת ראשית ראיה כאמור, וזאת על-מנת שלא לסגור את הדלת בפני תובע המבקש להוכיח את נכותו (ראו למשל: רע"א 863/93 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4) 815, 818 (1993); רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.5.2013); רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (18.11.2013); עניין גלקין, שם; יוסף שפירא ודוד נהיר "שיקולים במינוי מומחה מטעם בית המשפט" רפואה ומשפט 38 28, 34 (2008)).

...

בית משפט השלום נעתר חלקית לבקשות למינוי מומחים ומינה ארבעה מומחים: אורטופד, אף אוזן גרון פסיכיאטר וראומטולוג.

לגבי ירידת השמיעה, קובע המומחה שבמקרה זה אין בדיקת השמיעה של התובע עומדת באמות המידה של המל"ל לפסיקת אחוזי נכות.

היתנהלות התובע שאפרט מיד, מעוררת ספק באשר למהימנות תלונות התובע, ולמניעים שביסוד תלונות התובע בעיניין זה. כבר בשלב זה ראוי לציין שרישיונו של התובע נשלל בגין סחרחורת בהמשך להמלצת המרב"ד רק ביום 30/11/2015 (עמ' 39 ו-82 לתיק המרב"ד), שנה וחודשיים לאחר התאונה.

בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, שעליה חתם התובע ביום 14/1/2015 – כשבועיים לאחר שהחל להתלונן על סחרחורות – לא מזכיר התובע את הסחרחורות כלל ועיקר.

סוף דבר התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 29/9/2014 והוא זכאי מהנתבעת לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו. התאונה הייתה תאונת עבודה ולתובע נקבעה נכות על ידי ועדות המל"ל. תחילה נקבעה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות הצואר.

...

הואיל ותקופה זו לא הובאה בחשבון לצורך חישוב הפיצויים בגין הפסדי שכר בעבר, אין גם סיבה לנכות מסכום הפיצויים את דמי הפגיעה שקיבל התובע באמצעות המעביד עבור תקופה זו. לסיכום – מסכום הפיצויים יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 257,663 ₪.

סוף דבר התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 29/9/2014 והוא זכאי מהנתבעת לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. התאונה הייתה תאונת עבודה ולתובע נקבעה נכות על ידי ועדות המל"ל. תחילה נקבעה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות הצוואר.

על יסוד כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בסך 220,000 ₪; אגרת משפט בסך 710 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3/9/2015.

בסיכום נכתב, כי אין נכות אורתופדית, ואשר למישור הנורולוגי - "הוועדה מסתפקת בדחיית הערר, מדובר בתלונות סובייקטיביות בלבד ללא מימצאים בבדיקה. הוועדה אינה מוצאת את המיגבלה העצבית והאורתופדית עליהם מדווח בחוות דעתו." טענות הנתבעת הנתבעת עותרת להתיר לה, כאמור, להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתה, הגם שבפני הוועדות הרפואיות עמד כרטיסו הרפואי של התובע בקופ"ח, הרי שאלו לא התייחסו לתרשומות המופיעות בהן והמצביעות על עבר רפואי רלוואנטי, ואשר העתקן צורף לבקשה: המדובר בתרשומת על נימול בכף יד ימין בעקבות תאונת דרכים מיום 6.8.2014; תלונה מיום 2.11.2015 על כאבי צואר עם הקרנה לשכם ולזרוע ימין; תרשומות מיום 20.3.2016 ומיום 5.4.2016 על כאבי צואר וגב עם הקרנה לזרוע ימין בעקבות תאונת דרכים מיום 6.3.2016; תלונה מיום 11.6.2017 על סחרחורות עם זרמים בידיים, תלונה מיום 25.2.2018 על כאבי צואר עם הקרנה לכתף ימין ותלונה דומה נוספת מיום 5.11.2018.

סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) קובע כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." נפסק, כי הטעמים להבאת ראיות לסתור עשויים להיות טעמים משפטיים, כגון פגם מהותי שנפל בקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וכיוצא באלה; או טעמים עובדתיים כבדי משקל, כדוגמת שינוי מהותי שחל במצבו של הניזוק או גילוי נתונים חדשים חשובים ורלוונטים שלא עמדו בפני הוועדה, אשר ייתכן כי היה בהם פוטנציאל כדי לשנות מקביעותיה [ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4)77 [1991]; רע"א 2851/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [15.7.2020]; רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני [24.1.2016)]).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולהורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המקרה דנא בא בגדר המקרים החריגים בהם יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. ניתן איפוא לנתבעת היתר כאמור; הרשות לסתור תהיה על דרך מינוי מומחה נוירולוגי מטעם בית המשפט.