אחוז נכות נמוך לפי סעיף ליקוי ספציפי

נקבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין סחרחורות וחוסר שיווי משקל לפי סעיף ליקוי 72 (4) (ב) (1) לצמיתות (סעיף מותאם).

" אבל זה סחרחורת שההתקפים שלה הם אחת ל-. קשה לי להגדיר אחת לכמה כי זה יכול להיות שבועות וזה יכול להיות חודשים, אבל גם יכול להיות שנים...בזמן התקף אתה לא יכול להגדיר מה בדיוק ה-, כן, בזמן התקף. סביב ההתקף. כמה ימים סביב ההתקף היא נימצאת ב-20 אחוז. רוב הזמן בהגדרה היא מוגדרת ב-10 אחוז ובגלל שאין לי דרך לקשור או לא לקשור את זה ספציפית נסיבתית לתאונה זה הוגדר כ-5 אחוז. זאת אומרת, עשיתי הפחתה של אחוזי הנכות..." (שם, ש' 20-26 ).

היינו, ההפחתה של אחוזי הנכות שמקנה הסעיף וקביעת סעיף "מותאם" נובעת בשל הקושי בקשירת הקשר הסיבתי, אך לא מהטעם שבתוך מיתחם ה"בצורה קלה" היא סבורה שהמדובר בהגבלה במדרג הנמוך התואם יותר (בבחינת "קל שבקל") ולכן נקבעו 5% נכות.

...

אני דוחה את טענות אלו של התובעת.

וכן: "אבל פה פתאום הייתי צריכה למצוא לעצמי איזו שהיא רשת ביטחון לכל ההיעדרויות האלה גם לפעמים בשעות ארוכות שהוא היה צריך, אם זה מקלחות, האכלות, לקחת לגן, להחזיר מהגן. להרים שתי תינוקות אחרי תאונה זה קשה. זה משהו שמבחינתי היה בלתי אפשרי ואז התחלתי בעצם לפנות ליותר ויותר עזרה, משהו שעבורי דרך אגב היה מאד קשה. שוב, בן אדם שלא ביקשתי עזרה מעולם, זה משהו שמעולם לא היה לי בלקסיקון. אני תמיד עזרתי לאחרים." (שם, ש' 15-21 ) א' העיד כי: " אחרי התאונה בעצם כל היוצרות התהפכו, כל הנטל של הבית נפל עליי. זה אומר שבהתחלה בעיקר מאד מאד כאב לה ובעצם היא התחילה לבקש עזרה, משהו שלא הכרתי עד היום, עד אותו זמן. זה אומר שספונג'ות זה עליי, להרים קניות כשהיא עושה קניות, זה לרדת לאוטו, זה אומר שצריך לחשב מתי עושים קניות כדי שאני אהיה בבית ובעצם להרים את הקניות. טיפול בילדים, להרים אותם היה לה קשה, עד היום, ובעצם כשאני מגיע אחרי יום עבודה אני מוצא אישה די מרוטה, די עייפה, די כואבת, די סובלת, עם הרגשה כללית רעה. בבוקר אני זה שמפזר את הילדים, אני זה שמארגן אותם. בעצם בסופו של דבר הכל נפל עליי. בשלב מסוים לקחנו טיפה עזרה, היה טיפה כבד עלינו..." (עמוד 110 ש' 11-22 ).

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 763,690 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות וכן את סך האגרה הראשונה.

בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25/12/17 להלן – הועדה) אשר היתכנסה מכוח פסק דין וחזרה על ההחלטה כי יש להעניק למערער נכות בשיעור 15% בגין פגיעה בכף יד שמאל, וזאת בהתאם לתקנה 41(10)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) .

וביום 18/5/17 ניתן במסגרת ערעור זה פסק דין (להלן – פסק הדין השני) הקובע כי עניינו של המערער יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך: "הוועדה היתה צריכה לקבוע מהי המיגבלה התפקודית של המערער בשורש כף היד בהתאם לתתי הסעיפים שבסעיף 41(10) – ובכלל זה האם המערער סובל מקשיון בשורש כף היד ובאיזו מידה. ככל שהועדה סבורה כי אין פגיעה תפקודית בשורש כף היד עליה לנמק את חוות דעתה. רק ככל שהועדה תמצא כי שיעור הנכות בשורש כף היד לפי סעיף 41(10) נמוך יותר מזה שניתן לקבוע על פי סעיף 35 רשאית היא לשוב לקביעתה המקורית, שלפי סעיף 35". יצוין, כי על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם המערער אשר נדחתה (ברע 11995-06-17).

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בהחלטת בית הדין הארצי מיום 25/6/17 בה נדחתה בקשת רשות העירעור על פסק הדין השני, וכך נקבע: "ספק בעיני אם פסק הדין המחזיר צריך היה להתפרש כמחייב את הועדה לקבוע ליקוי לפי סעיף 41 (10) דוקא. שכן, כידוע התאמת סעיף הליקוי הוא בסמכותה של הועדה. זאת ועוד, כל שנאמר בפסק הדין המחזיר הוא שהועדה "תשקול את קביעתה לעניין כף היד תוך היתייחסות מפורשת לסעיף הליקוי הספציפי המתייחס לאיבר זה" (הדגשה הוספה – א.א.).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות.

אשר לטענה, כי הוועדה לא ערכה למערער בדיקה קלינית חוזרת, דינה להידחות, שכן פסק הדין לא הורה על עריכת בדיקה כאמור .

החלטת הוועדה ברורה ואין הצדקה להתערב בה. סוף דבר – המערער לא הצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה ומשכך הערעור נדחה.

ביום 13.3.20 היתכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 32(3)(א) וכן נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) במחצית, ובסך הכל דרגת נכות יציבה בשיעור 9.75%.

תמצית טענות המערערת לטענת המערערת, בהחלטת הועדה נפלו פגמים משפטיים המצדיקים השבת עניינה לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, כדלקמן: אשר לנכות בגין עמוד שדרה מותני - הועדה קבעה אחוזי נכות נמוכים מהקבוע בפריט הליקוי הספציפי לליקוי אשר מצאה הועדה בעיניינה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

אשר לטענת המערערת לעניין הפגיעה בעמוד השדרה המתני – אין בידי לקבל את טענות המערערת, לפיהן הוועדה אינה מוסמכת להעניק הסעיף במחציתו מאחר והסעיף נוקט בלשון "הגבלה קלה" ועל כן או שמדובר בהגבלה המקנה את מלוא שיעור הנכות שבסעיף או שלא מדובר בהגבלה כלל המקנה נכות בשיעור 0%.

ככל והוועדה מגיעה למסקנה כי הפגימה אינה מגיעה לכדי המבחנים שבתוספת, מבחינת תיאור הפגימה ומבחינת מידתה, עליה לשקול התאמת פריט הליקוי.

בהתייחסות לקביעות המוסד לביטוח לאומי, יש לציין כי הם מתייחסים לנכות רפואית עפ"י סעיפי ליקויים, ואילו ועדת הערר סבורה כי הועדה של הביטוח הלאומי הגזימה ובקביעת אחוזי הנכות וכי עפ"י הבדיקה האורתופדית בועדה אחוזי הנכות נמוכים משמעותית משנקבע במוסד לביטוח לאומי.

גם ביחס לדוח חקר העיסוקים לא היה מקום לתת זכות טיעון, מאחר שהועדה נדרשה לנהוג בהתאם לפסד הדין המחזיר, דהיינו להתייחס לסוגיות ספציפיות בלבד שהוגדרו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוצגו לפני, הגעתי לכדי מסקנה שדין הערעור להתקבל, כך שעניינה של המערערת יוחזר לדיון בוועדה בהרכב אחר.

גם אם בסופו של דבר הדוח לא העלה ולא הוריד בגיבוש ההחלטה, הרי שמטעמי תקינות ההליך, הוגן וראוי היה לשמוע את טיעוני המערערת בעניינו, בשים לב לכך שהדוח נערך לאחר פסק הדין המחזיר.

נוכח האמור, שוכנעתי כי הוועדה נעולה בדעתה וכי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר.

בתקנה 21 נכתב מפורשות כי אחוזי נכות בגין גידולים שפירים או ממאירים ייקבעו בהתאם לפגימות באיברים ומערכות הגוף השונות.

לפיכך, אין הועדה חייבת לקבוע נכות נפרדת, כיוון שקבעה נכות ספציפית לפי סעיף ליקוי 22(4)(א) המתאר מצב רפואי לאחר כריתת כליה.

משרוב העירעור נדחה והחלק שהיתקבל היה בהסכמה, החלטתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, ולכן אני פוסק למערער סכום של 1,500 ₪.

...

מקום שוועדת הערר כלל לא נדרשה לסוגיה זו ולא נתבקשה לקבוע נכות מותאמת, אין בידי לקבוע כי נפל פגם באי התייחסותה לנושא שלא הועלה בפניה ושהיא לא נדרשה לקבוע נכות בגינו.

מדובר בהחלטה רפואית ברורה ומנומקת, הנסמכת על התיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה ומשכך בית הדין אינו מוסמך להתערב בה. סוף דבר ערעור המערער מתקבל בחלקו בהתאם להסכמות שהביעה המשיבה ולאור הנימוקים שפורטו לעיל.

משרוב הערעור נדחה והחלק שהתקבל היה בהסכמה, החלטתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך, ולכן אני פוסק למערער סכום של 1,500 ₪.