אופציות לעובדים בחברות ציבוריות

בשלב מסוים, עלו יחסי הצדדים על שרטון כאשר המשקיעים טענו כי מצגיו והבטחותיו של התובע התבדו ואילו התובע טען כי המשקיעים הפרו את הסכם ההשקעה; על כן, ביום 28.5.2008 נחתם הסכם נוסף, במסגרתו ניתנה לתובע אופציה למכור את מניותיו בחברה הציבורית למשקיעים, במחיר מימוש של 1,623,600 ד' ובהתאם לתנאים בסעיף 3 להסכם כפי שיפורט בהמשך (להלן: "ההסכם הראשון" או "ההסכם העקרי").

...

כאמור הגעתי לכלל מסקנה לפיה לא ניתן לייחס לנתבע שכנגד עיכוב מכוון והכשלת השלמת העסקה.

סוף דבר התביעה העיקרית – נדחית, למעט הסעד החלופי להפרשי הצמדה וריבית בסך 245,539 ₪ כמפורט בת/17.

התביעה שכנגד – נדחית גם היא.

חזוק נוסף לכך ניתן למצוא בתכלית של מסלול 102 בנוסחו הישן, כפי שעמד עליו בית המשפט העליון בהילכת לפיד, שם נפסק לשיטת תגמול באמצעות הענקת אופציות יתרונות שונים, ובין היתר, הקלה על מצב הנזילות של החברה המעסיקה, הידוק הקשר בין העובד לבין החברה ויצירת זיקה ישירה בין תיפקודו של העובד לבין התגמול שהוא מקבל; יצירת הזדהות של העובד עם מקום עבודתו לאורך שנים על ידי עידודו לקחת חלק בהון החברה ושיתופו בהצלחתה.

תמיהה זו גוברת במיוחד לנוכח ריבוי טענותיה העובדתיות של התובעת בנוגע לקשר שבין התובעת לבין 6 החברות הבנות, בזמנים הרלוואנטיים, ואין בידי לקבל את טענת התובעת בהקשר זה, לפיה משמדובר בחברה ציבורית, כל הפרטים הרלוואנטיים הינם בבחינת ידיעה שיפוטית.

...

כאמור לעיל ולסיכום חלק זה, הואיל ולא הוגשה כל התנגדות להסדר המיסוי שהוצע בשעתו והתובעת פעלה על פיו ואף נהנתה מנפקות הקביעה במישור חיוב במס ביחס לעובדים וביחס אליה, יש לראות את ההסדר כהסדר מוסכם, ובהתאם לסעיף 158ג(ה) לפקודת מס הכנסה, לא ניתן לערער עליו ומקובלת עלי טענתו העקרונית של הנתבע, לפיה אין לקבל מצב בו אותו גורם טוען טענות מנוגדות כלפי רשויות שונות.

מסקנה זו מובילה אותי לקבל את טענתו המשפטית של הנתבע, לפיה הלכת לפיד לא חלה מן הטעם שלא הוחל על התובעת סעיף 102 הישן וההקצאה בוצעה בהתאם להסדר.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

ההליך והצדדים לו התובעת, חברה ציבורית, היא חוכרת המיתחם בו מצוי המושכר כהגדרתו לעיל.

לאחר תאריך זה ניתנה לנתבע אופציה להאריך את תקופת השכירות למשך שלושים ושישה חודשים נוספים.

...

התוצאה היא שיש לקבל את התביעה תוך קביעה כי הנתבע לא העמיד הגנה מפניה.

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות ההליך בסך 654 ₪ בגין אגרת משפט ובסך 6,300 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכר-טרחת עורך-דין, זאת תוך שלושים יום מהמועד בו יומצא לו פסק-הדין.

המבקשת הנה חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרות הן בנאסד"ק והן בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

עוד יצויין כי המבקשת הנפיקה מניות לעובדים, כתבי אופציה לעובדים, וכן אגרות חוב הניתנות להמרה להון מונפק אך הבקשה דנן איננה עוסקת בכל אלה.

...

בנוסף, החליט דירקטוריון המבקשת לבצע רכישה עצמית נוספת של מניותיה המוחזקות בידי הצבור בסכום של עד 15 מיליון דולר ארה"ב, אך זאת – בכפוף לקבלת אישורו של בית המשפט לכך, שכן אין בידי המבקשת יתרת רווחים הראויים לחלוקה בסכום זה. את מימון הרכישה העצמית נושא בקשה זו מבקשת המבקשת לבצע מתוך יתרות מזומנים ושווי מזומנים, מפיקדונות לזמן קצר, וכן מניירות ערך סחירים אשר ביום 30.6.14 הסתכמו בסכום של כ – 86 מיליון דולר ארה"ב. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשתה של המבקשת על כל נספחיה, ובכלל זה – לאחר שבחנתי את האמור במכתב רואי החשבון של המבקשת, קוסט פורר גבאי את קסירר (נספח 5 של הבקשה), את האמור בחוות הדעת הכלכלית של מר שי פולברניס מחברת דה קלו בן יהודה ושות' בע"מ (נספח 6 של הבקשה), את הדו"חות הכספיים שצורפו לבקשה (נספח 4) ואת הסכמות הבנקים אשר לטובתם רשומים שעבודים על נכסי המבקשת (נספח 10 של הבקשה), וכן לאחר ששוכנעתי כי החלטת בית המשפט מיום 6.10.14, לרבות כל התנאים שנקבעו בה לשם אישור החלוקה המבוקשת, מולאו במלואם ע"י המבקשת (כעולה מההודעות ומהתגובות הנוספות אשר הוגשו לבית המשפט), בהתחשב בכך שרשם החברות, הרשות לניירות ערך, רשות המיסוי והבורסה השאירו את ההחלטה בבקשה דנן לשיקול דעתו של בית המשפט, ולנוכח האמור בתגובות שהוגשו לבית המשפט ע"י הכנ"ר, לרבות בחוות הדעת הכלכלית שנערכה ע"י הכלכלן מר גנאדי גולדשטיין ממחלקת התאגידים של הכנ"ר - הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

על פי הדו"חות הסקורים של המבקשת ליום 30.6.14, סך נכסיה, בניכוי רכוש קבוע, נכסים בלתי מוחשיים ומיסים נדחים עומד על סך של 162,439 אלפי דולר ארה"ב. סך התחייבויותיה של המבקשת, לרבות התחייבויות לזמן ארוך, מסתכם בסך של 71,235 אלפי דולר ארה"ב. נוכח הנתונים שפורטו לעיל , מקובלת עלי המסקנה המפורטת בחוות דעתן של הכלכלן מר שי פולברניס מחברת דה קלו בן יהודה ושות' בע"מ (נספח 6 של הבקשה) לפיה "...הסבירות שלחברה תיווצר בעיית כושר פירעון בעקבות הרכישה העצמית כאמור הינה נמוכה ביותר" (עמ' 4 בחוות הדעת; ההדגשה אינה במקור – ב' א').

סיכום ומסקנות כפועל יוצא מכל האמור לעיל הנני סבור כי אין באישור החלוקה המבוקשת כדי לפגוע בכושרה וביכולתה של המבקשת לפרוע ולקיים כל חובותיה והתחייבויותיה הקיימים והצפויים בהגיע המועדים הנדרשים לפירעונם ולקיומם.

משכך, הנני מקבל את הבקשה ומאשר את החלוקה המבוקשת בהתאם למפורט בכותרת של הבקשה, אך זאת – בכפיפות לקיומם של שני התנאים הבאים: החלוקה המבוקשת תבוצע בתנאים המפורטים בהודעת המבקשת לבית המשפט הנזכרת בסעיף 5 (ח) דלעיל לעניין מועד ביצוע החלוקה המבוקשת והצורך לבקש אישור מחודש מבית המשפט ככל שחלוקה זו תתבצע לאחר חלוף 6 חודשים מהיום או אף קודם לכן בהתקיים נסיבות המצדיקות בחינה מחודשת של יכולתה של המבקשת לקיים מבחן יכולת הפירעון הקבוע בדין.

בהקשר זה ראוי לציין כי המבקשת הנה חברה ציבורית (דואלית, הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ובנאסד"ק) העוסקת במתן פיתרונות למקסום של תיקשורת IP עבור ספקי שירותי תיקשורת.

מהניתוח הכלכלי אשר בוצע לדוחות הכספיים של המבקשים שצורפו לבקשה דנן ע"י הכלכלנית הגב' דגנית **** ממחלקת התאגידים של הכנ"ר, נובעות המסקנות הבאות: "מהדוח הכספי ומנתונים שנמסרו לנו ע"י החברה, עולה כי בהסתכלות על הרווח הנקי (ה- NON GAP), אשר מנטרל את ההוצאות הרעיוניות בגין אופציות לעובדים, את הפחת בגין נכסים לא מוחשיים והוצאות בגין חברות שנרכשו - החברה הפסידה ברבעון הראשון של 2016 כ- 1.8 מיליון דולר, ובשנת 2015 היא הפסידה 136 אלף דולר. לפי צבר ההזמנות הקיים כיום בחברה היא מעריכה כי תגדיל באחוזים ספורים את מכירותיה השנה, ביחס לשנה קודמת, ותגיע לסך של 102-108 מיליון דולר. בהקף מכירות זה החברה לא צפויה להפסיד אלא להרויח (כאשר בוחנים את הרווח ה- NON GAP)". (ראו סעיף 4.3 בתגובת הכנ"ר).

...

לפיכך, הסכום שלגביו נדרש אישורו של בית המשפט לצורך רכישת המניות נושא החלוקה המבוקשת מסתכם בסך של 13,019,662 דולר ארה"ב. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשתה המקורית של המבקשת מיום 21.9.15 לאפשר לה לבצע רכישה עצמית של מניותיה המוחזקות ע"י הציבור בסכום של עד 15 מיליוני דולר ארה"ב על כל נספחיה (להלן: "הבקשה המקורית"), בפסק הדין מיום 26.11.15, בבקשתה זו של המבקשת, על כל נספחיה, בעמדת הכנ"ר, בכל התגובות שהוגשו לבקשה, וכן בבקשתה של המבקשת למתן צו לאישור ארכה לביצוע חלוקה, על כל נספחיה, הגעתי לכלל החלטה כי יש לקבל את הבקשה בכפוף לאמור בפסק דין זה. מנספח ב' של הבקשה דנן, ומתגובת הכנ"ר לבקשה, עולה כי מהדוחות הכספיים המאוחדים והמבוקרים של המבקשת ליום 31.3.16 ניתן ללמוד על הנתונים הבאים: המבקשת מחזיקה בנכסים שוטפים בסכום של כ- 158 מיליון דולר ארה"ב כמפורט להלן: 1) מזומנים ושווה מזומנים – סך של כ- 25 מיליון דולר ארה"ב. 2) פיקדונות לזמן קצר – בסך של כ- 33 מיליון דולר ארה"ב. 3( בטוחות סחירות - בסך של כ- 63 מיליון דולר ארה"ב. 4) לקוחות נטו – בסך של כ- 23 מיליון דולר ארה"ב. 5) חייבים ויתרות חובה – בסך של כ-4 מיליון דולר ארה"ב. 6) מלאי – בסך של כ- 10 מיליון דולר ארה"ב. למבקשת התחייבויות שוטפות המסתכמות בסך של כ- 33 מיליון דולר ארה"ב כמפורט להלן: 1) ספקים ונותני שירותים – בסך של כ- 6 מיליון דולר ארה"ב. 2) עובדים – בסך של כ- 8 מיליון דולר ארה"ב. 3) הכנסות נדחות – בסך של כ- 13 מיליון דולר ארה"ב (המדובר בהתחייבות לתת שירות ולא בהתחייבות כספית) 4) זכאים ויתרות זכות – בסך של כ- 6 מיליון דולר ארה"ב. 5) התחייבויות לזמן ארוך – בסך של כ- 10 מיליון דולר ארה"ב, מחציתם הכנסות נדחות בסך של כ- 5 מיליון דולר ארה"ב (בגין התחייבות לספק שירות), והיתרה – בגין התחייבויות אחרות.

אני סבור כי מהניתוח הכלכלי המפורט לעיל שנעשה ע"י הכנ"ר, וכן בהסתמך גם על חוות הדעת הכלכלית הבלתי תלויה מיום 17.5.16 של הכלכלן, מר שי פולברניס מחב' הייעוץ הכלכלי דה-קלו בן יהודה ושות' בע"מ אשר צורפה לבקשה זו (בנוסף, לחוות הדעת הכלכלית של מר שי פולברניס אשר צורפה לבקשה המקורית) ניתן לבסס קביעה לפיה קיימת גם עתה למבקשת כרית ביטחון איתנה אשר איננה מעוררת חשש שמא המבקשת לא תוכל לקיים התחייבויותיה ולפרוע חובותיה בהגיע המועדים לקיומן ולפירעונן.

משכך, אני קובע כי בעת הזו באפשרותה של המבקשת לקיים מבחן כושר הפירעון הנדרש לשם אישור ביצוע החלוקה המבוקשת (ראו סעיף המסקנות בעמ' 16, וריכוז הממצאים בעמ' 4 סיפא לחוות דעתו של מר פולברניס שצורפה כנספח 6 של הבקשה דנן).

סיכום ומסקנות בנסיבות העניין, וכפועל יוצא מכל האמור לעיל, הנני מורה בזאת כי המועד לביצוע יתרת החלוקה נושא פסק הדין שניתן ביום 26.11.15, דהיינו – לשם ביצוע חלוקה בדרך של רכישה עצמית של מניות המבקשת המוחזקות ע"י הציבור (לא כולל בעלי שליטה) עד לסכום כולל של 13,019,662 דולר ארה"ב, בין בפעם אחת, ובין לשיעורין, מוארך בזאת למשך 6 חודשים קלנדריים אשר ימנו מהיום.