אופציה להארכת חוזה שכירות לדירה בתל אביב

רקע בתמצית: התובעים, בני זוג, היו הבעלים של דירה ברחוב סמולנסקין 19 בתל אביב (להלן: "הדירה") הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים"), שהיו בני זוג במועדים הרלוואנטיים לכתב התביעה, ביקשו לשכור את הדירה מהתובעים.

הגשת תביעה בגין נזקים אלו מהוה חוסר תום לב. דיון שתי סוגיות עיקריות דרושות הכרעה בתיק זה: הראשונה (והמרכזית): האם הנתבעים האריכו את תקופת האופציה והאם היו זכאים להמשיך ולשכור את הדירה בתקופת האופציה על פי תנאי הסכם השכירות או שהיה עליהם לפנות את הדירה בתום תקופת הסכם השכירות (ביום 14.11.16); השנייה – האם בנסיבות העניין התובעים זכאים למלוא הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם השכירות בגין האיחור בפנוי הדירה והאם הצליחו להוכיח זכאותם לפיצויים בגין הנזקים הנוספים הנתבעים בכתב התביעה.

...

לאור כל האמור אני דוחה את תביעתם לעניין נזקים אלו.

לפיכך ערבותם של הנתבעים 3 ו- 4 מוגבלת לסך של 12,500 ש"ח. סוף דבר לאור האמור מצאתי לדחות את טענות הנתבעים כי לא היו חייבים לפנות הדירה בתום תקופת השכירות וכי יש להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם.

לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים בגין הפיצוי המוסכם בשל האיחור במסירת הדירה סך של 79,650 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

רקע נידרש: עניינינו בהסכם שכירות שנחתם ביום 13.1.11 בין המערער למשיב בנוגע לדירה ברחוב ויצמן 73 בתל אביב (להלן: "הדירה") לפיו תקופת השכירות היא מיום 1.8.11 ועד 31.7.12 עם אופציה ל -4 תקופות נוספות של 12 חודשים כל אחת.

לטענת המשיב הכרונולוגיה של האירועים בעניינינו מפריכה את טענות המערער כאילו המצב בדירה היה בלתי נסבל, שהרי הוא עמד על זכותו החוזית לממש את האופציות להארכת השכירות הן בשנת 2012 קודם לבצוע תיקונים בדירה, הן בשנת 2013 טרם הושלם תיקון חדר הארונות והן בשנת 2014.

...

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לאחר שמיעת המומחית, כי ההערכה שביצעה בעניין דמי השכירות אינה מעוגנת באסמכתאות אלא מבוססת על הערכות והנחות.

משכך, לא נדרש לפסוק גובה של דמי שכירות ראויים ודין הטענה בדבר פיצוי על דרך אומדן להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

חוזה השכירות נחתם ביום 6.7.2018 ותקופתו נקבעה למשך 12 חודשים החל מיום 1.9.18, כאשר לנתבע עמדה האופציה להארכת תקופת השכירות עד ליום 31.7.20.

הנתבע צרף אישור מעריית תל אביב יפו (נ/2) כי בספטמבר 18 פנה להחלפת שם המחזיקים בדירה.

מנגד, טוען הנתבע כי על אף פניותיו לעריית תל אביב- יפו, לא הצליח להעביר את חשבונות הארנונה על שמו, שכן התובעת הערימה קשיים בעיניין זה. ראשית- התובעת סירבה להוסיף את חתימתה ליד תיקון התאריך בסעיף 3 לחוזה השכירות, דבר שהיה נידרש לטענתו לפי דרישת הערייה.

...

לפיכך, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: בגין איחור במסירת הדירה ועלות סיוד הדירה, ישלם הנתבע לתובעת סך של 4,000 ₪.

בגין אי תשלום חשבונות הארנונה והמים ישלם הנתבע לתובעת סך של 2,386 ₪ אשר שולמו על ידה ולאחר קיזוז סך של 500 ₪ בשל דוחות החנייה - 1,886 ₪.

בגין אי תשלום דמי השכירות עבור חודש יולי 2020 - ישלם הנתבע לתובעת סך של 5,000 ₪.

רקע תביעה לפינוי מושכר חופשי – דירה בת 3 חדרים הנמצאת ברחוב קדם 135 ביפו וידועה כגוש 9000 חלקה 1 (להלן: "המושכר") – בטענה לפיה הנתבע, השוכר, מפר את הסכם השכירות, מיום 17/1/2014, עליו חתם עם התובעים, בעלי המושכר, הפרה בוטה, לאחר שהפך אותו לאולם אירועים ולבית מלון (להלן: "הסכם השכירות") (הסכם השכירות צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

לטענת התובעים, הנתבע אף נוהג להשכיר את המושכר, על בסיס יומי, ולצורך האמור מפרסם אותו באתרי אינטרנט ייעודיים, דוגמאת Booking.com, בו מתואר המושכר כדלקמן: "אחת מהבחירות המובילות בתל אביב.

מנגד, טוען הנתבע כי בהתאם להסכם השכירות ניתנה לו האופציה להארכת הסכם השכירות בשתי תקופות אופציה, עד ליום 31/1/2022; וכן כי בהתאם לסעיף 8 להסכם, הותר לו להשכיר לדייר משנה חלק מהמושכר בכל תקופת החוזה.

...

בהינתן האמור, אני סבורה כי במתח שבין האיסור עליו הוסכם בין הצדדים לשימוש מסחרי במושכר, לבין ההיתר להשכרת משנה לימים ספורים, כנגד התשלום המשמעותי הנוסף אותו גבו התובעים בשל הסכמתם זו, הנתבע נמצא כמי שמקיים את חלקו בהסכם השכירות.

תוצאת האמור אני דוחה את התביעה על כל רכיביה.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

רקע בין התובעת לנתבע, נחתם ביום 25.2.2021, הסכם שכירות, לפיו השכיר הנתבע לתובעת דירה ברחוב בן יהודה 76א' בתל אביב.

כמו כן, ניתנה לתובעת אופציה להארכת ההסכם בשנה נוספת החל מיום 6.3.2023 ועד 5.3.2024 (להלן: "תקופת האופציה").

...

בהמשך ביום 18.6.2023 הודיעה התובעת בהודעת WhatsApp לנתבע, כי בכוונתה לפנות את הדירה ביום 5.7.2023 ודרשה את השבת הפיקדון: "... נראה לי לא לגיטימי ולא סביר בעליל להעלות עכשיו את שכר הדירה לשוכר חלופי, בוודאי כאשר במהלך כל שיחותנו לא הבעת שום התנגדות לכך שאמצא מחליף באותם תנאים. ניסיתי למצוא פתרון הוגן, ולפנים משורת הדין אף שילמתי שכירות על כל חודש יוני למרות שהדירה לא תוקנה כמוסכם, וכפי שאתה יודע אני כבר לא חיה בדירה בשל התנאים בה. אני מזדכה על הדירה בתאריך 5.7.2023 (סוף חודש חוזי), ואתה מתבקש להחזיר את הפיקדון עד מועד זה. במידה ולא תעשה כן, אאלץ לתבוע בבימ"ש כל סכום שלא תשיב ולו אני זכאית, זאת בנוסף לנזקים שכבר נגרמו ועליהם כאמור אני שומרת את זכותי לתבוע בכל מקרה." (נספח 4 לכתב ההגנה).

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,050 ₪ וכן ישיב לתובעת את הפקדון בסך 10,200 ₪.