אופן חישוב פיצוי הלנת שכר

ההפרש בין הסכום ששילמה לנתבע לבין הסכום אותו היה עליה לשלם לנתבע, בהתאם לחישוב השני, כאמור בסעיף 5 לעיל, עומד, לטענת התובעת, על 61,112 ש"ח. ההפרש בעלויות נובע, כך לגירסת התובעת, "מתשלום פצויי הלנת שכר ביתר בסך של 39,642 בתוספת תשלום לרשויות הנכויים בשם הנתבע בסך של 21,470 ש"ח אשר ללא ספק תשלום ביתר זה נבע מהטעיית הנתבע את התובעת (ר' סעיף 25 לכתב התביעה) (הדגשה שלי – י.ז.ג).

התובעת השיבה לבקשה וטענה, כי "לא מדובר בכפל תביעות ו/או כפל סעדים ולא מדובר בענין תלוי ועומד! ענין הטעייתו של המבקש את המשיבה באופן חישוב פצויי הלנת השכר טרם נדונו בפני בית משפט כלשהוא וראש ההוצאה לפועל נעדר סמכות דיונית בענין מהותי זה" (ר' סעיף ג' לתגובה) (הדגשה שלי – י.ז.ג).

...

כך, בע"א 3901/11 דוד מחקשווילי – רשות המיסים בישראל (2012) מציין כב' השופט רובינשטיין בחוות דעתו: "גם אם תיתכן לעתים מחלוקת פרשנית לגבי עצם החובות, היא תהיה נדירה לאמיתה, שהרי מדובר - באין חולק - בשומות שנסתיימו ובגביית המגיע על פיהן. אמרתי לאמיתה, אכן יתכנו מקרים שבהם הרצון לגרור רגליים בתשלומי מס יוליד מחלוקת מלאכותית על חובות - לנקיון הדעת אציין, כי אינני אומר זאת במקרה דנא מהיעדר נתונים מספיקים וכדי שלא לפגוע ללא צורך - כדי לדחות את הקץ. לטעמי איפוא צריכות הטענות להתברר ככלל בהוצאה לפועל (וראו סעיף 195א לפקודת מס הכנסה לעניין זקיפת סכומים ששולמו, המסייע לרשם ההוצאה לפועל). איני רואה מדוע לא יוכל רשם ההוצאה לפועל, ככלל, לברר עניינים שביסודם הם ענייני פירעון אף אם לעתים ילבשו כסות של מחלוקת על חוב. אלך צעד נוסף; אולי אין להוציא מכלל אפשרות מקרה שבו נוצרה תסבוכת של מחלוקת עניינית על חוב, אשר הרשם "ירים ידיו" לגביה, ואני יוצא מהנחה, כחברתי, כי ימוצו מסלולי הבירור עם שלטונות המס עצמם, במקרים נדירים כאלה יתכן מסלול אחר - לטעמי אזרחי ולא בג"צי; ואולם, אטעים כי המדיניות השיפוטית היא לעודד את רשמי ההוצאה לפועל, שמלאכתם היומיומית כרוכה בהכרעות בדבר גביית חובות, להיכנס לעובי הקורה, והרי גם על הכרעותיהם ישנם הליכי השגה" (הדגשה שלי – י.ז.ג) (ר' גם סעיף 26 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז) לאור כל האמור לעיל, והיות ולבית הדין אין סמכות ענינית לדון בתובענה שעילתה תשלומים ששולמו על ידי התובעת ביתר לרשויות המס ו/או לנתבע בשל חישוב מס שגוי שנערך על ידה, וודאי כאשר עילתו הורתו של התשלום בפסק בורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי זה מקרוב, התביעה נמחקת.

סעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, מסדיר את אופן חישוב פיצוי הלנת השכר.

סעיף 18 לחוק קובע כך: "בית הדין האיזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האיזורי, ובילבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." בע"ע 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין – אמיר אוזן, מיום 30.5.2016, נקבע בכל הנוגע לחיוב בפיצויי הלנה: "פצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת, כפי שנפסק בע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, מיום 1.11.2011, מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פצויי הלנה והפחתתם.

...

לסיכום : הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסך של 27,940.38 ₪.

התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - נדחית.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ סך זה יישא ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין אם לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

אשר על כן אנו מורים כי המבקש ישלם למשיבה פצויי הלנת שכר על פי חישוב זה - הסך של 1,102 ₪ יישא פצויי הלנת שכר בשיעור המירבי הקבוע בחוק, וזאת מיום 1.8.11 ועד ליום 27.12.11, כפי שקבע בית הדין קמא.

סוף דבר משלא מצאנו כי נפלה טעות בקביעותיו של בית הדין קמא, למעט קביעותיו באשר לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ולאופן חישוב פצויי הלנת השכר וכפועל יוצא מכך - בנוגע לשעור הכולל של פצויי ההלנה שבהם חויב המבקש, והכל כמפורט בסעיפים 13 ו- 16 דלעיל - נדחה העירעור על רוב רכיביו.

...

אשר על כן אנו מורים כי המבקש ישלם למשיבה פיצויי הלנת שכר על פי חישוב זה - הסך של 1,102 ₪ יישא פיצויי הלנת שכר בשיעור המרבי הקבוע בחוק, וזאת מיום 1.8.11 ועד ליום 27.12.11, כפי שקבע בית הדין קמא.

סוף דבר משלא מצאנו כי נפלה טעות בקביעותיו של בית הדין קמא, למעט קביעותיו באשר לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ולאופן חישוב פיצויי הלנת השכר וכפועל יוצא מכך - בנוגע לשיעור הכולל של פיצויי ההלנה שבהם חויב המבקש, והכל כמפורט בסעיפים 13 ו- 16 דלעיל - נדחה הערעור על רוב רכיביו.

הערעור מתקבל אך בנוגע לתשלום הפיצוי בגין עוגמת הנפש ובנוגע לאופן חישוב פיצויי הלנת השכר ולשיעור הכולל של פיצויי ההלנה שבהם חויב המבקש, והכל כמפורט בסעיפים 13 ו- 16 דלעיל.

באשר לגובה הפצוי, אמות המידה לקביעת שיעור הפצוי הבלתי ממוני כסכום גלובאלי נפסקו בע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (28.02.17), ובית הדין הארצי לעבודה קבע, כי יש להביא בחשבון שיקולים כגון: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ; האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית; משך תקופת העסקת העובד; גילו והאם נפל דופי גם בהתנהגותו.

לפיכך, אנו פוסקים לה את הסכום שתבעה בסך 1,350 ₪ - סכום שהנתבעת טענה, כי ככל שיימצא שהתובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת, היא מסכימה לאופן חישובו.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: (1) בגין אי עריכת שימוע – 2,500 ₪; (2) בגין פצויי הלנת שכר – 1,000 ₪; (3) בגין אי מתן הודעה מוקדמת – 1,350 ₪; (4) בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה – 2,000 ₪.

...

התובעת פוטרה מקובלת עלינו טענת התובעת, כי הגם שהיא הביעה בפני הנתבעת את הקושי שהיא נתקלת בו להגיע מביתה בבני עי"ש לבת ים, היא לא הביעה את כוונתה המפורשת להתפטר והנתבעת היא זו שהביאה, הלכה למעשה, את יחסי העבודה לסיום, מתוך מסקנה, כי זהו רצונה של התובעת.

לאור האמור לעיל, לא מצאנו כי בנסיבות העניין, יש לפסוק פיצוי לטובת התובעת בגין רכיב זה. הודעה לעובד אין חולק כי התובעת לא קיבלה הודעה המפרטת את תנאי העסקתה, וזאת בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיוון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: (1) בגין אי עריכת שימוע – 2,500 ₪; (2) בגין פיצויי הלנת שכר – 1,000 ₪; (3) בגין אי מתן הודעה מוקדמת – 1,350 ₪; (4) בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה – 2,000 ₪.

לאור העובדה שמצאנו לקבל את התביעה בחלקה הקטן ולאור הפער בין הסכום הפסוק לבין הסכום שנתבע, איננו עושים צו להוצאות.

השופטת ורדה וירט-ליבנה בפנינו ערעור ברשות על החלטתו של בית הדין האיזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר יצחק רז ומר מוני סגל; עב 2231/05) העוסקת באופן חישוב פצויי הלנת שכר (להלן גם פצויי ההלנה) להם זכאים המערערים.

...

ב"כ המשיבה, מנגד, טוען כי הערעור הוא למעשה תקיפה של פסק הדין הראשון, ומטעם זה דינו להידחות.

נדרשת קביעה ברורה בדבר קביעת שכר העבודה על פיו יחושבו פיצויי ההלנה, והנחיות לגבי דרך יישומה: ראשית, יובהר, כי אין בידינו לקבל את טענתה של המשיבה לפיה יש לדחות את הערעור מהטעם כי יש בו משום עקיפה של פסק הדין הראשון ב"דלת אחורית", לאחר שניתנה החלטה בבקשה להבהרת פסק הדין.

במידת הצורך, יופנה עניין החישובים למומחה על מנת שתינתן חוות דעת בהתאם לאמות המידה המפורטות בפסק דין זה. לו תישמע דעתי – התיק יוחזר לבית הדין האזורי על פי האמור בחוות דעתי, וחישוב פיצויי ההלנה ייעשה על פי ההנחיות הקבועות בו. כל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה. השופט יגאל פליטמן דעתה של חברתי השופטת ליבנה שהשיבה ליושנה את עטרת פסק הדין בעניין בתי מרגוע מקובלת עלי, אך מעבר לזאת אבקש לעמוד על עניין אחד.

השופטת רונית רוזנפלד מקובלת עלי חוות דעתה של חברתי השופטת וירט-ליבנה, לרבות ההבהרה שניתנה בקשר לחוות דעתו של חברי השופט פליטמן.

סוף דבר: התיק יוחזר לבית הדין האזורי, וחישוב פיצויי ההלנה ייעשה על פי חוות דעתה של השופטת וירט-ליבנה.