אונס או יחסי מין בהסכמה בחדר שירותים בבית מלון

לאמור משנה תוקף שעסקינן בעבירות מין: "כשהמדובר באישום באונס מן הסוג המתרחש חדר לפנים מחדר, באין עדים אלא הנאשם והמתלוננת בלבד, תלוי הדבר כימעט באופן מוחלט בהערכת המהימנות מצד הערכאה הדיונית, השומעת את המתלוננת והנאשם ומתרשמת מהם. כפי שציינה חברתי, הערכת ראיות בנויה מהתרשמות חושית ומהיסק לוגי. בנסיבות תיקים אלה, הנדבך ההתרשמותי מסור בבירור לערכאה הדיונית; על כן תחומה של ערכאת העירעור, מצטמצם לאמיתם של דברים כימעט לחלוטין לאותו קטע שהוא ניתוח משפטי והיסק לוגי, והאפשרות והסכוי להתערבות בעובדות עצמן מצומצמים אף יותר מן הרגיל, מן המקרים שבהם מערכת הראיות כוללת חומר חפצי ומסמכים". (מחוות דעתי בע"פ 3793/06 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

נוכח חשיבות הדברים נביאם במקצת פירוט: "מאותו יום במשך שישה חודשים בערך, ראיתי היא מתנהגת מוזר מאד, לא מתקרבת, לא מקיימת יחסי מין, אני מחבק אותה, יש לה רתיעה מגברים. ייחסתי את זה, אולי אימא שלה חולה. למה אימא שלה היתה אז מאד חולה. כמה שניסיתי לדובב אותה, מה קרה, חיבוקים, נשיקות, מתנות, כלום לא עזר. האחים שלי לקחו אותי לשיחה אולי קרה משהו. שום דבר. האחים שלה כמה פעמים הזמינו אותי עקב ההיתנהגות של ההוא, ...אולי קרה משהו ביניכם? כלום. לא הצלחנו לדעת מה הסיבה האמיתית שהאשה הזאתי פיתאום איבדה, איבדה את החיים, היא לא הולכת יותר למכון כושר, לא רוצה לרקוד, לא רוצה לבוא איתי לים, לא רוצה לשחק איתי מטקות. לקחתי אותה לחוץ לארץ ב-1/2004, לטיול ברומניה ובטורקיה, טיול סקי. אולי אני אצליח בדרך הזאתי לגלות מה, מה מסתתר. כלום. בכל התקופה שהיינו בבית מלון, כשהייתי הולך לשירותים או לאיזה שהוא מקום, בוא איתי אל תשאיר אותי לבד, למה התורכי הזה הסתכל עלי? למה הוא מסתכל עלי? למה זה ככה? ראיתי שכל הזמן היא מבוהלת, יש משהו לא נורמלי בהתנהגות שלה. עוד פעם שאלתי, חיבוקים, נשיקות, לדובב אותה, כלום לא קרה. היא לא מוכנה. אני אמרתי עוד פעם בגלל אימא, אולי קרה משהו, לא הצלחתי בסופו של דבר לדעת מה הסיבה האמיתית להיתנהגות שלה. שפתאום האשה שהיתה ממש פרח שנבל. איזה חודש אחרי שחזרנו מתורכיה, לילה אחד הייתי אצלה, יש תכנית של רפי גינת בשם "שידור חוקר" ששמה מראים שידור משוחזר של פשעים ומבקשים את עזרת הציבור לפענח פשעים.

ועוד: "עבירת האינוס היא מן החמורות שבעבירות הקבועות בחוק הפלילי וכמידת חומרתה כך גם העונש המירבי שבצדה. אלא שהנסיבות שבהן מתבצע אינוס עשויות להיות שונות מן הקצה אל הקצה במהות ובחומרה. מצד אחד של קשת המקרים הבאים בגדר עבירה זו, מצוי האונס הברוטלי, האכזרי, שבו פוגע העבריין בקורבן תמים, זר לו לחלוטין, שלו הוא אורב, מבצע בו את זממו באלימות, בכוח, באכזריות או תוך הפחדה ואיומים, ואילו מן הצד האחר, מצוי האינוס בין שניים הקרובים זה לזה, המקיימים יחסי-מין ביניהם בהסכמה עד לאותו רגע שבו מביעה האשה את היתנגדותה בשלב כלשהוא והגבר אינו נשמע לה. אכן, גם זה הוא אינוס, באשר לכל אשה, בכל מצב, בכל מערכת יחסים ובכל שלב של יחסים, האדנות המלאה על גופה והזכות המלאה לסרב לקיים יחסי-מין, גם אם בהזדמנויות אחרות קיימה יחסים כאלה עם אותו בן-זוג, בהסכמה" (ע"פ 2346/98 משה ימיני נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 617, 620(השופטת שטרסברג- כהן)).

...

עיקר טענות המשיבה לטענת המשיבה דין הערעור להידחות.

לא מצאנו איפוא, להורות בשלב הערעור על הצגת ראיה חדשה זו, שלא הוצגה עד כה. ברי, כי העובדה שהתנגדותה של המתלוננת לקיום יחסי-מין לא נשאה אופי פיסי, אלא אופי מילולי ("צעקתי מה אתה עושה זה עבודה שלך? הוא אמר הנחה את רוצה? הנה הנחה שלך! צעקתי הנחה כזו אני לא רוצה וצעקתי זה כואב והוא אמר אני אפילו לא אקח לך כסף" (ת/2, עמ' 2, שורות 21-17)), אין בה לגרוע כל עיקר מן המסקנה בדבר היעדר הסכמתה חופשית(ע"פ 5739/96 אוחנונה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 721, 743).

יצוין בהקשר זה, כי גם אילו הגענו למסקנה שהמתלוננת הסכימה בשיחה טלפונית לבואו של המערער כטענתו (עמ' 281-280) יומיים לאחר האירוע בקשר לתיקון המקרר, אף שעל פני הדברים נראה הדבר תמוה, שהרי אך זה נאנסה על-ידיו והדבר מוכחש על ידיה (עמ' 92 לפרוטוקול) – אין בכך כשלעצמו כדי לפגוע במהימנות גרסתה: "קשת התגובות האפשרית מצד קרבן עבירה, בייחוד עבירת מין, הינה מגוונת ביותר, ולא ניתן לצפות ממנו להתנהגות 'רציונאלית' דווקא. תובנה זו באה לידי ביטוי בכמה מישורים. למשל, קיימת כיום הכרה בכך שלא ניתן לצפות מאישה להתנגד למעשה האינוס באופן פיזי דווקא" (ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל פ"ד נה(3) 873, 888 (השופטת – כתארה אז – ביניש).

לאחר ששקלנו כל אלה, החלטנו להפחית במידה מסוימת מעונשו של המערער, ולהעמידו על שש שנות מאסר בפועל.

השניים נכנסים לחדר השירותים, ומשם והלאה, מתפצלות גרסאותיהם: המתלוננת טוענת כי בתחילה קיימה יחסי מין עם המערער בהסכמה, לאחר מכן אנס אותה, וכשיצאה מחדר השירותים היכו אותה כמה מבני החבורה, מנעו את יציאתה מחדר המלון, ושדדו ממנה את כספה.

בתגובה דרש המערער ממנה כי תחזיר לו את כספו, שאז החלה המתלוננת לצעוק שאונסים אותה ומרביצים לה. בבית המשפט הסביר המערער אמירת השקר בהודעתו ת/7 בפחדו שמא יסתבך לאחר שנחקר בחשד לאונס, כליאת שוא ושוד אך לאחר שחשב על העניין נמלך בדעתו והחליט לספר (לטענתו) את האמת, לפיה הוא היה עם המתלוננת בחדר השירותים, שם ביצעה בו מין אוראלי, אך לא קיים עימה יחסי מין כפי שהיא תארה.

...

מכל מקום, אינני רואה בסתירה לכאורה זו כגורם המקעקע את אמינות גרסתה של המתלוננת כך שהמסקנה שהסיק בית משפט קמא שבוצע בה אקט מיני כפי שתיארה בפרטי פרטים במהלך עדותה ובשתי חקירותיה והעימות במשטרה, היא המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין.

אין בידי לקבל הטיעון.

לסיכום, לו תישמע דעתי תעמוד הרשעתו של המערער בעבירת האינוס בעינה משהוכחה מעבר לכל ספק סביר ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעתו של בית המשפט קמא בעניינה.

כתב האישום וההליכים עד כה ביום 26.4.2015 הוגש נגד המשיב ושניים נוספים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 40527-04-15) שנסב על מעשים של תקיפה ושוד של נערת לווי בעת ששהו בבית מלון באילת.

לאחר דין ודברים הסכימה המתלוננת לספק למשיב שירותי מין בחדר השירותים.

לאחר שהמשיב שילם למתלוננת והחל בקיום יחסי המין עימה, הוא לקח ממנה את האתנן ששילם לה. המתלוננת הבחינה בכך וביקשה לסיים את יחסי המין ולקבל את הכסף בחזרה.

במקביל, בית המשפט המחוזי הורה על שחרורם של שני הנאשמים האחרים בתנאים מגבילים – בשים לב לכך שאין להם עבר פלילי ולא מיוחסת להם עבירת האינוס.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הערר להתקבל.

אני סבורה שהצדק עם המדינה כי המסוכנות העולה מן המשיב היא ברורה – הן לנוכח המעשים המתוארים בכתב האישום והן בעקבות הרקע ההתמכרותי שלו.

סוף דבר: הערר מתקבל.

בהמשך, ולאחר שסיפרה לו כי היא בתקופת המחזור, ניגשה המתלוננת לחדר השירותים, ומששבה משם הם מרחו זה את זו בשמן וקיימו יחסי-מין שלאחריהם התקלחו.

המערער הוסיף כי לא היה מקום לקבל את גרסת המתלוננת כמהימנה, נוכח הקשיים העולים ממנה: הסכמתה לנסיעה המשותפת ועלייתה לחדר המלון; שהייתה הממושכת שם; המנעותה מלהימלט כאשר המערער התקלח ואף לאחר עזיבתם את החדר; הסכמתה כי יסיעה למחוז חפצה; לא נמצא כי לבגדי המתלוננת נגרם נזק אף שהיא טענה כי הופשטה בכוח; הרופא שבדק אותה לא יכול היה לציין את גיל השריטות שנראו על גופה, וכן לא שלל את האפשרות כי הפגיעות שנגרמו לה היו תוצאה של יחסי מין שקוימו בהסכמה; הודאתה של המתלוננת על נטייתה לקיים יחסי-מין עם בני-זוגה כבר בראשית מערכת היחסים עימם, מעידה כי כך נהגה גם במקרה זה; למתלוננת עבר פסיכיאטרי, היא נהגה ליטול תרופות ואף לצרוך סמים ומשכך אמינותה מוטלת בספק; היא שיקרה בכל הנוגע לשימוש בסמים, ומשעשתה זאת אין לשלול את האפשרות כי שיקרה גם בתלונתה במישטרה ובמועד מתן העדות; בדברי המתלוננת התגלו סתירות רבות, לדוגמה כאשר טענה כי האונס היתרחש לאחר שהות מה בחדר, אולם בפני בני הזוג גולן טענה כי האונס היתרחש מיד עם הגיעה לחדר המלון; זאת ועוד, המתלוננת העידה כי שהתה עם המערער במלון במשך כשעתיים וחצי, אולם מרישומי המלון עולה כי הם שהו בחדר כארבע שעות; בנוסף, העידה המתלוננת כי נטען בפניה כי קיימת קלטת כלשהיא, אולם לא נמצא זכר לקלטת זו; יתר על כן, אף לבדיקת השתן, אותה טענה המתלוננת כי נדרשה לעבור, לא נמצא כל תעוד בחומר החקירה, ומכך יש ללמד כי אף היא פרי דמיונה.

הדבר אף מקבל משנה תוקף, כפי שציין בית-המשפט המחוזי, נוכח העובדה שהיא נימנעה מלחזור על גרסה זו בחקירותיה במישטרה, ואף היתעקשה במועד מתן העדות כי לא נאנסה עם הגיעה לחדר המלון, אלא רק לאחר שהות מה. המערער אף הוסיף, כי העובדה שהמתלוננת העידה כי משך השהות במלון ארכה כשעתיים ומחצה לכל היותר, בעוד שבפועל ומרישומי המלון עולה כי השהות ארכה כארבע שעות, מעידה על ניסיונה לטשטש את אי הסבירות שבטענת האונס.

...

ברם, לכל אלה הציעה המתלוננת הסברים, ואף אני סבור כי יש בהם כדי ליישב את מה שנראה בעיניו של העומד מן הצד כמעוררי ספק.

גם טיעון זה דינו להידחות.

העולה מהאמור הוא כי שוכנעתי שלא נפל פגם בהרשעת המערער.

משנכנסה האחות לחדר השירותים, נשכב המערער על המתלוננת ותפס את ידיה מעל ראשה, המתלוננת שאלה אותו בתגובה למעשיו, ואחותה שיצאה מהשירותים הורתה לו לרדת מהמתלוננת.

בית משפט קמא דחה את גירסתו של המערער, לפיה היה "פלירטוט" בינו לבין המתלוננת במהלך כל הערב, שנמשך בהליכה משותפת ביוזמתה של המתלוננת לחדרה במלון ובקיום יחסי מין בהסכמה; נקבע כי עדותו של המערער אינה מהימנה, אינה עקבית ורצופה אי-דיוקים; וכי הרושם שהותיר המערער לאור היתנהגותו במהלך עדותו במשפט ובחקירתו במישטרה הוא "עגום". בית המשפט התרשם באופן שלילי מהתנהגותו הזחוחה של המערער בעימות, במהלכו נימנע ממסירת גרסה של ממש תוך היתמקדות בטענות שהמתלוננת "זרמה" ו"התחרמנה".

בית המשפט ציין כי העידר תגובה תקיפה של המתלוננת למעשי המערער בחדר כאשר נשכב מעליה והרפה ממנה לדרישת אחותה או בהמשך עת נגע באיבר מינה בדרכם לחדר הבחורים – אינה מהוה הסכמה למעשים המגונים שביצע המערער במתלוננת, אותה הכיר שעות ספורות בלבד, או למעשה האינוס שביצע בהמשך כשהמתלוננת מביעה את אי הסכמתה במגוון דרכים.

בית המשפט ציין כי גם אם היה מניח כי המערער פירש את היתנהגותה של המתלוננת כהיענות ל"חיזוריו" ואת הליכתו אחריה לחדר מבלי שסילקה אותו, כסימן שהיא מעוניינת בו – ברגע שנכנסו לחדר והמתלוננת אמרה לו כי היא 'לא רוצה', היא עייפה ורוצה ללכת לישון, ביקשה שייצא מהחדר, והסיטה את ראשה כשניסה לנשק אותה – היה עליו להבין שטעה ושהמתלוננת אינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין.

...

ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו מבססים היטב את המסקנה המרשיעה ואין עילה להתערב בהם.

לסיכום, העונש שהושת על המערער אינו מצדיק התערבות.

לאור כל האמור, אציע לחברותיי לדחות את הערעור על שני חלקיו.