אומדן נזקי תאונות דרכים מרובות בתביעות מאוחדות

עניינה של התביעה הוא עתירה לפסיקת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בעטיה של תאונת דרכים אשר ארעה לתובע ביום 28.11.2013 (להלן: "התאונה").

אומדן הנזקים כאב וסבל בעוד עותר התובע לפצוי בגובה כ- 19,000 ₪, סבורה הנתבעת כי יש להיצמד לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, ולכן בהנתן שיעור נכותו הרפואית וגילו, גובה הפצוי המגיע לו יעמוד על סך כ- 5,600 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות התובע טוען, כי כתוצאה מהתאונה ופגיעותיו בעקבותיה, הוא נאלץ להוציא הוצאות רפואיות רבות.

התובע טוען, כי סך התשלומים ששילם בגין שב"ן מסוג מאוחדת "עדיף ושיא", ממועד התאונה ועד מועד הגשת סיכומיו, עומד על סך כ- 28,200 ₪.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר הקיים בתיק, שמעתי את עדות התובע ואת עדות החוקר מטעם הנתבעת, וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להעמיד את סך הפיצויים המגיע לתובע לפי הפירוט שיובא להלן, תוך שמובהר בהקשר זה, כי בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, סבורני כי מצד אחד, עתירת התובע בנדון אינה נטולת קשיים שכן חלק נכבד מרכיב זה הוא נזק מיוחד אשר טעון הוכחה בראיות ממשיות (כך למשל: התובע לא הגיש תצהירים של בני משפחתו זולת תצהירו, לא הציג הוצאות עבור עזרת הזולת וכו').

אשר לתשלומי שב"ן: אין בידי לקבל את תביעת התובע בנדון.

במסמך האישפוז צוין כי התובע סבל משפשופים מרובים בגופו, מקונטוזיות בשדות הריאות, מרגישות מפוזרת מעל הצלעות, ומשבר בצלע מימין.

התובע המשיך בקבלת טיפולים רפואיים בקופת חולים מאוחדת.

הדבר עולה גם מתצהיר הבריאות שצורף לכתב התביעה, בו הצהיר התובע כי לפני התאונה לא היה מעורב בתאונות דרכים או בתאונות אחרות שגרמו לנזקים המפורטים במסמכים הרפואיים.

במצב דברים זה סבורני כי הדרך הנכונה להלך בה היא פסיקה על דרך האומדנה אף אם המדובר בנזק מיוחד (ראו והשוו: דוד קציר, פיצויים בשל ניזקי גוף (1997), בעמ' 295-293, 394-387, 405-404, 408; ע"א 448/87 צבי המרמן, קבלן לבנין בע"מ נ' עיד, פ"ד מג(3) 810 (1989); ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר (קטין), מה(1) 580 (1990)).

...

בהקשר לכך, אינני מקבל את טענת הנתבעת כי היעדר הרישום הוא כתוצאה מכך שמצבו של התובע התייצב ועל כן לא היה טעם לפנות לקבלת טיפול רפואי.

סבורני כי בנסיבות מקרה זה יפה ההילוך שאושר בע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג פ"ד מג(3) 421 (1989), בו נקבע כי ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות "אפילו לא נותרה לו נכות צמיתה שניתן לכמתה על-פי המבחנים שבתוספת לתקנות" (ראו גם: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו(4) 689, פסקה 19 והאסמכתאות שהוזכרו שם (2002)).

בהינתן גילו של התובע, עיסוקו, המגבלה ממנה הוא סובל ונתוני השכר, סבורני כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי אותו אני מעמיד ע"ס 25,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 68,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,343 ₪ וכן הוצאות בסך 800 ₪.

עניינו של פסק דין זה באומדן נזקיהם של התובעים אשר חוו מספר תאונות דרכים, בנפרד, אלא שתביעותיהם אוחדו לשמיעת ראיות ומתן פסק דין.

לפניה עוד פרקים רבים לכתוב ושאיפותיה מקובלות עלי לחלוטין.

...

לא למותר לציין כי הגם שצבר נכויות אכן תומך במסקנה שמרכיב התפקודיות בו נפגע יותר, הרי שכאשר מדובר בנכויות על הצד הנמוך, קל וחומר "רק" בשני תחומים, המסקנה הזו היא בת סתירה.

[footnoteRef:11] בראי המוסבר לעיל ובחישוב גלובאלי אני סבור שפיצוי בסך של 360,000 ₪ (הכולל הפסדי פנסיה) יגלם נכונה את הסיכון לצמצום עיתי בעבודה או עיכוב כזה או אחר בקבלת דרגה.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד: בראי העובדה כי נטען שהתובעת אמונה על ניקיון הבית וכאשר נדרשת לעזרה, עוזרות לה קרובות משפחתה, אני סבור כי בראש נזק זה יש לפסוק סכום נמוך יותר מן הסכום שנפסק לתובעת, ואני אומד אותו בסך של 7,000 ₪.

לפניי שתי תביעות הנוגעות לאותו ארוע של תאונת דרכים שארע בכביש 6, סמוך למחלף בן שמן.

התביעות נדונו לפניי במאוחד.

ניתן אף לשער כי השמאי לא דקדק בכל חלק וחלק שהחלפתו נדרשה, שעה שהאומדן שבו נקט בלאו הכי הוביל לשעור נזק העולה על 200% מערך הרכב, וממילא לקביעתו כאובדן מוחלט.

ניתן להסיק כי השומה של הנזק שניגרם לרכב התובעות, הגבוהה הרבה יותר לעומת רכב הנתבע, נובעת מעלות חלפים גבוהה בהרבה, ויש להניח שאף מפירוט מדויק יותר של המכלולים שהחלפתם נידרשת (דבר שבמקרה זה נידרש, היות ששעור הנזק עלה רק במעט על 50% משווי הרכב).

ואילו התביעה כנגד הנתבע בהליך 21709-01-22 נדחית, והתובעת 1 תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 4,067 ₪ כולל מע"מ. בהליך 5108-06-22 אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 3 סכומים כדלקמן: בגין ניזקי התובעת 3 ושכ"ט שמאי, סך של 8,194 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 2.6.2022 ועד למועד מתן פסק הדין.

...

כן טענה הנתבעת כי נסעה במהירות נמוכה של כ-30 עד 40 קמ"ש. למעשה, עולה מעדות הנתבעת כי היא סבורה שהנתבע התנגש ברכב התובעות קודם להתנגשותה בו, כמסקנה הנובעת מכך שלטענתה רכב הנתבע לא זז ממקומו לאחר התנגשותה בו, וכן מטענתה לפיה התנגשותה בנתבע הייתה נגיעה קלה ולא יותר מכך, נגיעה שלא היה בה כדי להדוף את רכב הנתבע קדימה.

בהתאם לכך, בהליך 21709-01-22 אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סכומים כדלקמן: בגין נזקי התובע ושכ"ט שמאי, סך של 22,579 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 26.6.2022 ועד למועד מתן פסק הדין.

שכ"ט עו"ד בסך של 6,100 ₪ כולל מע"מ. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת 2 בהליך 21709-01-22 סך של 597 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 26.6.2022 ועד למועד מתן פסק הדין.

ואילו התביעה כנגד הנתבע בהליך 21709-01-22 נדחית, והתובעת 1 תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 4,067 ₪ כולל מע"מ. בהליך 5108-06-22 אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 3 סכומים כדלקמן: בגין נזקי התובעת 3 ושכ"ט שמאי, סך של 8,194 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 2.6.2022 ועד למועד מתן פסק הדין.

לפניי שתי תובענות מאוחדות שעניינן תאונת דרכים שארעה ביום 30.08.2017 בכביש 40 לכיוון דרום (להלן: "התאונה") ובה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

בכל הנוגע להליך שהוגש בתיק ת"ק 57170-09-17: בתיק זה הוגשה כנגד גב' איפרגן תביעה בגין הנזק שניגרם לרכבה של הגב' בוטנר.

בתמונות אלו ניתן לראות רכבים רבים שהיו מעורבים בתאונות בכביש 40 בסמוך לצומת להבים ובכלל זה רכב הנתבעת ורכב התובעת 2.

עדותו של מר חריטונוב סייעה להבהיר את המחלוקת ובעיקר סייעה להבהיר כי לא מדובר בכתם שמן נקודתי, שלולית כהגדרתו, שהוא המונח אליו התייחסו הנהגים המעורבים כולם בחקירותיהם אלא בשמן שנשפך ממשאית לאורך מרחק רב יחסית ובלשונו "כתם שמן זו שלולית, כאן זה שמן שנשפך ונמרח עם התנועה...אני לא קורא לזה כתם". בחקירתו העיד מר חריטונוב כי מדובר בשמך שנשפך ממשאית וכי "זה התחיל מצומת להבים לכיוון באר שבע". מר חריטונוב העיד כי "זה לא כתם שמן, זה שפיכה של שמן ממשאית ורכבים שנסעו אחרי המשאית מרחו את השמן שנשפך למרחק של שלושה קמ'". מר חריטונוב העיד אמנם כי "שפיכת השמן הייתה בערך 300-400 (הכוונה למטר יש להניח – א.ה.) אחרי הפנייה שמאלה בצמת להבים" אך דומני כי אין לייחס לאומדן זה של המרחק משמעות קריטית משלושה טעמים: האחד, לא הוצגה מדידה מדויקת ביחס למקום בו החל השמן להישפך.

...

עדותזו תומכת במסקנה כי השמן על הכביש החל קרוב יותר לצומת להבים מכפי שטוענות התובעות.

המסקנה מן האמור הינה כי התביעות כנגד הנתבעת נדחות וכך גם נדחית ההודעה שהוגשה כנגד הצד השלישי 1.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התובענות ואת ההודעה שהוגשה כנגד הצד השלישי 1 ומורה על מחיקת ההודעה שהוגשה כנגד הצד השלישי 2.