אולטרסאונד הריון אי גילוי מומים מולדים

מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו המשלימה של פרופ' הרמן מיום 23.3.13 אשר דן בסוגיית הפסקת הריון, כדלקמן: "...העובדה שועדה להפסקת הריון יכלה לאשר הפסקת הריון אין בה כדי להצביע או לבסס טענה שהיא הייתה מאשרת הפסקת הריון. פניית הורים לועדה מצביעה על רצונם בהפסקת הריון אך הבסיס להחלטת ועדה להפסקת הריון היה מאז ומתמיד שילוב של חומרת המום ושבוע ההיריון ורצון ההורים לילד ללא רבב לא היוה מעולם מרכיב בשיקולי הוועדה. לגבי חומרת המום הרי שזו נקבעת ע"י מומחה בתחום וככל שהיה ניתן לדעת מראש שהילדה שתיוולד תיזקק לניתוחים אורטופדיים ניתן היה לקבוע שהתפתחותה השכלית צפויה להיות תקינה לחלוטין ותיתכן מיגבלה בהליכה לטווח ארוך ונשיאת משקל. לפי ההגדרה מדובר במיגבלה קלה בתיפקוד שבה אין פגיעה בהשתלבות בחברה או צורך בעזרת הזולת כל החיים. כותרת זו של מיגבלה קלה בתיפקוד כוללת מיגוון רחב של מצבים כאשר החמורים שבהם נוגעים לפגיעה אסתטית קשה או פגיעה קשה באיכות החיים. המקרה הנוכחי אינו נימנה על קבוצה זו ומדובר לפיכך בצורה הקלה יותר של מיגבלה קלה בתיפקוד; גיל ההיריון- מדובר בגיל הריון אשר דרש, ע"פ הנחיה שהופצה מאוחר יותר, אישור של ועדה על אזורית להפסקת הריון. מכאן, שאפשר להחיל על מקרה זה את הקריטריונים המצופים מועדה להפסקת הריון הדנה בבקשה לאישור הפסקת הריון בשלב מיתקדם של ההיריון. ככל שהיה מדובר בהפסקת הריון מעל 22 שב' הדרישות לוודאות וחומרת המום בשנת 1989 היו גבוהות יותר שכן באותה תקופה אובחנו בעיקר מומים קשים ובעוד שאישור הפסקת הריון עקב מום אסתטי קשה או פגיעה קשה באיכות החיים היו נחשבים להחלטה סבירה של ועדה להפסקת הריון אישור הפסקת הריון עקב פגיעה במבנה השוק וכף הרגל הייתה נחשבת להחלטה לא סבירה. מומחה התביעה סבור שהחלטה כזו הייתה החלטה סבירה בשנת 1989 בנסיבות המקרה הנוכחי אך נמצא שחוות דעתו מבוססת על מיטב זיכרונו בעת שיש צורך ביותר מכך וזכרוני, כמי שהיה שותף לעשייה בתחום זה בשנת 1989, שונה". מטעם התובעים הוגשה גם חוות דעתו של פרופ' ישראל טלר, מומחה במיילדות, גניקולוגיה ואולטרסאונד גניקולוגי אשר קבע בחוות דעתו מיום 27.4.14 כי אין לו ספק כי המדובר בהתנהלות אשר הובילה להחמצת מום מולד חמור ביותר, הניתן היה לגילוי באותן השנים ע"י מומחה בתחום ונמנעה מבני הזוג היכולת לבחור באופן מושכל ומודע באם הם מעוניינים להמשיך בהריון או להפסיקו בשלב מוקדם.

...

טענות הנתבע: יש לדחות את התביעה מפאת שיהוי וכן בשל העדר מומחיות של פרופ' דוד, המומחה מטעם התובעים בביצוע סקירת מערכות.

סוף דבר משקבעתי כי אין המדובר בהתרשלות ומשלא הוכח הקשר הסיבתי בין מעשיו ומחדליו הנטענים של הנתבע לבין הנזק הנטען, הרי שאיני נדרש לדון בנזקי התובעים ובתם.

על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין ונוכח הסבריי לאורך פסק הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון לפסוק כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לפיכך, בהיתחשב בכך שבדיקת אולטרסאונד מוח שבוצעה לקטין בגיל 10 ימים פוענחה כתקינה וצוין בה כי "פרנכימת המוח תקינה. אין עדות לדימום או להסתידויות", סביר יותר להניח שבדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, ככל שהיתה מבוצעת בשבוע ה-32 להריון או לאחר מכן, בסמוך לפני הלידה, לא היתה מגלה ממצאים פתולוגיים שהיו מובילים לאיבחון המומים המבניים המולדים שהודגמו בבדיקות MRI מוח שבוצעו לקטין בשנת 2011, בהיותו כבן שנתיים וחצי.

הקשר הסיבתי האובייקטיבי - אישור להפסקת ההיריון בע"א 1326/07 המר נ' פרופ' עמי עמית (28.5.2012) (להלן: "המר"), נקבע כי שאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות בבצוע מעקב היריון שהובילה לאי איבחון מום מולד ואי מסירת מידע רלבאנטי להורים בדבר מצבו של העובר, ובין הנזקים הנובעים מהולדת הילד במומו, תוכרע על פי מבחן דו-שלבי.

סיכומם של דברים - חרף ההתרשלות שבהיעדר היתייחסות למימצא של הקף ראש קטן שהודגם בבדיקות האולטרסאונד בשבוע ה - 32 להיריון ואי ביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר עובר ללידה, סביר יותר שככל שהיתה מבוצעת בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, תוצאתה היתה תקינה, כך שלא ניתן היה לאבחן מום מבני במוח העובר שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת הפסקת היריון סלקטיבית של הקטין, בשלב החיות.

...

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

לפיכך, ככל שהייתי מגיעה למסקנה שהרחבת הבירור וביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, בשבוע ה - 32 להיריון או בסמוך לפני הלידה, היתה מובילה לאבחון מצבו של הקטין או לאבחון מום מוחי שבגינו וועדת-על היתה מאשרת את הפסקת ההריון, לא הייתי רואה בעמדת התובעת שלא היתה מעוניינת לפנות לייעוץ גנטי ולבצע בדיקת מי שפיר בשלב מאוחר של ההיריון, משום ראיה לכך שהיא היתה מסרבת לבצע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר או שהיתה מסרבת להפסקת היריון סלקטיבית, ככל שהיה מאובחן בבדיקה זו שהעובר סובל ממום מוחי.

נוכח קביעתי כי סביר יותר שהרחבת הבירור בשל הממצא של היקף ראש קטן, לרבות בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, לא היתה מובילה לאבחון מצבו של הקטין או לאבחון מום מוחי שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת את הפסקת ההיריון בשלב החיות - לא הוכח הרכיב האובייקטיבי של הקשר הסיבתי הנדרש לביסוס התביעה, כך שדין התביעה להידחות.

סיכום נוכח קביעתי כי לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות ביה"ח, המתבטאת באי התייחסות לממצא של היקף ראש העובר בשבוע ה - 32 להיריון ואי ביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, לבין הנזק הנטען שכן גם אלמלא ההתרשלות, סביר יותר שלא היה מאובחן ממצא שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת את הפסקת ההיריון בשלב החיות - דין התביעה להידחות.

בבדיקה לא נתגלה מום גנטי, לפיכך הוחלט על המשך ההריון כסדרו, ובשנת 1992 נולדה בתם הבכורה של התובעים 2 ו-3 כשהיא בריאה.

כן קובע פרופ' שנקר כי כאשר מאובחן אצל עובר טריזומיה 21, אז יש: "חובה על הצוות הרפואי למסור את טיב המום, ובעיקר את הפרוגנוזה לגבי התפתחות הילד בעתיד להורים. בהתאם לחוק הישראלי שבמידה ומתגלה מום אצל העובר זכותם של ההורים לפנות לוועדה להפסקת הריון בכל שלב הריון כדי לקבוע את גורלו. במקרה הנידון לו, [צ"ל: לא-י.ש.] בוצעו הבדיקות המקיפות אשר היו מאפשרות להגיע לאבחנה של תחלואת העובר". (שם, 5) פרופ' שנקר מציין, שלאור הבדיקה שערך ד"ר בר, מן הראוי היה כי הנתבע יציע לתובעת לעבור סקירת מערכות מורחבת בעזרת US, לחיפוש ולשלילה של מומים מולדים נוספים, באשר כל רופא סביר המסוגל לבצע בדיקת US מורחבת היה מגלה סטיות אצל העובר.

...

לאחר שבחנתי את הראיות שבפני, הגעתי למסקנה כי לתובעת אשם תורם בשיעור 30%.

ואף בפרשת הדס שושני הנ"ל, נאמר ע"י כב' השופט ע' קמא: "בענין זה מקובלת עלי עמדת התובעים, כי נטל הראיה שלא היתה מתבצעת הפסקת הריון בשלב ההריון של השבוע ה-32 רובץ על הנתבעים ולא על התובעים. כשקיימת ועדה להפסקת הריון בשלבים מתקדמים, ניתן להניח, וזו חזקה הניתנת לסתירה, כי המקרה היה נשקל לגופו, ובשים לב למומים המשולבים-היה ניתן היתר להפסקת הריון. אם הנתבעים טוענים אחרת עליהם הראיה (ראו ע"א 2694/90 הדסה נ' אסי מימון ואח', פ"ד מו(5) 630).

לפיכך, קמה לתובעים עילת תביעה אף בנושא זה. התוצאה לאור כל האמור, אני קובע כי הנתבעים התרשלו בטיפול בתובעת, וכי לתובעת אשם תורם בשיעור 30%.

מן הראוי לציין בהקשר שמומים מולדים בגפיים בחומרות שונות מופיעים בשכיחות גבוהה למדי (מקרה אחד ל-3,000 – 5,000 לידות) וכי ראוי לתת את הדעת לגורם ולהשלכות שיש למומים אלה על תפקודם של הילודים בהמשך חייהם".

ב"הבהרות" שניתנו באותו נייר נמדה צויין כדלהלן: "1. בבדיקות האולטרה-סאונד השונות המבוצעות בהריון אין מדגימים כשיגרה את כל האיברים שאופן הדגמתם תואר בספרות. כמו כן לא ניתן לאבחן את כל המומים הקיימים בעובר ולא תמיד ניתן לאבחן את המומים שגילויים האפשרי דווח בספרות. ביצוע בדיקות ע"פ ההיקף המפורט להלן יאפשר גילוי מרב המומים המתפתחים בעובר, בכפוף לשבוע ההריון ויכולת הדימות.

...

לטענתו: "עיון בראיות הנתבעות מלמד, כי העובדות שפורטו לעיל אינן שנויות במחלוקת וכי המחלוקת מיתמקדת, בפועל, במישור המשפטי ובמישור הערכי אתי". דין הטענה להדחות.

ב"כ התובע ממשיך וטוען לענין קיומה של עילת "הולדה בעוולה" – אך אני סבורה כי בשלב קודם היה עליו להיתמודד עם השאלה האם "ניתן" היה (ולא האם "ראוי" היה) להפסיק את ההריון במידה והמום היה מתגלה.

יחד עם זאת, אני סבורה כי גם בעניין זה יפה האמור בפסק דינה של כב' השופטת נאור בע"א 4960/04: "...

התוצאה – אני דוחה את התביעה.

בדיקה כזו איננה מחליפה בדיקה מוכוונת המבוצעת במטרה ברורה לשלול במידת האפשר את כל המומים הניתנים בסבירות גבוהה לגילוי סונוגרפי.בשנים הרלוונטיות למקרה שלנו, מציין המומחה כי גם לא היתה מקובלת "הבדיקה הבסיסית " לנשים הרות ואם היתה כזו, לא היתה מכוונת לגילוי מומים בגפיים.

המומחה מציין בחוות דעתו כי משנת 1990 ועד אוגוסט 2000 לא היה ממסד רפואי כלשהו, בין אם משרד הבריאות או האגוד למיילדות וגניקולוגיה שחייבו ביצוע בדיקות אולטרא סאונד לשלילת מומים, בהריונות בעלי סיכון נמוך להתפתחות מומים.

גם לפי ההנחיות של האגוד, אין לבצע סריקות אלו אלא לפי ההוריות בנספח ניירות העמדה "להוריות לבדיקת על קול בשליש השני להריון". המומחה קובע כי גם אם נאמר שבשנת 1990 היה הנוהל האמור לעיל מקובל, גם אז לא ניתן לאמר שהיתה חובת בודק תיאורטי לגלות את הפגם המולד שכן אין הסקירה כוללת בדיקת גפיים.

הנטל להוכחת שלושת התנאים המצטברים מוטל על התובעים, אשר נראה כי לא עמדו בנטל זה. עולה באופן ברור כי הפגם בעובר לא התגלה במהלך הבדיקות השגרתיות שכן לא בוצעה בדיקה ספציפית לגילוי מומים ולא היתה חובה על הנתבעת לבצע בדיקה כזו.

...

" ד. המסקנה המתבקשת הינה כי על רופאי מכון האולטרסואנד אשר בצעו את הבדיקות לא היתה מוטלת החובה לידע את התובעת באשר לקיום אפשרות של בדיקות אחרות בעלות פרטית.

ארוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה, מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה.

לסיכום 10.1.