אוטם שריר הלב כתוצאה מרצף אירועים בעבודה

בדו"ח נט"ן (נ/4) צוין כתלונות התובע "אתמול התעצבן לאחר מכן הופיעו כאבים בחזה, היום שוב התעצבן והתופעות חזרו". בסיכום אישפוז מבית החולים בנהריה מיום 23.8.14 (נספח א' 2 לתצהיר התובע) צוין כי התובע היתקבל למחלקה דרך חדר המיון עקב שתי אפיזודות של כאבים לוחצים בחזה שנמשכו כחמש דקות "והחלו לאחר שהחולה התעצבן במהלך העבודה". באישור רפואי מיום 23.8.14 מהרצליה מדיקל סנטר, שם אושפז התובע לצורך ביצוע ניתוח מעקפים (נספח א' 3 לתצהיר התובע) צוין כי "לפני 4 ימים לראשונה בחייו הופיעה תעוקת חזה. למחרת הופיע לחץ בחזה מלווה הזעה ועייפות, פנה לרופא ואושפז בתמונה של אוטם שריר הלב...", וזאת בעוד האירועים בעבודה ארעו ביום 21.8.14, היינו רק יומיים קודם לכן.

במקרה שבו נטען לקיומו של ארוע לבבי כתוצאה מארוע במקום בעבודה, יש לבחון האם עלה בידי התובע להוכיח כי ארע לו בעבודתו ארוע יוצא דופן, חריג מבחינת המאמץ הגופני או הנפשי.

עוד עלה מעדותה, שהיתה אמינה, רציפה וקוהרנטית, כי ויכוחים בין השניים הם עניין שבשיגרה למרות שהיחסים ביניהם הם, ככלל, טובים.

...

הנתבע טען עוד כי הוכח בפני בית הדין כי ויכוחים בין התובע לעובדים אחרים היו עניין שבשגרה וגם בכך יש לחזק את המסקנה כי אין מדובר באירועים חריגים.

לא מצאנו כל ראיה לכך כי אותו וויכוח, שעצם קיומו לא הוכח, היה בגדר מאורע יוצא דופן בנסיבותיו או בעוצמתו.

באשר לוויכוח השני, מצאנו כי התובע עמד בנטל להראות כי זה אכן התקיים.

בהתחשב בספק בנוגע לחריגות אירוע הוויכוח השני כמפורט לעיל, ובהתחשב בסמיכות הזמנים בין אירוע הוויכוח השני לבין אירוע האוטם, מצאנו כי יש מקום להיעזר במומחה-יועץ רפואי, בנוגע לשאלת קיומו של קשר סיבתי ושאלת השפעת האירוע על קרות האוטם לעומת השפעת גורמים אחרים, וזאת בטרם תתקבל הכרעה באשר להכרה באירוע כפגיעה בעבודה.

דיון והכרעה: במקרה אשר לפנינו, מדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין (ארוע מוחי), על כן בשאלת הוכחת קיומה של תאונת עבודה, חלה הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, (להלן:" החוק") הקובעת כדלקמן: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". המבחנים להכרה "בארוע מוחי" כתאונת עבודה, דומים למבחנים הנבדקים בעיניין אוטם שריר הלב.

בשנת 2006 אירע לתובע ארוע לבבי כתוצאה מתקלה במסתם בעקבותיו עבר "אבלציה". לאחר תיקון המסתם לא סבל התובע מבעיה זו, לא נזקק לתרופות ולאחר תקופת החלמה חזר לעבודה רצופה.

...

הנה כי כן, מדבריה עולה מפורשות כי שקלה לסיים את העסקת התובע .סבורים אנו כי אף אלמלא הסדר התשלומים לרשויות המס, כוונת מנהלת המרכז לסיים העסקת התובע היא לכשעצמה מהווה הודעה חריגה בעלת משמעות רבה שכן מדובר במקור פרנסתו היחיד משך 16 השנים האחרונות.

תימוכין לגרסת התובע מצאנו בעדות מנכ"לית העמותה הגב' כרמלה מאיר אשר העידה באופן ברור כי היה ויכוח בין התובע ובין מנהלת המרכז ביום בו ארע לתובע האירוע המוחי (עמ' 9 לפר' ש' 23-27).

יחד עם זאת, בנסיבות מקרה זה בו מצאנו כי עדות התובע הייתה עקבית רציפה וקוהרנטית ואף נתמכת בעדות מנכ"לית העמותה , איננו סבורים כי בהחסרת נתון זה בעניין הוויכוח בפרט לאור המצב הרפואי בו היה שרוי התובע, יש כדי לאיין ולרוקן מתוכן את גרסת התובע.

דיון והכרעה תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק, לגבי עובד, כתאונה שארעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". כאשר עסקינן בתאונה בעבודה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, כמו במקרה שלפנינו, אזי האבחנה הראשונית לעניין הקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב לבין הארוע בעבודה, הנה ע"פ מבחן "הארוע החריג" או "המאמץ המיוחד". כאשר נטל ההוכחה בדבר קיומו של "ארוע חריג" בעבודה מוטל על הטוען לארוע מסוג זה (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315).

בעניינינו, המסמך הרפואי הסמוך ביותר למועד קרות הארוע הנטען הוא דו"ח פאראמדיק מיום 7.2.13 (נ/1 ) ובו נרשם: "בן 55 המתלונן על אי נוחות בזרוע עליונה ובכתף באופן רציף מזה כשעתיים שחלפו! טרם הגיענו, שולל חבלה/חום/רגישות וכאבים במישוש הכתף והצואר/ הגבלה התנועה הכתף. בהגיענו: הגיע בהליכה אט"ן, ללא מצוקה נשימתית, עור תקין, רדיאלי נמוש היטב ושווה דו"צ, אקג ללא סימני אסכמיה. ללא שינוי בפנוי". כמו כן צוין כי הנו סובל מלחץ דם גבוה.

...

אלא שבמקרה זה אנו סבורים, כי יש ליתן משקל משמעותי להעדר ציון קרות האירוע הנטען, הן סמוך מיד לאחריו והן עוד זמן רב אחר כך. בענייננו, לא הובאה כל עדות אחרת, לבד מעדותו של התובע, על קרות האירוע הנטען.

עם זאת, אין אנו נזקקים למסמך זה לצורך ההכרעה בתיק זה. כמפורט לעיל, די לנו בנתונים שהובאו בפנינו במסגרת יתר המסמכים הרפואיים על מנת להגיע למסקנה אליה הגענו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע ביום 7.2.13 ועל כן דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת, דו"ח הנוכחות של המנוח לחודש אפריל הנו ראיה אובייקטיבית קונקרטית, ממנה עולה כי התובע עבד בשבוע חג הפסח 8 ימים רצופים, 2 משמרות שארכו שמונה שעות וחצי; 4 משמרות שארכו למעלה מ-9 שעות; ושתי משמרות, בכללן משמרתו האחרונה של המנוח, שארכו מעל עשר שעות.

המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב תוצאה של תאונת עבודה הנו מבחן "הארוע החריג" או "המאמץ המיוחד". ארוע חריג יכול לגרום או לתרום לבואו של אוטם, "הכוונה למאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי (היתרגזות או התרגשות) יוצא דופן אשר משמשים 'trigger' להופעת האוטם" (דב"ע (ארצי) מו/0-139 יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 411 (1987); בג"ץ 1063/91 משה פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(4), 267 (1991)).

...

דו"ח הנוכחות לחודש אפריל ונתוניו האישיים של המנוח מחזקים את המסקנה כי שבוע זה היה אירוע לא רגיל בחייו של המנוח, שעולה כדי "אירוע חריג". נזכיר כי בעניין גוטדינר נקבע, כי אמנם מתח מתמשך בעבודה אינו עולה כדי אירוע חריג, אולם שיא או עליית מדרגה חריגים ייחשבו כאירוע חריג.

בנסיבות אלו אנו סבורים שניתן לתחום את שבוע חג הפסח (10-17.4.17) ולהגדירו כאירוע חריג.

יחד עם זאת, לאור העובדה כי המנוח רק החל לעבוד בעבודה זו ולאור גילו, אנו סבורים כי אין באמירה זו כדי לפגום בעוצמת העומס יוצא הדופן שהוטל על המנוח בשבוע החג.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי התובעות הניחו תשתית ראייתי מספקת לצורך קביעה כי למנוח אירע אירוע חריג ומשכך יש למנות מומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לאוטם בשריר הלב שהוביל למותו של המנוח.

האם נכון שרמה זו גבוהה הרבה יותר מפי 10 מהסף העליון של הנורמה ולמעשה מוגדרת כאוטם שריר הלב מסוג 5 לפי הגדרה אוניברסאלית של אוטם שריר הלב? "בהחלט מדובר ברמה כמגדירה אוטם בשריר הלב סביב פרוצידורה [צינתור או ניתוח מעקפים]." האם נכון לומר שהארוע החריג בעבודה ועקב העבודה הביא או גרם בסמיכות זמנים הדוקה לרצף האירועים של תעוקת הלב, צינתור לב ואחריו ניתוח מעקפים ואוטם שריר הלב? "נכון, הארוע לדעתי גרם לתעוקת לב ואז לשרשרת האירועים שהם צינתור, ניתוח והתקף לב." האם נכון לומר כי מדובר באוטם שריר הלב בקיר אינפרולטראלי כפי שאף מודגם בבדיקת מפוי הלב, בתאריך 26.6.2018: "צלקת בקיר אינפרולטראלי"? "בהחלט נכון." האם נכון לומר כי יש לראות באוטם כחלק בלתי נפרד מרצף האירועים שהופיעו עקב הארוע החריג בעבודה וכי האוטם קשור סיבתית לארוע החריג בעבודה, שכן אילמלא הארוע החריג מועד התרחשותו של הארוע (ה)לבבי והאוטם בשריר הלב במועד שהופיע היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר ויתכן שלא היה קורה כלל, לכן השפעתו הייתה משמעותית יותר מגורמי הסיכון? "זו תשובה שלדעתי כבוד השופטת צריכה להחליט. בכול אופן אם נשאלתי אז לדעתי יהיה נכון לומר שאם הארוע יוצא הדופן בעבודה גרם לתעוקת לב שגרמה לצינתור לב שגרם לניתוח מעקפים והתקף לב, אזי בהחלט יש לראות בהם רצף תוצאתי אחד ותוצאה אחת לארוע שהחל אותם." ביום 1.3.2021 הופנתה למומחה שאלת הבהרה נוספת.

...

עוד טוען המערער כי חוות דעת המומחה מהווה קביעה רפואית עובדתית מובהקת, ועל כן חרג בית הדין האזורי מתפקידו, עת התערב בה. המוסד טוען כי דין הערעור להידחות, מן הטעם שחוות דעתו של המומחה מובילה למסקנה הנטענת כי "לא מהבחינה הרפואית, ואף לא מהבחינה המשפטית, אין התקף הלב קשור סיבתית ותוצאתית לתעוקת הלב". לטענת המוסד "תעוקת הלב ממנה סבל המערער לא גרמה ולא החמירה את מצב מחלת הלב התלת-כלית הקונסטיטוציונלית, ממנה סבל המערער, אלא רק חשפה את המחלה ואת מימדיה". ניתוח המעקפים שבוצע במערער הוא תוצאה של מחלת הלב ממנה סבל המערער, אשר מימדיה ושלביה המתקדמים התגלו אגב תעוקת הלב ולא כתוצאה מתעוקת הלב.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

אנו קובעים כי יש לראות גם באוטם מיום 30.4.2018 כתאונת עבודה על פי החוק.

סוף דבר – הערעור מתקבל.