אוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה: מבחן הקשר הסיבתי

אוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה אמות המידה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה הן מבחן "הארוע החריג" או "המאמץ המיוחד" [דיון (ארצי) מו/0-139 דן יצחק -המוסד לביטוח לאומי, יח(1) 411 (1987); בג"ץ 1063/91 משה פפו - בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מה (4) 267 (2001); דב"ע שן/0-91 שהר פרץ - המוסד לא פורסם; עתירה לבג"ץ נדחתה; בג"ץ 1619/91 זהר פרץ - המוסד פ"ד מו (3) 386 (1992); דב"ע נב/ 0-248 המוסד - דליק ווליניץ (25.11.93): עתירה לבג"צ נדחתה; בג"צ 6984/93 דליק ווליניץ - בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מח (4) 285 (1994); בג"צ 4690/97 המוסד - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם פ"ד נג (2) 529 (1999); עבל 318/96 איאן מיקלס - המוסד פד"ע לד 385 (1999)].

יש לציין עוד כי אף אם היינו סבורים כי יש ספק אשר לחריגותו של הארוע נושא התביעה, הרי שעל פי הפסיקה יש בכך הצדקה למינוי מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי, בפרט נוכח סמיכות הזמנים בין הארוע ובין היתרחשות האוטם בשריר הלב [עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי - מכלוביץ', פד"ע לח 461, 471 (2003); עב"ל 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי (22.10.07); עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין - המוסד לביטוח לאומי (2014); עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא - המוסד לביטוח לאומי (10.11.14)].

...

מקובלת עלינו הטענה כי מאחר שהתובע הגיע לבית החולים יחד עם בנו אשר הכיר את הצוות במקום, ובשל העובדה כי התקשה בנשימה ובסמוך להגעתו איבד את הכרתו והובהל לצנתור חירום, לא עלה בידיו באותן הנסיבות לפרט את קרות האירוע שקדם להרגשתו הרעה.

מקובל עלינו כי ויכוח סוער בין עו"ד, מאמן ממונה על מתמחה, ובין מתמחה אינו "אירוע שגרתי", בפרט עבור התובע אשר שוכנענו כי לא נהג לצעוק, או לנזוף בעובדיו וכי ככל שעשה כן הם היו מתנצלים בפניו ולא עונים לו, שלא כפי שקרה ביום האירוע.

לאור האמור, אנו סבורים כי יש לראות את האירוע מיום 4.10.18 כאירוע חריג בעבודת התובע.

לסיום טענה, כי עלה בידיה להוכיח את הקשר הסיבתי בין מצבה הבריאותי להתנהלות הנתבעת, שהפרה את חובת הזהירות המושגית כלפיה, כמעסיק, ואת חובת הזהירות הקונקרטית, שכן היה ביכולתה לצפות כי היתנהלותה כלפי התובעת עלולה להביא לפגיעה בבריאותה ומשלא חדלה להתעמר בה ולא מצאה עבורה תפקיד הולם למצבה, הפרה את חובת הזהירות ועל הנתבעות לפצותה.

בית המשפט בעיניין אסותא קבע כי מקרים כגון המקרה בעניינינו, אינם מקימים חובת זהירות נורמאטיבית לאור שקולי מדיניות והטלת מעמסה בלתי סבירה על יוצרי הסיכון, קרי המעסיקים: "במישור הדין הסוצאלי, המחוקק הכיר בכך שאוטם שריר הלב יכול להגרם במהלך העבודה ועקב העבודה, ונושא זה נדון כעניין שבשיגרה בבתי הדין לעבודה, אשר פיתחו מבחנים שונים לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי (ישראל גלעד ועמירם סבר "אוטם שריר הלב כתאונת עבודה" הפרקליט מ(ב) 241 (התשנ"ב)).

...

לאור כל האמור, לא קיימת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת, ויש לדחות את הטענה להתרשלות הנתבעת על פי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

גם בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי, בתאור הארוע אין זכר לוויכוח או היתנהגות חריגה כלשהיא של המנהל.

במישור הדין הסוצאלי, המחוקק הכיר בכך שאוטם שריר הלב יכול להגרם במהלך העבודה ועקב העבודה, ונושא זה נדון כעניין שבשיגרה בבתי הדין לעבודה, אשר פיתחו מבחנים שונים לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי (ישראל גלעד ועמירם סבר "אוטם שריר הלב כתאונת עבודה" הפרקליט מ(ב) 241 (התשנ"ב)).

...

בשים לב לכל הנתונים שציינתי לעיל , הרי שכל חישוב שיעשה היה מוביל למסקנה כי התביעה נבלעת.

לסיכום: התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

התובע הגיש תביעה להכיר בארוע הלבבי שעבר ביום 13.7.2016, אוטם שריר הלב, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

לעניין הליקוי ממנו סבל התובע כתב המומחה כך: "בתאריך 20.6.2016 התובע החל לסבול מ'תעוקת חזה בלתי יציבה' שהתפתחה בהמשך ל'אוטם-חד בשריר הלב' ללא הרמות מקטע-ST באק"ג (NSTEMI), בשל חסימה תת-מלאה של העורק השמאלי הקידמי היורד (LAD) בחלקו האמצעי-מרוחק. האוטם לווה בעליה קלה בטרופונין ומבלי שניגרם נזק משמעותי לתיפקוד החדר השמאלי (-LVEF55%)". המומחה התבקש להשיב אם התובע עבר ארוע לב, והשיב בחיוב: "כן, על פי ההסתמנות הקלינית, טרופונין וממצאי הצינתור". לאחר מכן בחן המומחה אם קיים קשר סיבתי בין האירועים החריגים שארעו לתובע בתאריכים 20.6.2016 ו-11.7.2016 או אחד מהם, לארוע הלב שעבר.

לסיכום כתב המומחה כך: "קיים קשר סיבתי בין ה'ארוע/ים החריג/ים' בעבודה בימים 20.6.2016 ו-11.7.2016, לבין האוטם הקידמי (NSTEMI) שאובחן ביום 13.7.2016 שניגרם מחסימת עורק ה-LAD. לולא ה'הארוע/ים החריג/ים' בעבודה, קרוב לוודאי שארוע האוטם לא היה מופיע כלל או שהיה נדחה למועד מאוחר יותר, לפיכך יש להכיר בארוע הלב כתאונת עבודה" (ההגשה במקור – ק.כ).

] "אך ורק אם עולה מתוך חוות דעת המומחה קיום קשר סיבתי בין הארוע החריג לאוטם יש להדרש לסייפא של סעיף 83 לחוק – עניין שאלת הייחס. לגבי שאלת הייחס המבחן הוא מבחן העיתוי ולא מבחן הכימוי. המבחן הנו – האם סביר להניח שהאוטם היה מתרחש במועד בו ארע גם אילמלי הארוע החריג, או שאילמלי הארוע החריג מועד התרחשותו היה נדחה למועד מאוחר יותר". כלומר, אם המומחה-היועץ הרפואי קובע שסביר להניח שארוע הלב היה מתרחש באותו פרק הזמן שבו הוא היתרחש, אזי המוסד לביטוח לאומי הרים את הנטל להוכיח את מאזן ההשפעות.

...

קיומו של קשר סיבתי רפואי בין האירועים החריגים לאירוע הלבבי כאמור הנתבע הודיע כי אינו חולק על חוות דעתו של המומחה וכי היא מקובלת עליו.

אי לכך, ולאחר שעיינו בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מצאנו כי יש לאמץ את חוות הדעת ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירועים החריגים לאירוע הלבבי שבו לקה סבל התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב בגדר "תאונה בעבודה" הנו מבחן "הארוע החריג", ואשר לצורך כך נידרשת קביעה עובדתית הנעשית על ידי הערכאה הדיונית.

] "בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כפגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות ארוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האוטם, אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג היתרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן. הארוע החריג נבחן באופן סובייקטיבי, היינו נבדקת "חריגותו" בהתייחס למבוטח המסוים.

בהתאם לכך, ימונה יועץ- מומחה רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הארוע החריג ובין הליקוי הלבבי אשר אובחן אצל התובע.

...

חיזוק משמעותי לגרסתו של התובע מצאנו בתקליטור שצורף על יד הצדדים, שם נחקר יוסף, קבלן המשנה עליו צעק התובע.

טענותיו של הנתבע בסיכומיו לפיהן העובדה שאלעד ביקש לפנות את התובע לבית חולים שיבא מחזקת את המסקנה כי התובע לקה בליבו בביתו, שכן בית החולים סמוך לאור יהודה, מענו של התובע.

איננו מקבלים את טענותיו של הנתבע בעניין זה. ראשית, מדובר בהשערה בלבד של הנתבע, שלא קיבלה כל תימוכין בעדותו של אלעד בפנינו שלא נחקר בעניין זה. שנית, ידעה שיפוטית היא ומעיון באתרי המפות השונים באינטרנט ברי כי המרחק מצומת אלעד לבית חולים שיבא כמוה כמרחק מצומת אלעד לבית חולים בילינסון.

] לאור האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי התובע הוכיח קרות אירוע חריג בעבודה ביום 24.11.20.