אובדן תיק ביטוח לאומי

אלה העובדות הרלוואנטיות לענייננו כפי שהן עולות מכתבי בי-דין, התצהיר, העדות, והמסמכים בתיק: התובע יליד שנת 1967, עו"ד בהכשרתו.

יחד עם זאת נקבע: "באשר לשהוי מינהלי בנוגע לחובות המבוטח וזכאויותיו, במקרים בהם המוסד לביטוח לאומי לא פעל כשורה ובמהירות הראויה למילוי חובתו, לגבי שהוי שכזה יש לידון בכל מקרה לגופו לאור עקרונות החוק והסדריו ונסיבות המקרה הנידון" (פסק דינו של כב' הנשיא פליטמן פיסקה 75) לאור הקביעה דלעיל כי החוב לא הוכח וממילא אין לגבותו, מתייתר הדיון בשאלה האם שהוי בפעולת המוסד, ככל שיש כזה, מונע גביית החוב.

...

לאחר שמיעת העדות ועיון במסמכים ובתעודות עובד הציבור שהוגשו לבית הדין, אני קובעת כי המוסד לא עמד בנטל להוכיח שבשנת 2011 התובע חייב היה חוב קצבת הכנסה, בגינו רשאי היה המוסד לקזז את יתרת הזכות כפי שעשה.

לסיכום פרק זה - המוסד לביטוח לאומי לא עמד בנטל להוכיח את עצם קיומו של חוב התובע כלפיו בגין קצבת הבטחת הכנסה לתובע ולא את גובה החוב הנתבע.

לאור זאת אני קובעת כי על הנתבע להשיב לתובע את הסכום בסך 4,477 ש"ח שקוזז ביום 09.08.2011 בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (2.9.12) וכן לבטל את החוב בסך 1,255 ₪ שנטען שמקורו בריבית והצמדה, ככל שלא בוטל בעקבות פניית התובע לועדה לביטול חובות.

בבקשה לצוו עשה שלפני עתר המבקש לסעדים הבאים (סע' 32): להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות; להורות למשיב לחדש ללא תנאי את הטיפול בעיניינו; להורות למשיב להמציא העתק מפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 21.10.15; להורות למשיב ליתן טעם מדוע נשלח המבקש לאיבחון השונה מזה שנידרש על ידי הוועדה הרפואית; להורות למשיב ליתן טעם מדוע העביר את כל תיק המבוטח לבית-חולים רמב"ם ולא רק את החומר הרפואי הרלוואנטי; להורות למשיב להפנות את המבקש לבדיקה במכון נורולוגי אחר, "מטעמים של BIAS"; להורות למשיב להסביר כיצד קוימו בעיניינו של המבקש הוראות חוק הגנת הפרטיות ויתר הדינים שמכוחו ומכוח דיני ונהלי אבטחת מידע, עת הועבר כל תיקו מחזקת המשיב לבית-חולים רמב"ם ובחזרה – לכאורה שלא כדין תוך פגיעה בפרטיות המבקש, ותוך יצירת סיכון מיותר ושלא לצורך באובדן תיק המבוטח על מסמכיו הרבים.

עסקינן בוועדה רפואית אשר המבקש והמשיב מחזיקים במעמד שווה בפניה, הגם שיש לשים לב למעמדו המיוחד של המשיב במסגרת בהן פועלות הוועדות הרפואיות; המשיב אמון על הבטחת זכויותיו הסוציאליות של ציבור המבוטחים, כאשר במסגרת מערכת יחסים זו מצופה מהמשיב כגוף צבורי הפועל על פי דין, לנהוג כלפי ציבור מבוטחיו הנותן בו אמון, בתום לב, בהגינות מוגברת, בשקיפות ובסבירות ראויים (ראה לעניין מעמד המשיב הגם שהדברים נאמרו בהקשר אחר: (ארצי) 1381/01 ויולטה אולחובוק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.2.04; עב"ל (ארצי) 677/08 מריאנה ברש – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.6.09).

...

באשר להעברת מלוא תיק המבקש לרופאים הבודקים בבית חולים רמב"ם – מקובלת עליי טענת המבקש לפיה, העברת התיק במלואו, על כל המסמכים שבתוכו לרבות כל ההתכתבויות בין הצדדים, תכתובות פנימיות המכילות את דעתם של גורמים שונים במשיב אודות המבקש/תביעתו, דו"חות חקירה ככל שישנם, מסמכי תביעות שהוגשו, פרוטוקולי הליכים שנוהלו בבית הדין ומסמכים נוספים, ככל שאלו אינם עומדים לעיון המבקש – יש בה כדי לפגוע בזכויות המבקש לבירור רפואי הוגן וניטרלי.

מהודעת המשיב מיום 7.11.16 עולה, כי אינו מכחיש את העברת מלוא החומר האמור, אלא שלשיטתו רופאים אלה אינם בעלי דין וחזקה עליהם שיערכו את הבדיקה הרפואית בצורה אובייקטיבית, אמינה ומקצועית, בייחוד משמדובר במוסד ציבורי, מוכר, מקצועי ומכובד האמור לערוך את הבדיקה לבקשת הועדה הרפואית; עוד נמסר כי "חזקה שהרופאים יתמקדו במסמכים הרפואיים הרלוונטיים למצבו הרפואי (של המבקש) ולא בתכתובות (שאינן רפואיות) כלשהן בעניין". נימוק זה של המשיב, המצדיק לשיטתו את העברת מלוא תיק המבקש, ללא כל אבחנה בין חומר רפואי רלוונטי לבין יתר המסמכים שבתיק, לגורם רפואי כזה או אחר דינו להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת המבקש, לפיה לא ניתן לשלוח לרופאים הבודקים את המבקש בבית חולים רמב"ם, מסמכים שהעיון בהם נמנע מהמבקש.

המערער הגיש לתיק בית הדין אישור המוסד לביטוח לאומי סניף נצרת על הגשת תביעה להחמרת מצב, שלפיו התביעה הוגשה ביום 14.05.2018.

לפי הטענה, אובדן התיק גרם לעיכוב בטיפול התביעה להחמרת מצב, ולכן יש לקבוע את תחולת הנכות בגין החמרה בהתאם לאישור הרפואי הראשוני מיום 03.05.2018.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענות המשיב להתקבל.

בהתאם להוראת תקנה 37א לתקנות "לא תיקבע דרגת נכות מחדש לפי תקנות 36 או 37 בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה לקביעת דרגת הנכות מחדש". על כן, לא שוכנעתי שנפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה עת קבעה את תחולת הנכות בגין החמרת מצב מיום 08.10.2018.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 07.05.2019, על מנת שתשוב ותדון בטענה להפעלת תקנה 15, בעקבות ההחמרה במצבו של המערער.

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 8653-08-15 ניתן ביום 29 ינואר 2019 המוסד לביטוח לאומי המערער 1. מיכל חזוט 2. חן חזוט 3. אלירן חזוט 4. דורין חזון המשיבים לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט משה טוינה נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברכה סמו בשם המערער: עו"ד חגי פרנקל בשם המשיבים: עו"ד גלעד מרקמן פסק דין משלים

עם זאת כאשר ממילא חלפה כיום למעלה משנה ממועד מתן פסק הדין החלקי (וזאת לא מחמת עיכוב התלוי בבית הדין); בהיתחשב במורכבות הנושא, שנגרמה בין היתר בשל אובדן התיק הרפואי; וכאשר סביר להניח כי ההליך לא יסתיים עם סבב אחד בלבד של שאלות הבהרה אלא תדרשנה שאלות נוספות בהמשך לכך (וקיימת גם אפשרות שתישקל חקירה נגדית של המשיבה על תצהירה לצורך העברת עובדות נוספות למומחה כתחליף לחומר הרפואי שאבד) - אין אפשרות מעשית לנהל את כל הפרוצידורה הכרוכה בכך במסגרת ערכאת העירעור.

...

לאחר שקילת עמדות הצדדים, הגענו למסקנה כי אין מנוס כי אם להחזיר כעת את התיק לבית הדין האזורי לצורך המשך טיפולו בבקשות הצדדים.

לפיכך עם כל ההבנה לעוגמת הנפש הנגרמת למשיבים כתוצאה מהתמשכותם הבלתי סבירה של ההליכים, ודווקא מתוך רצון לייעל את המשך ההתדיינות, אנו מורים כעת על החזרת התיק לבית הדין האזורי, לצורך המשך הטיפול בו בהתאם לפסק הדין החלקי וכל האמור לעיל.

השאלות שבמחלוקת מעבר לשאלת הנזק, שתמיד שנויה במחלוקת, בתיק זה קיימות שלוש נקודות שבמחלוקת אשר מחייבות הרחבה:- מה היו נסיבות התאונה הראשונה והאם מדובר בתאונת דרכים? מה הוא שיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (וזאת לאחר שסעיף הליקוי שצוין על ידי הועדה אינו מופיע בתקנות)?.

מהן שיעור הנכויות שאינן קשורות לתאונה ומה ההשלכה שלהן על כך שהתובעת לא עבדה מיום התאונה ועד לפרישה לפנסיה? מה היו נסיבות התאונה הראשונה והאם מדובר בתאונת דרכים? בנגוד לתאונה השנייה, שאירעה כאשר התובעת איבדה שליטה על הרכב ופגעה בעץ תוך כדי נהיגה, התאונה הראשונה אירעה ליד הבית, כאשר התובעת יצאה מהרכב.

...

לפיכך אני קובע לשנה הראשונה – 3 חודשים לפי 3,000 ₪ לחודש, עוד 3 חודשים לפי 2,000 ₪ לחודש.

לסיכום בגין התאונה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 10,300 ₪.

בגין התאונה השנייה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 157,127.5 ₪.