אובדן רווחים עתידיים עקב הפרת חוזה

הנזק סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, קובע כדלקמן: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה." הפצוי לו עותר התובע, הוא פיצוי בגין אובדן רווחיו מן המערכות הסולריות אותן הוא היה מקים על גגות הלולים של הקבוצות שבראשן עומדים הנתבעים, אילמלא הפרו את זכרון הדברים.

על נטל ההוכחה בתביעה לפצוי בגין אובדן רווחים, עמד בית המשפט העליון בע"א 8588/06 דוד דלג'ן נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010): "קביעת שיעור פיצויים לאובדן רווחים בעתיד כורכת עימה, בצד הערכת נתונים עובדתיים השאובים מן המציאות, גם השערות וניחושים לגבי "מציאות שלא היתקיימה בשל כך שההתקשרות בין הצדדים לא מומשה" (ענין ברנע; ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ ([פורסם בנבו], 3.4.2006), להלן: ענין אלוניאל; שלו ואדר, בעמ' 442-451).

...

כך נפסק שם מפי הש' א' ברק: "הגעתי איפוא למסקנה, כי שלוח, המנהל בשם שולחו הגלוי משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עם צד שלישי, חייב - יחד עם שולחו - לנהוג כלפי הצד השלישי בדרך מקובלת ובתום-לב. משלא עמד בחובתו זו, תוטל על השלוח אחריות לפי סעיף 12 לחוק, וזאת - אם לחזור לשאלה שהוצגה בדיון נוסף זה - גם אם הצד לחוזה הוא השולח ולא השלוח". ומפי כב' הנשיא דאז הש' מ' שמגר: "שלוח עלול להתחייב בפיצויים לפי סעיף 12(ב), כפי שגם יש שהוא מתחייב עקב שליחותו בפיצויים כלפי צד שלישי עקב מעשה עוולה, אותו עשה עקב שליחותו" (וראה גם: א' ברק, חוק השליחות, מהדורה שניה (1996) כרך א' עמ' 122-125).

על כן ובסיכומו של דבר, מתקבלת התביעה כדלקמן: על כל אחד מן הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין אובדן רווח בסך של 416,919 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27.2.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע, הוצאות משפט (החזר מחצית אגרה) בסך של 44,541 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.3.2021 ועד מועד התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בשל כך גרס הנתבע שניגרם לו נזק הנוגע לתזרים המזומנים של העסק, הפסד הזדמנויות ואף אובדן רווחים עתידי.

התובע לא היה רשאי לכלול תביעות סותרות כאלה בכתב-טענותיו, מהיותן מושתתות על טענות עובדתיות חלופיות; הלכה למעשה, הוא לא עשה כן: תביעתו היא תביעת אכיפה ופצוי בשל הפרת הסכם, לא תביעה שביסודה ביטול הסכם בשל פגם ברצון או עילת חוסר תום-לב במשא ומתן לקראת כריתתו.

...

עיון מדוקדק בכתב-התביעה שכנגד מוליך למסקנה כי בסופו של יום, מדובר בתביעת אכיפה של הסכם ופיצוי בגין הפרתו.

אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה שכנגד לפי סעיף 5(א) בחוק הבוררות.

הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), זאת תוך שלושים יום מן המועד בו תומצא לו ההחלטה.

בהתאם לכך חושב הפצוי הנתבע כדלקמן: שווי המחסנים, בנכוי מחיר המחסנים בהתאם לנוהל 2011, בתוספת אובדן רווחים עתידיים.

הכרה בזכות מעין זו תישלול את חופש החוזים של המדינה ושל הצד השני לחוזה, אשר בחרו שלא להעניק לציבור זכות לתבוע סעדים בגין הפרת החוזה שנערך לטובתו, ואף תישלול או תצמצם את שיקול הדעת הרחב שעומד למדינה באשר לנקיטת הליכים במקרים של הפרת חוזה שהיא צד לו. נמצא איפוא, כי גם אם נקבל את טענת התובעים לפיה כוונת בונייך והמדינה בחוזה המיכרז היתה להיטיב עם רוכשים דוגמאת התובעים, לא די בכך כדי לאפשר לתובעים לתבוע סעדים בגין הפרתו של חוזה המיכרז.

...

מנגד, טענה בונייך כי יש לדחות את התביעה, בין היתר ולענייננו, מהטעמים הבאים: חוזה הרכישה אינו מקנה לתובעים זכות לרכישת מחסן; נוהל 2011 ושאר המסמכים החיצוניים לחוזי הרכישה אינם רלבנטיים, שכן מסמכים אלו לא הוצגו לתובעים על-ידי בונייך, ומשכך אינם יוצרים חבות במערכת היחסים שבין בונייך לתובעים.

מקובלת עליי גם טענתה של היועצת המשפטית, לפיה מתן האפשרות לצד שלישי לתבוע בגין הפרת חוזה שאינו צד לו, תשלול מהנפגע הישיר מהפרת החוזה את שיקול הדעת שעומד לו בנקיטת פעולות שונות נגד הפרת הסכם.

לגופם של דברים, אני סבור כי לא ניתן לקבוע שבונייך ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב. זאת, בהינתן שהתובעים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, שבונייך יצרה אצלם מצג לפיו הם יהיו זכאים לרכישת מחסן.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

ת"א 39147-05-17 (מחוזי מרכז) וידר אינטטסטמנט בע"מ נ' נווה (להלן: "פסק הדין מחוזי מרכז") - תביעה שהגישו בעלי המניות בברכת העמק, וברכת העמק עצמה, כנגד נווה, לאכיפת הסכם השכירות במובן זה שיתאפשר לברכת העמק לממש את האופציות שנקבעו בהסכמים בין הצדדים, וכן תביעה לפיצויים עבור בעלי המניות בברכת העמק (התובעים 1-3 שם), וזאת בשל הפרת הסכם השכירות והתוספות באופן שגרם לנזק בדמות הצורך למכור את ברכת העמק בהפסד.

וביתר פירוט נטען כדלקמן: טענת הקזוז - נטען, כי הפרות ההסכמים על ידי נווה גרמו להם לנזקים רבים, כמפורט בכתב ההגנה ובחוות דעתו של רו"ח רונן קדר מיום 20.11.22, ולפיהם נגרמו לברכת העמק נזקים עד למועד הפינוי, לרבות אובדן ריווחי עבר ואובדן רווחים עתידים, בסך של 11,821,000 ₪, אותם יש לקזז מכל חוב נטען.

בנוסף, לצורך קביעת אובדן הרווחים שנגרמו לברכת העמק עשה המומחה שימוש במודל כלכלי על בסיס שיטת הוון תזרימי המזומנים, שהוא מודל מקובל בפרקטיקה המקצועית והמשפטית להערכת שווי חברות על בסיס תחזית תזרימי מזומנים עתידית מהוון למועד אומדן השווי בהתאם לשעור ההוון המתאים.

...

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, קיים לברכת העמק, לכל היותר, חוב דמי שכירות לתקופת השכירות הרביעית בשיעור של כ- 1.5 מיליון ₪ .

לאחר ששבתי והפכתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי ישיר בין כלל הנזקים הנטענים בחוות הדעת לבין התנהלותו של נווה והעדר רישיון עסק, לצורך קבלת טענת הקיזוז במלואה.

שיעור הסכום לקיזוז לאור כל האמור לעיל, משהגעתי לכלל מסקנה בדבר קיומו של חוב דמי שכירות לתקופת השכירות הרביעית המוערך בסך של 1.5 מיליון ₪ .

חובת הפצוי של המועצה קיימת גם אם תקופת החוזה (20 שנה) תסתיים כסדרה, חובה זו קיימת גם אם אורוז תחליט שהיא אינה מעוניינת עוד להפעיל את התחנה כאמור בסעיפים 12.4 ו- 12.5 להסכם, חובה זו קיימת גם אם ההסכם יסתיים עקב הפרתו בידי אורוז וחובה זו קיימת גם אם ההסכם יסתיים עקב פינוי התחנה בידי הבעלים של המקרקעין.

אובדן רווחים עתידיים בחוות דעתו טען רואה החשבון זילבר, כי התחנה הפסיקה את פעילותה בחודש 12/2020 בעוד שעל פי החוזה משנת 2001, תקופת ההפעלה הייתה אמורה להסתיים בחודש 9/2020, כך שתקופת ההפעלה התקצרה ב- 9 חודשים לעומת התקופה המקורית שנקבעה בהסכם.

...

נוכח כל האמור, התביעה בגין מוניטין דינה להידחות, גם בשל העדר הוכחה.

סוך דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

מכל האמור לעיל, אני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם למועצה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 150,000 ₪.