רקע וטענות הצדדים
לטענת התובעת, ביום 7.10.2018 היא השתמשה בשרותי משלוח דואר לחו"ל שמספקת הנתבעת, כאשר ביקשה לשלוח חבילה שמספרה EE169494294IL לבנה הגר בקנדה יחד עם אישתו ושלושת ילדיו.
חוק הדואר קובע הוראות ספציפיות לעניין היתיישנות, אשר גוברות על הוראות הדין הכללי הקבועות בחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, כדלקמן:
"לא ייזקק בית המשפט לתובענה על פי סעיפים 77 עד 83, אם תוך פרק הזמן המפורט להלן מיום שנתקבל דבר הדואר למשלוח לא דרש התובע, בכתב, פיצויים מבעל הרישיון הכללי, או שדרש כאמור אך לא הגיש תובענה תוך תשעים ימים מתאריך ההודעה על דחיית דרישתו.
הנתבעת הפניתה בהגנתה לסעיפים 6.1 ו-6.2 לתנאי השרות בדבר משלוח בשירות EMS, תחת הכותרת "EMS מבוטח". סעיפים אלו מכפיפים את אחריות הנתבעת לאובדן או לנזק ישיר שנשלח בשירות EMS או בשירות EMS מבוטח להוראות חוק הדואר, התקנות שהותקנו מכוחו, הסכמים בנלאומיים, כמפורט במדריך הדואר.
...
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה.
בנסיבות דנן, כן סברתי, כאמור, כי מגיע לתובעת פיצוי מעבר לתקרת הרחבת האחריות אך לא באופן החורג ממנה רבות, על כן אני סבור כי יש לפסוק את סכום הפיצוי על דרך האומדנה, והריני קובע כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 1,500, אשר מהם יקוזז הסכום של 801 שנשלח לתובעת בהמחאה.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בקיזוז סך של 801 ₪ ששולמו לתובעת באמצעות המחאה.