אובדן כושר עבודה של ארגון המורים

הטבות אלו מפורטות רק בעמוד שלאחר מכן, שכותרתו "הטבות ייחודיות לחברי הסתדרות המורים", ושם מצויה ההוראה כי "אין קזוז עם ביטוח לאומי במקרה של תאונת עבודה" כנזכר לעיל.

על מנת לסבר את האוזן, ואף אם נניח – מבלי להכריע – כי המדובר בהרחבה מסחרית המצויה ברובד השלישי, הרי שבהתאם לתקנה 7 תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) (ביטוח אובדן כושר עבודה קבוצתי), תשס"ז-2006, בכל מקרה הסדרה זו מלמדת לצורכי סעיף 2 לחוק חוזה ביטוח כי בביטוחים מסוג זה, קרי קבוצתיים, נהוג להמציא פוליסה אישית (וברוח זו ראו גם תקנה 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג-1993).

הסתדרות המורים היא ארגון העובדים היציג, אשר מכוח ההיתקשרות עימה נערך הביטוח הקבוצתי.

...

משנטל השכנוע רובץ לפתחו של המערער הרי שאין מנוס מדחיית ערעורו.

סוף דבר - דין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין, לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

במוקד העירעור בבית הדין הארצי לעבודה עמדה השאלה, האם רשאי עובד לבחור מוצר פנסיוני שאינו קרן פנסיה מקיפה, הכוללת גם ביטוח נכות (אובדן כושר עבודה) וביטוח שאירים, והאם מוטלת חובה על מעסיק לבטח את עובדו בקרן פנסיה מקיפה אף אם העובד בוחר להיות מבוטח במכשיר פנסיוני אחר שאינו כולל את הביטוחים המשלימים האמורים.

ערוצי המידע של ארגון העובדים ביטאוני אירגוני המורים (מד/סע' 22) - כאשר נישאלה הסתדרות המורים מדוע לא פנתה בקול קורא למורים, עו"ד אתי מימרן השיבה כי "כשעובד הוראה נקלט למערכת הוא לא עובר אוטומאטית בהסתדרות המורים עד שהוא מקבל לאחר חצי שנה את תלושי השכר ולאחר מכן לא כולם מאוגדים באירגון עובדים, אם הייתי יודעת באיזה אנשים מדובר לא קיבלנו את זה. אמרו הגנת הפרטיות. גם באתר שלנו לא יכולנו להגיע לזה כי אותם עובדים לא חברים עדיין הם חדשים במערכת. רק לאחר שנת היתמחות הם לא יודעים את המושג הזה. לא מאירים את עיניהם. הקרן הרגילה לא מנוסה אין ספק שכולם היו נכנסים לזה. אם המעסיק היה מוצאי לשנת שבתון כל אחד היה יוצא לכך הם מוותרים על זכות שלא יודעים את המשמעות" (ע' 6 ש' 9-14).

...

אנו סבורים כי על הצדדים לשקול לכלול הוראה בהסכם המתגבש שבה כל עובד הוראה חדש אשר יקלט למערכת החינוך יצורף לקרן השתלמות.

סוף דבר זכות עובד הוראה להצטרף לקרן השתלמות היא זכות אשר המעסיק מחויב להציע לתתה אך אין העובד מחויב לקבלה.

אשר על כן, בקשת הצד נדחית, בכפוף להערותינו בסעיפים 197-201 לעיל.

הנציבות קבעה במכתבה מיום 18.5.16 שלאחר הוועצות עם אגף התביעה בנציבות אין עילה להמשיך בחקירה כנגד התובע ויש לגנוז את התיק (עמוד 41 לאסופת המסמכים שהגיש התובע ביום 15.5.22); אולם, ממכתב הנציבות לא עולה כי התובע לא עבר את עבירות המשמעת המיוחסות לו. בנוסף, סביר להניח כי בין היתר שקלה הנציבות כי לא ניתן לפתוח מחדש את ארוע הדורבנים בשל מידע חדש שעה שהתובע כבר נענש בגינו, ובשל היתיישנות, כעולה ממכתב ב''כ (פסקאות 5 ו – 6 למכתבו מיום 3.9.14 עמודים 22 ו – 23 לאסופת המסמכים שהגיש התובע ביום 15.5.22) ביום 21.11.17 הוגשה לתובע הודעה על שימוע בדבר כוונה לפטרו מפאת מחלה ואובדן כושר עבודה (עמוד 43 לאסופת המסמכים שהגיש התובע ביום 15.5.22).

אין כל מניעה, לאור עיקרון היסוד בדיני נזיקין של השבת המצב לקדמותו, כי בית המשפט יכיר בתנאים סוצאליים העולים על התנאים המינימאליים הנ''ל שעה שהוכח לפניו כי מקום עבודתו של הנפגע מעניק תנאים סוצאליים שכאלו.

בנוסף, כפי שצויין, לאור היתנהלותו הפגומה של התובע איני רואה דרך בה גם אם היה ממשיך באירגון היה מורשה לבצע עבודת פקוח או עבודת שטח כלשהיא (כפי שבעבר נאסר עליו) וממילא לא היה מקבל רכב צמוד לשם כך. שנית, התובע לא הבהיר ולא פירט מהי משמעותו של המשפט כי הרכב שימש אותו "לצרכי ניידות פרטית". ברור כי ככל שהרכב משמש את התובע ובני משפחתו לשם ניידותם הפרטית מחוץ לשעות העבודה יש לכך משמעות; וככל שמדובר ברכב שהתובע התנייד איתו רק לצרכי העבודה לרבות להגעה מביתו לעבודתו יש לכך משמעות שונה.

" (רע"א 7650-20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ [פורסם בנבו] (פורסם ביום 28.12.20) הנתבעת לא פעלה במסגרת סעיף 155(א) לתקסד''א, תשע''ט – 2018 המורה לבית המשפט לפסוק הוצאות משפט "ובילבד שבעל הדין פירט בסיכומי טענותיו באופן מפורש ומפורט את הוצאות המשפט כפי שנדרשו לצורך ההליך וצרף מסמכים התומכים בכך". בנסיבות אלו, איני עושה צו להוצאות משפט.

...

על כן, דין התביעה להדחות תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד. ההליך לאחר הגשת כתב ההגנה עתרה הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל''ל. בית המשפט נעתר לבקשה וערכאת הערעור צמצמה את היקף בדיקתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט באופן שיתייחס לעמ''ש מותני בלבד.

על כן, אני קובע כי הפגיעה ביכולת השתכרותו של התובע היא בשיעור של 32%.

מכפלת סכום זה בשיעור הגריעה מיכולת השתכרותו של התובע בשיעור 32% בצירוף הסכומים של כאב וסבל, עזרה והוצאות כאמור בפסק דין זה מביא לסכום הנופל מתגמולי המל''ל. על כן, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ''ט עו''ד בסך של 20,000 ₪.

מימצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: בית המשפט מצא כי יש להצמיד את שיעור הנכות התפקודית של התובעת במקרה זה לשעור הנכות הרפואית שנפסק לה, בהתאם לחזקה הראייתית המורה בהיעדר ראייה אחרת - שקילות בין מושגים אלה.

התקשות זו באה לידי ביטוי בקשיי התארגנות וניהול עצמי הזקוקים לה, דבר אשר יצריך סיוע הן בידי בעלי מיקצוע שונים והן בעתיד בטיפול ילדיה.

בהקשר זה יצוין גם כי מיגבלות הניידות של התובעת הקשורות לעבודתה – עליהם פירטה בתצהירה – מגלמות את הפצוי שניתן לה במסגרת אובדן כושר ההישתכרות לעתיד והנכות הרפואית שנקבעה לה, ומשכך מתן פיצוי בגינם יהווה כפל פיצוי.

...

ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: בית המשפט מצא כי אין מקום להתערב בקביעת הנכות הרפואית שקבעה המומחה ד"ר אלרן בחוות דעתו, ועל כך ביתר הרחבה: בחוות דעתו ציין ד"ר אלרן: "בתאריך 1.03.17 עברה תאונת דרכים כהולכת רגל. מנגנון התאונה לא היה ברור לאשורו אך ניתן בבירור להגיד שנחבלה בכף רגלה הימנית, חבלה כהה בכתף שמאל, פציעה קלה באפרכסת שמאלית ופצע שיוף בכתף שמאל" בהקשר זה, נכונה טענת ב"כ הנתבעת, כי תיאורו של ד"ר אלרן את מנגנון התאונה אינו מתאים לתיעוד הרפואי שבעקבותיה, ומתאים דווקא לתיאור התאונה הראשונה שעברה התובעת בשנת 2007, אז נפגעה באוזן ובכתף שמאל – פגיעות שלא קיים להם תיעוד בשנת 2017.

המסקנה היא כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 1,000 ₪ בלבד לתקופת ההחלמה - כהצעת ב"כ הנתבעת.

אשר להוצאות טיפולים לעתיד, בית המשפט מצא כי האסמכתאות הרפואיות שצורפו מלמדות על טיפולים רפואיים שנערכו עד ליום 15.09.2021, אך כי לא הוגשו אסמכתאות רפואיות נוספות לאחר מכן – חרף העובדה כי רק ביום 1.05.2022 – כ-8 חודשים לאחר מכן – הוגשו ראיות התובעת.

משכך המסקנה היא כי יש לפסוק לתובעת פיצוי כספי בהוצאות טיפול לעבר בסך 7,055 ₪.

בהתאם, כתב נציג ארגון המורים לנתבעת ביום 25.11.15 כי הדיון שנערך ביום 21.5.14 התבסס על ההנחה כי התובע איבד את כל כושר עבודתו, אך בהתאם להחלטת הועדה הרפואית של קרן הפנסיה, הוא כשיר לעבוד בהקף משרה של 50% ולכן יש להחזירו לעבודה בהקף חלקי.

כך כתב מר חוטר בעמדה שהוגשה מטעם ארגון המורים ביום 25.4.22: "החלטת ועדה משנת 2013 לפסול את מר בוכריס להוראה נוגעת לעבודתו בתפקידו התקני בשירות המדינה בלבד כפי שאף מצוין בהחלטה, ויובהר כי עבודה כמורה בשירות המדינה שונה, מדובר במסגרות אחרות עם ילדים צעירים יותר". גם משרד החינוך הסביר בעמדתו שהוגשה ביום 12.5.22 כי "בהתאם להוראות סעיף 13.42 לתקש"יר, בדיקות רפואיות, הועדה הרפואית מוסמכת להחליט לעניין כשירות רפואית של עובדי מדינה, לרבות עובדי הוראה עובדי מדינה. סמכותה אינה משתרעת על עובדים שאינם מועסקים בשירות המדינה... יצוין כי הסמכות לעניין כושרו או אי כושרו הרפואי של עובד הוראה בבעלות נתונה לרופא תעסוקתי או לועדה הרפואית של קרן הפנסיה בה היה מבוטח בהיותו עובד הבעלות". במילים אחרות, החלטת הועדה הרפואית מיום 12.12.13 לא אמורה היתה להוביל לסיום עבודתו של התובע בשל העידר כשירות רפואית, ולא היתה מניעה כי התובע ימשיך לעבוד בביה"ס, אלא אם היה נקבע אחרת על ידי רופא תעסוקתי או החלטת ועדה רפואית של קרן הפנסיה.

כאמור, מר הלמרייך אישר בסיכום הפגישה מיום 21.5.14 כי התובע מנצל ימי מחלה בפועל, וכך נרשם על ידו לנתבעת ביום 25.11.15 לאחר שהסתבר שמבטחים לא אישרה פנסית נכות מלאה: "הדיון שנערך בנושא בתאריך 21 מאי 2014 יצא מתוך הנחה שמר בוכריס איבד את כושר עבודתו ויצא לפנסיית נכות".[footnoteRef:5] במילים אחרות, נציג האירגון סבר אף הוא ביום 21.5.14 כי התובע מצוי באובדן כושר עבודה מלא וכי אינו יכול לעבוד בפועל, ולכן יש לסיים את עבודתו בכפוף לניצול ימי המחלה ויציאתו לפנסית נכות.

...

על כן, בהעדר תחשיב מפורט מטעם התובע שלוקח בחשבון את הנתונים העולים מן התלושים, מצאנו כי יש לקבל את החישוב שהציגה הנתבעת, ולכן זכאי התובע לדמי מחלה בסך 32,440 ₪.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 150,000 ₪.

בנוסף, נוכח תוצאת ההליכים, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.