אובדן כושר עבודה עקב פיברומיאלגיה

הועדה היתכנסה מתוקף פסק דין שניתן ביום 27.3.16 (ב"ל 23812-07-16) שנתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים כדלקמן: "הגענו להסכמה כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים (אי כושר) בהרכב חדש, אשר תידון בערר על החלטת פקיד התביעות בעיניין דרגת אי הכושר. בפני הועדה לא יעמדו הפרוטוקולים של הועדות בעיניין אי כושר מתאריך 23.2.16 ומיום 25.11.14. בנוסף לא יעמוד בפני הועדה, פסק הדין שניתן בתיק מס' בל 60863-01-15. המערערת וב"כ יוזמנו לדיון בועדה." הועדה היתכנסה ביום 19.7.17 ושמעה את המערערת ובא כוחה כדלקמן: "עו"ד: 10% פיברומיאלגיה, הפרעה הסתגלותית 10% אובדן ראיה בעין שמ'. עובדת בעבודה חלקית במכבי 4 ימים 28 שעות שבועיות כמתאמת שירות. יש לחץ של המעסיק וגם בעבודה הזו מתקשה. מגיעה הביתה ונרדמת ישר אחרי העבודה. עובדת במכבי 5 שנים והמעסיק מתחשב במצבה. יש אוסף של בעיות. הבעיה הנפשית שמגבילה הפיברומיאלגיה גם הנושא של העין. הבעיה בעין מולדת. יש יובש גדול בעניים ובסוף יום עבודה יש יובש כל הזמן. יש עניין של החמרה במצב. בעין שמ' לא רואה כלל. במצבה עונה לאבוד כושר העבודה בגלל שילוב כל הגורמים.

...

המשיב טוען כי דין הערעור להידחות הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין שכן אין בו כדי להצביע על פגם משפטי של הוועדה שהתכנסה בהרכב החדש.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בשים לב לנוהל הפנימי הקיים במשיב לפיו אין מעלים טענת התיישנות במהלך 90 יום ממועד שליחת המכתב, ובשים לב לפגרה אשר חלה במהלך תקופה זו, ולתכלית הסוציאלית לאורן מפורשות הוראות חוק הביטוח הלאומי, הרי שלא היה מקום להעלות טענת התיישנות מצד המשיב במקרה זה. יחד עם זאת, כפי שיובהר להלן, מצאתי כי דין הערעור להידחות לגופו של עניין וזאת מן הטעם שעיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי זו מילאה אחר הוראות פסק הדין.

בשים לב לכך שנכותה הכללית של המערערת עומד על 44% בלבד, ולנוכח האמור לעיל, עולה כי על פני הדברים, המדובר בהחלטה עניינית, מנומקת וסבירה המצויה בתחום שיקול דעתה המקצועית-רפואי המסור לוועדה ועל כן אין מקום להתערב בה. סוף דבר – הערעור נדחה.

רקע מן המסמכים שבתיק עולה שלמבקשת, ילידת 1984, נקבעה נכות כללית יציבה בשיעור 44% הכוללת נכות בשיעור 10% בגין פיברומיאלגיה, נכות בשיעור 10% בגין הפרעה הסתגלותית ונכות בשיעור 30% בגין אובדן ראייה בעין שמאל (מלידה).

במצבה עונה לאבוד כושר העבודה בגלל שילוב כל הגורמים.

...

זאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

בצדק קבע בית הדין האזורי כי אין מקום להתערב בה. סוף דבר - לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה, המצדיקה מתן רשות ערעור והשבת עניינה של המבקשת לוועדה פעם נוספת.

לפיכך דין הבקשה להידחות.

התובעת מטופלת על ידי ראומטולוג ובמרפאת כאב הן בשל דלקת החוליות המקשחת, הן בשל דלקת מפרקים והן בשל פיברומיאלגיה.

הפסדי שכר לעבר התובעת העידה כי בחודשיים לפני התאונה לא עבדה בגלל שיקולים של תקציב העמותה, ואולם, לטענתה היא היתה אמורה לחזור לעבודתה בספטמבר אלא שהיא שבה רק בנובמבר בגלל כאביה ופגיעתה בתאונה (עמ' 13 שורה 10 עד עמ' 15 שורה 25 לתמליל).

סך ניזקי התובעת כאב וסבל 17,000 ₪ הפסדי שכר לעבר 40,000 ₪ אבדן כושר הישתכרות לעתיד 90,000 ₪ הפסדי פנסיה 16,250 ₪ עזרת צד ג' - לעבר ולעתיד 30,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד 10,000 ₪ סה"כ 203,250 ₪ ניכוי גמלאות המל"ל 19,728- ₪ סה"כ לאחר נכויים 183,522 ₪ לאחר עיגול הסכום על הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 183,500 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והחזר אגרה ע"ס 710 ₪.

...

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך (ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)).

כפי שאין מקום לייחס לפגיעה בתאונה את כל הבעיות הרפואיות של התובעת, כך גם אין מקום להתעלם מהנכות עקב התאונה, ואני סבורה שתרומת הנכות הצווארית בגין התאונה לנכותה התפקודית של התובעת היא כשיעור הנכות הרפואית- בשקלול הנכויות הנוספות של התובעת.

כבסיס השכר לעבר, אני סבורה שיש לקחת את שכר התובעת בשנה לפני התאונה, משמע- בשנת 2015, בה עבדה שנה מלאה והשתכרה 8,450 ₪.

נכותה בגין פיברומיאלגיה מוערכת בשיעור של 25% לצמיתות על פי פריט 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") באופן מותאם ולצמיתות, כאשר יש לקבוע נכות זו החל מאבחונה כחשודה כלוקה בפיברומיאלגיה, בחודש אוגוסט 2019; המומחה סבור שיש לחלק את שיעור הנכות הנ"ל כך ש-7% מתוכה ישויכו למצב הבסיסי הקיים, 8% ייוחסו לתאונה ו-10% למחלת הסטיל בה לקתה בשנת 2018.

לא צפוי שינוי במצבה; אובדן כושר עבודה מלא וזמני למשך חודש לאחר התאונה הוא פרק זמן סביר; המומחה העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 3.5% לפי פריט 37(5)(א) לתוספת לתקנות המל"ל בגין פגיעה בעמוד שדרה צוארי וכן 3.5% לפי פריט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות המל"ל בגין פגיעה בכתף ימין.

...

בנסיבות אלו אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות לרבות פנסיה, מהיום ועד לתום תוחלת חיי עבודתה (גיל 67), בסך כולל של 130,000 ₪ (חישוב המתבסס על כ- 70% מחישוב אקטוארי).

ההנחה כי התובעת תשתכר שכר נמוך יותר בעתיד באופן המשנה את קצבת הנכות שלה הינה בבחינת טענה בעלמא שלא ניתן להתחשב בה. אשר על כן, אני מקבלת את טענת הנתבעת לעניין זה ומעמידה את סכום הניכוי על 81,226 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 142,727 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

פרופ' גבריאל ברויאר, המומחה הרפואי בתחום הריאומטולוגיה, קבע בחוות דעתו מיום 23.1.2022 כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% בשל פיברומיאלגיה (לפי סעיף 35(1)(ד) או לחלופין לפי סעיף 92 (ג) לתקנות הביטוח הלאומי), כאשר מחצית מנכות זו יש לייחס לתאונה, קרי 10%.

"ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית, כאשר המונח האחרון משמש לתאור השפעת הנכות הרפואית על תיפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש הנזק של גריעה או אובדן כושר הישתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התיפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי והעיקרי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע...

המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תיפקודו ועל הישתכרותו וכושר הישתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התיפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה [פורסם בנבו] בפיסקה 8 (25.7.2010)).

...

לסיכום, ההוצאות הרפואיות בגין התאונה מסתכמות בסך של 35,000 ₪.

לפיכך, לא מצאתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה. סיכום סכומי הנזק כאב וסבל - 31,703 ₪ הפסד השתכרות לעבר - 85,089 ₪ הפסד השתכרות לעתיד - 154783 ₪ הפסד פנסיה - 29,984 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות - 35,000 ₪ _____________________________________ סה"כ 346,559 ₪ סוף דבר לאור כל האמור, סכום הפיצוי המגיע לתובעת, עומד על סך של 346,559 ₪.

על כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 346,559 ₪ בצירוף הוצאות אגרה ושכר טרחת עו"ד בשיעורו כדין.