אובדן כושר עבודה בפרמיה קבועה

בהתאם לדף פרטי ביטוח מיום 2.5.2013 של אחת מהפוליסות - ביטוח חיים (ריסק), קיימת הרחבה – "לביטוח "שמש" (אובדן כושר עבודה), בפרמיה משתנה (ללא קזוז ביטוח לאומי)", כאשר סכום הביטוח בגין אובדן כושר עבודה מלא עמד על סך 3,029 ₪ שהוא שיעור של 75% ממשכורתה של המשיבה.

בפרשת מנורה נקבע, כי "הילכת אשבל לא ביקשה לצמצם את סמכויות בית הדין לעבודה אלא להרחיבן במידה מסוימת. דומה שההרחבה טעונה הרחבה נוספת...בדבר החלת כלל גורף לפיו על כל התביעות כנגד קופות גמל להיכלל תחת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, שכן בסופו של יום, מדובר בתביעות אשר רובן ככולן נוגעות לביטחונו הסוצאלי של אדם; זאת –גם אם מבוססות הן בחלקן על עילות חוזיות- מסחריות, שאינן דורשות ספציפית בהכרח את מומחיותו של בית הדין לעבודה." עוד נקבע שם, כי "יש ליתן פירוש רחב לסמכות בית הדין לעבודה בנושאי בטחון סוצאלי, נוכח התמחותו בתחום זה, ולמעט חריגים בנסיבות מיוחדות מאוד, להעביר אליו את הטיפול בנושאי בטחון סוצאלי, כמו היתדיינות בין מבוטחי קופות גמל – למשל –לקופות". כאן המקום לציין, כי בפרשת מנורה הביא כב' המשנה לנשיאה (סע' כה-כו לחוות דעתו) מעיקרי חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה אשר הוגשה במסגרת ההליך בבג"ץ בעיניין אשבל (בג"ץ 10015/09), שלפיו "בבואנו לפרש את הקבוע בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, יש לנקוט בגישה פרשנית רחבה למונח "חברות בקופות גמל", ולראותו כמסמיך את בית הדין לעבודה לידון בכלל התובענות שעילתן ביחסים שבין מבוטחים בביטוח פנסיוני לבין הגוף המבטח, בין אם מקור הפוליסות ביחסי עבודה בין אם לאו.

...

מאחר שהמשיב הוא עצמאי שבוטח על ידי המבקשת בפוליסת ביטוח חיים ושילם את הפרמיות בעצמו, לא ניתן לראותו משום עובד ולפיכך נתקבלה בקשת "הפניקס". המשיב הגיש ערעור לבית הדין הארצי (עע (ארצי)44592-04-17 אטיאס מרדכי –הפניקס חברה לביטוח בע"מ (מיום 12.4.2018) ובפסק דין שניתן על ידי הרכב בראשות כב' הנשיאה וירט ליבנה נקבע, כי "במהלך הדיון בערעור הודיע בא כוח המשיבה כי הוא מסכים שההליך הנדון לפנינו יוחזר לדיון בבית הדין האזורי לעבודה, מבלי לפגוע בטענותיו וכי הערעור יתקבל... לאור האמור לעיל הערעור מתקבל, ועניינו של המערער יוחזר לדיון בבית הדין האזורי לעבודה". כפי שניתן ללמוד מכלל ההחלטות עליהן עמדתי לעיל, ומהשורה התחתונה של פסק דינו של בית הדין הארצי כאמור, הדרישה לצורך קביעת הסמכות היא מהות העניין, קרי עיסוק בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ולא בזהות הצדדים; שכן נכללו בה עצמאים מזה, ומשווקים פנסיוניים, מזה, כאשר כל אחד בתורו אינו נכנס, בהתאמה, להגדרה הצרה של המונח "עובד" מזה, ו"קופת גמל", מזה.

סבורני, כי יש ליתן להגדרת המונח "קופת גמל" בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה משמעות רחבה אשר תכניס תחת כנפיו תביעה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסות ביטוח פרטיות, שיש בהן הרחבה –כיסוי – פיצוי בעד רכיב של אובדן כושר עבודה.

אשר על כן, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית להידחות.

לטענת המערער, בית משפט קמא שגה בהגדרת השאלה העיקרית שעמדה בבסיס המחלוקת בין הצדדים, והעמיד לדיון את השאלה, "האם הפרמיה ששילמה המעבידה עבור המערער הייתה אמורה להקנות לו את הכסוי המלא בו רצה, והאם היתקיימו מחדל או התרשלות מצד המשיבה שגרמו שהפרמיה ששולמה על ידי המעביד לא הקנתה כסוי כזה ... ". ואולם, לטענת המערער, השאלה העיקרית שהיה על בית המשפט לשאול עצמו היא השאלה, "האם הוכיח המערער את טענתו, ולפיה בפגישה (מתאריך 20.2.2001) הובטח לו שתצא פוליסה שתיתן לו כסוי מלא בגין אובדן כושר העבודה תמורת פרמיה קבועה של 2.5% משכרו". ככל שהמערער עותר לסעד תביעת על יסוד טענתו כי ההסכם עמו הופר, הרי שתביעתו היא תביעה בעילה חוזית.

כדי לחזק טענותיו בדבר התרמית, שעניינה גביית דמי ביטוח ביתר, ובנוסף לאלה שנגבו מהמעסיקה "קל ביניין", מביא המערער כראיה את העובדה, שהחל מחודש ספטמבר 2012, הוחלט לבטל את חיובו האישי בדמי ביטוח, "ובמקביל שינו את סעיף אובדן כושר העבודה בפוליסה הראשית באופן שניתן לי כסוי בגין "אובדן כושר עבודה" עד גובה 75% משכרי בסך 17,500 ₪ כנגד תשלום פרמיה בסך 230.8 ₪, המהוה 1.3% משכרי".

...

סופו של דבר הוא, שלא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, לא בפן החוזי ולא בפן הנזיקי.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור.

(ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בערעור, בסכום כולל של 10,000 ₪, כולל מע"מ. (ג) ככל שהמערער הפקיד עירבון להבטחת הוצאות הערעור, תעביר המזכירות את העירבון לידי המשיבה, באמצעות בא כוחה (עו"ד איל בריק).

באשר לפוליסת אובדן כושר עבודה מסוג "הראל לעתיד", המבקש טען כי ביום 13.10.2013 הוא חתם על טופס הצעה להצטרפות לפוליסת אובדן כושר עבודה בפרמיה משתנה מסוג "הראל לעתיד". הפצוי החודשי בגין אובדן כושר עבודה הוא 7,500 ₪ לחודש וזאת עד הגיעו של המבקש לגיל 67.

הוסיף המבקש וטען כי יש בעובדה שהמשיבה לא הביאה לידיעתם של חברי הקבוצות את הפרוט של עלויות הפרמיה לכל תקופת הביטוח והחסירה מהם מידע מהותי ורלוונטי הרי שיש בכך כדי להוות הפרה של חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

...

המשיבה טענה כי בקשת האישור מוטעית על כל חלקיה ודינה להידחות על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה, הרי שלא מצאתי טעם לדחות על הסף את הסדר הפשרה.

כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה.

הקבוצה הקבוצות השונות שהוגדרו בבקשת האישור הן: "כל בעלי הפוליסה ו/או המבוטחים ו/או המוטבים במסגרת ביטוח חיים מסוג כלשהו ששלמו פרמיה גבוהה יותר מזו שהובטחה להם בפוליסה, לרבות פוליסות מסוג 'אובדן כושר עבודה', 'עוז', 'ביטוח בריאות' וכדומה, בין אם הפרמיה נקבעת ביחס לשכר המבוטח ובין אם הפרמיה נקבעת בסכום קבוע". כל המבוטחים במסגרת ביטוח חיים מסוג כלשהו אשר הכספים שהועברו חולקו שלא בהתאם להסכם ולחלוקה שחילק המעביד, ובכלל זה בין הקופות הפנימיות השונות (תגמולים, פיצויים, אכ"ע, עוז, בטוחי בריאות וכדומה).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 131 לעיל.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

באשר לפוליסת אובדן כושר עבודה מסוג "הראל לעתיד", המבקש טען כי ביום 13.10.2013 הוא חתם על טופס הצעה להצטרפות לפוליסת אובדן כושר עבודה בפרמיה משתנה מסוג "הראל לעתיד". הפצוי החודשי בגין אובדן כושר עבודה הוא 7,500 ₪ לחודש וזאת עד הגיעו של המבקש לגיל 67.

הוסיף המבקש וטען כי יש בעובדה שהמשיבה לא הביאה לידיעתם של חברי הקבוצות את הפרוט של עלויות הפרמיה לכל תקופת הביטוח והחסירה מהם מידע מהותי ורלוונטי הרי שיש בכך כדי להוות הפרה של חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסכם הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 150,000 ₪ וכן שכר טרחה לבאי כוחו בשיעור של 1,350,000 ₪ בתוספת מע"מ על רכיב שכר הטרחה.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".