אובדן זכויות סוציאליות בעקבות תאונת דרכים

כאב וסבל לפי אמות מידה שנקבעו בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בשיעור 34% בתוספת 6 ימי אישפוז ובצרוף ריבית מיום התאונה.

עוד נטען על ידו כי בעקבות התאונה הוא הפך לאדם מופנם יותר, חסר בטחון, עצבני וללא שמחת חיים.

אובדן זכויות סוציאליות לפי צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957, שיעור הפצוי בגין אובדן תנאים סוצאליים יחושב לפי 12% מהפצוי המגיע לתובע בגין הגריעה מכושר הישתכרותו, ובסך הכול – 43,000 ₪ (במעוגל).הסכום נכון להיום).

...

במצב דברים זה, ובהסתמך על חוות הדעת, אני קובעת כי לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 34%.

לסיכום, בשים לב לכך שהנכות בגין הצלקת אינה תפקודית ולטיב הנכות האורטופדית ושיעורה, הנכות התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית.

מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה התובע לא הניח תשתית עובדתית מתאימה להוכחת טענתו בדבר פגיעה בזכותו לפדיון ימי מחלה בעת פרישה.

בסיכומיו טען התובע, כי לאחר התאונה ניסה להמשיך לעבוד ובשנת 2013 אכן ניצפה גידול בהכנסותיו ביחס לשנה הקודמת (שנת התאונה), אלא שעקב התאונה נאלצו התובע ושותפו לסגור את עסק התיווך.

ביחס לתוחלת עבודתו של התובע, בהיתחשב בכך שרובן ככולם של העבודות בהן עבד בשנים שלאחר התאונה היו עבודות כעצמאי, מצאתי שיש מקום לחשב את הגריעה מכושר הישתכרותו עד לגיל 70, אולם באותה עת לא יהיה התובע זכאי לאבדן זכויות סוציאליות.

הוצאות בהיתחשב בעובדה כי עניננו בתאונת עבודה ובכל כי התובע לא הציג כל ראיה להוצאה שהוציא לא מצאתי לפסוק לתובע כל פיצוי בענין זה. כאב וסבל בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון) תשל"ו-1976, ובהיתחשב בשיעור נכותו הרפואית של התובע יש לפסוק לו סך של 18,000 ₪ (במעוגל) בראש נזק זה. נכויים אין מחלוקת, כי יש להפחית מהפצוי לו זכאי התובע את דמי הפגיעה שקבל בסך 4,256 ₪ ואת המענק שקבל בסך של 12,409 ₪, כל אחד בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד תשלומו (21.7.12 ו-31.1.14 בהתאמה).

...

ביחס להשתכרותו של התובע נמצאנו למדים את הנתונים הבאים: שנת 2012 (שנת התאונה) נסגרה בהפסד של עסק התיווך, שנת 2013 הניבה לתובע שכר חודשי של כ-3,700 ₪, שנת 2014 הניבה לו שכר כולל של 13,000 ₪ לשנה, שנת 2015 הניבה לתובע שכר חודשי (נטו) של כ-12,500 ₪.

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות בענין והבאתי בחשבון את כל השיקולים דלעיל, הגעתי למסקנה כי יש לחשב את שיעור הגריעה משכרו של התובע עקב התאונה ב-80% משיעור נכותו הרפואית.

סיכומם של דברים על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה כדלקמן: כאב וסבל 18,000 ₪ הפסדי השתכרות בעבר 13,000 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות 215,000 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ ניכויים (במעוגל) (17,000 ₪) בסה"כ 244,000 ₪ כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו (אגרת בית המשפט) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

ו"פ לא עבדה בעבר, וכיום משתכרת שכר נאה יותר משהרוויחה לפני כן. לו"פ לא נגרמו הפסדי הישתכרות בגין התאונה, ובהתאם יש לדחות גם את תביעתה בגין אובדן זכויות סוציאליות.

אובדן כושר הישתכרות לעבר ולעתיד לרבות זכויות סוציאליות – התובעת לא הצליחה להוכיח את העובדות החיוניות: לא הוכחה נכות תפקודית צמיתה שיש לה קשר עם התאונה, הוכחה נכות אסתטית בלבד; לא הוכחה עבודה סדירה עובר לארוע; ולא הונחה תשתית ראייתית שתאפשר בידוד השפעת תאונת דרכים סמוכה.

...

הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 99,458 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק, מיום 05.01.10 ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת את שכר העדים והמומחה ששלמה לפי קבלות או חשבוניות, ואלה ישאו ריבית והצמדה כחוק החל מן התאריך המצוי על החשבונית או הקבלה.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד על־פי התעריף המינימלי המומלץ לפי החישוב הבא: [0.15 X 99,458 + 639] X 1.17 = 18,202 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום פסק־הדין עד ליום התשלום בפועל.

דיון והכרעה בתובענה זו עומדים לדיון חמישה ראשי נזק: ראש נזק לא ממוני - כאב וסבל, וארבעה ראשי נזק ממוניים – הוצאות (לעבר ולעתיד), עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד), הפסד שכר לעבר, אובדן הישתכרות לעתיד ואובדן זכויות סוציאליות.

אמנם לטענת התובעת בעבר עבדה במשרה חלקית נוכח הצורך בגידול ילדיה והיום נוכח מגבלותיה בעקבות התאונות, אולם, לא הראתה כל אינדיקאציה לכך כשלטענתה בעדותה כל מה שכתוב בתצהירה ידוע גם למשפחתה, למורים, לסייעות, לצוות ולמנהלת – אולם אף לא אחד מהם העיד בהליך זה. העידר ראיות אובייקטיביות בדבר תיפקוד ירוד של התובעת מאז התאונה ועד היום - כשעבר פרק זמן של כ-7 שנים מאז התאונה הראשונה.

בפסיקה נקבע שכאשר בני מישפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני מישפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני [פורסם בנבו] (4/8/05)).

...

לא שוכנעתי כי פוטנציאל ההשתכרות של התובעת הינו בסכום הנטען של 7,500 ₪ נוכח גילה של התובעת בעת התאונה הראשונה (40) וטווח שכרה לפני התאונה הראשונה ובין השנים 2015 ועד היום שלא התקרב לסכום נטען זה. לפיכך אחשב הפסד זה בהתאם לשכרה הממוצע הגבוה לאחר התאונה – סך של כ- 3,500 ₪ בהתאם לתלושי השכר שהוגשו ובהתאם לגילה, נכותה התפקודית כפי שקבעתי לעיל ועד גיל 67 – סך של 41,020 ₪ בתוספת סך של 5,128 ₪ (הפסדי פנסיה כחוק ועל פי השיעור שנקבע בפסיקה – 12.5%) וסה"כ בסכום של 46,148 ₪.

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: נזק לא ממוני 31,483 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 73,662 ₪.

לפני תביעה לפצוי בגין תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

דיון והכרעה בתובענה זו עומדים לדיון חמישה ראשי נזק: ראש נזק לא ממוני - כאב וסבל, וארבעה ראשי נזק ממוניים – הוצאות (לעבר ולעתיד), עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד), הפסד שכר לעבר, אובדן הישתכרות לעתיד ואובדן זכויות סוציאליות.

בפסיקה נקבע שכאשר בני מישפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני מישפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361-14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 6.1.15), וע"א 1164-02 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (פורסם בנבו, 4.8.05).

...

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: נזק לא ממוני - כאב וסבל 8,000 ₪.

אי לכך, אני קובעת כי סכום הפיצוי כפי שנקבע בפסק דין זה ישולם לתובע בכפוף להצגת אישור משרד הרישוי על קיומו של רישיון נהיגה תקף ליום התאונה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 46,000 ₪.