אגרת הוצאת תעודת כשרות שנתית

אשר לתשלומים ששולמו לו באיחור ומהוים שכר (אי עידכון במועד של שכרו בשל תוספת נבחרים) - קבע בית הדין כי המועצה הוכיחה מצב כלכלי קשה המצדיק את הפחתת פצויי ההלנה לשעור שנקבע בהילכת עריית לוד (ע"ע (ארצי) 1242/04 עריית לוד - אבלין דהן (28.7.05)), היינו שיעור שנתי כולל של 25% עבור חלק השכר שעד לגובה השכר הממוצע במשק והפרשי הצמדה וריבית בגין היתרה שמעבר לכך.

עם זאת כאשר הסתבר כי המערער אינו מבצע את תפקידו, ובמסגרת זו אינו מקבל קהל; מוציא תיקים ממשרדי המועצה בנגוד לחוזר מנכ"ל 88/1; נוסע לחו"ל לעיתים קרובות ללא תאום בנגוד לחוזר מנכ"ל 87/5; מבצע מינויים שלא כדין; מוסר תעודות כשרות בלא לוודא ששולמה האגרה הנדרשת בגינן; גובה אגרות נישואין מביתו מבלי להוציא קבלות מתאימות ותוך העברתן למועצה באיחור ניכר; ועוד - לא נותרה ברירה למועצה, לאחר התראות רבות שנענו בזלזול חריף, אלא לשלם לו שכר חלקי וזאת בשתי התקופות שפורטו לעיל (כאשר בפרק הזמן שבין שתי התקופות נערך הסכם הפשרה מיום 2.8.10, שלא הועיל).

...

בית הדין הוסיף וקבע כי הפניות המרובות למערער, כפי שהוכחו בעדויות ובראיות, מקיימות בנסיבות המקרה את תכליתה של זכות השימוע, "כאשר אין לתובע להלין אלא על עצמו, על בחירתו להתעלם במפגיע ובעיקשות מפניותיה ודרישותיה הלגיטימיות ביותר של המועצה". לאור כל האמור לעיל, שוכנע בית הדין כי אין להתערב בהחלטת המועצה שלא לשלם למערער את מלוא שכרו בגין שמונת החודשים שנתבעו.

על אף שבמבט ראשון נראה כי לכאורה יש ממש בטענות המועצה, שוכנענו, לאחר עיון בכלל חומר התיק, כי אין הצדקה לקבל את הערעור שכנגד.

גם אם בחרה לעשות כן בהמלצת בית הדין, לא שוכנענו כי ניתן בדיעבד להחליט על תשלום שכר חלקי בלבד למערער גם בגין חודשים אלו.

הערעור שכנגד נדחה לפיכך, אך יש לקוות כי מכאן ואילך יבצע המערער את המוטל עליו, כפי שמתבקש מכהונתו וכפי שנקבע לגביו במפורש בהחלטת הרבנים הראשיים לישראל והשר לשירותי דת. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי אין להתערב בתוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי.

* בשל העובדה שהתובע אינו פוקד את משרדי המועצה הוא אף הוציא ממשרדיה תיקים וחומר אחר והביאם לביתו (לשם, העביר , לטענתו, את משרדי הרבנות) וזאת בנגוד לחוזר מנכ"ל 88/1, סעיף 194(2) וכן שלא בהתאם לעמדת העד מטעמו -הרב אלמליח שהנו יו"ר ארגון רבני ישראל שתפקידו לשמור על האינטרסים של הרבנים ואשר במסגרת עדותו הודה כי תיקי הנישואין, תעודות הנישואין וכל החומר הקשור במועצה הדתית מצויים במשרדי המועצות הדתיות בהן הוא מכהן (עתלית ונשר) ולא בביתו.

* התובע נהג ונוהג לצאת לחופשות בחו"ל, לעיתים קרובות וזאת מבלי שטרח לפעול לפי הנוהל המצוי בחוזר מנכ"ל 87/5 סעיף 156(11), אשר קובע כי "יציאת רב העיר לחופשה שנתית או אחרת תקבע בתאם עם ראש המועצה, במקרה של חופשה ממושכת על רב העיר לקבל גם את הסכמת הרבנות הראשית לישראל והמחלקה לרבנות במשרד הדתות". מינויים שלא כדין - * בשל העדרויותיו המרובות מהארץ, החליט התובע למנות את בנו - הרב יחזקאל משה פרנקל, כמנהל מחלקת הכשרות במועצה וזאת בנגוד לכלל 2 לכללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקירבת מישפחה), תשכ"ט - 1969, האוסר על מינוי אדם למישרה ביחידה מנהלית, אם עובד באותה יחידה קרוב מישפחה שלו וכן בנגוד לכלל 3 לכללים הנ"ל ושלא בהתאם לסעיף 6א' לחוק שירותי הדת היהודיים הקובע כי רק המועצה הדתית היא שמנוייה על מינוי עובדים או מינהלי מחלקה בתחומה.

* נוכח היתעלמות התובע מכל פניות המועצה, בנושא קבלת קהל, נשלח לו, ביום 11/1/11, מכתב נוסף, במסגרתו תוזכר התובע כי עליו לקיים קבלת קהל וכן לקיים את החלטת בית הדין ובכלל זה לבצע פעולות רשמיות של המועצה, רק ממשרדיה ולא מביתו וכן לחדול מליתן תעודות כשרות מבלי לוודא ששולמה אגרה, אחרת, כך הובהר, שוב, לתובע - ככל שלא יבצע את תפקידו כראוי, כנדרש וכמוסכם, יופחת שכרו.

...

בכל הנוגע להחזר הוצאות הרכב - אישר ביה"ד הארצי את שנקבע בפסקי הדין של ביה"ד האזורי וציין כי בנוגע לטענת התובע ששכרו חושב על בסיס "נטו" בעוד שההחזרים חושבו על בסיס "ברוטו", "לא מצאנו כי יש הצדקה לשנות זאת ובלבד שהמועצה תוודא - בעת ביצוע ההתחשבנות הכוללת - כי המערער לא ייפגע כתוצאה מכך". בכל הנוגע להחזרי הוצאות טלפון - קבע ביה"ד כי התובע זכאי להחזר הוצאות טלפון סלולארי עד סך של 300 ₪ בחודש החל מחודש יולי 2005 ועד תום התקופה שנדונה במסגרת פסק הדין השני.

בכל הקשור לפיצויי ההלנה בגין הפחתת שכרו של התובע בגין במשך שמונת החודשים - (אפריל עד יולי 2010 וכן מאי עד אוגוסט 2011) סכום של למעלה מ - 23,000 ₪, לחודש, תחת הכותרת "העדרות ימי עבודה" (סה"כ סכום קרן של 189,278.24 ₪) - הואיל ובנסיבותיו החריגות ביותר של תיק זה, מצאנו שאין לראות את המועצה שלא פעלה כדין או מבלי ליתן לתובע זכות שימוע ולכן דחינו רכיב זה של התביעה, הרי שאין מקום לפסוק דבר בדין פיצויי הלנת השכר הנ"ל. הערה לפני סיום מדובר בתיק רחב יריעה והיקף, במסגרתו בחרו הצדדים להתייחס, אם בעדויות ואם במסמכים, לאירועים היסטוריים (כאשר לשם הדיוק נציין כי נראה שהיתה זו בחירתה של המועצה, כאשר התובע, הרגיש, שאין הוא יכול שלא לפעול באופן דומה, למרות שסבר שבחירתה זו של המועצה תמוהה שכן אין בה כדי לסייע בבירור התביעה), אירועים, אשר, לא, באמת, היו חשובים להכרעה במחלוקות שהונחו, בתיק זה, לפתחנו ולכן לא התייחסנו, במסגרת פסק דיננו, לאותם עניינים שהיו חסרי נפקות, לצורך הכרעה בתיק, כאשר כך גם נהגנו ביחס לחלק גדול מהעדויות וזאת גם הואיל ולא מצאנו טעם בהפניית תשומת הלב לעדויות לא מהימנות או לעדים שלא הותירו עלינו רושם אמין, מקום שלא היה בכך כדי לקדם את ההכרעה בתיק.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל החלטנו, כאמור, שבנסיבות המיוחדות, הקשות והחריגות ביותר של תיק זה ולעת בה הפחיתה המועצה משכרו של התובע בשל כך שאינו מבצע את כל תפקידיו כרב המועצה, היא היתה רשאית לעשות כן. בכל הקשור לרכיב אחזקת רכב - "הוצאות משתנות נטו לפי מכסה של 1,875 ק"מ" - הרינו חוזרים ומבהירם את שקבענו בסעיף 6 דלעיל כי ככל שהמועצה לא שילמה לתובע את הרכיב הנ"ל, עליה לדאוג לשלמות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום בו היה אמור רכיב זה להיות משולם ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בכל הקשור לשאר הרכיבים שנתבעו - הואיל וכל שנתבע ואכן הגיע לתובע, שולם לו, אך באיחור - חייבת המועצה לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר לפי הלכת עיריית לוד רק בקשר לתוספת שכר בכירים והפרשי ריבית והצמדה כחוק ביחס לשאר הרכיבים שילמה, באיחור, הכל כמפורט בסעיף 12 לפסק דין זה. הוצאות הואיל ורכיב התביעה העיקרי שתבע התובע, נדחה, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

לנוכח טענות של רבים מבעלי הדירות שהעלו שאלות ותמיהות לגבי גורל הכספים שנאספו על ידי הוועד לצורך הגשת התביעה נגד הקבלן, התבקש התובע, רואה חשבון במקצועו, על ידי אחד מחברי הוועד והדירקטוריון לערוך דו"ח כספי שיפרט את הכספים שנאספו ע"י הוועד מבעלי הדירות, ההוצאות שהוצאו לצורך התביעה כגון אגרת משפט, חוו"ד הנדסית ותשלומים לעו"ד, והיתרות בבנק.

להלן אפרט את האמירות שפירסמה הנתבעת בפורום בחודשים פברואר – מרץ 2012 ובעטיין הוגשה התביעה: · 8.2.12 [בעקבות הודעה של חברה אחרת בה מסרה את הקישור לחשבון הפייסבוק של התובע] "לא הם לא יודעים להשתמש בפייסבוק עוד ועוד היא פשוט מראה מי הם קבוצת נוכלים גועל..." · "את המכתב אני מציעה להעביר למועצת C.P.A שידעו למה הם משתמשים בראש לעזור לנוכלים..." · [ללא תאריך] "נבט רואה חשבון אתה לא אולי מכר בשוק כמו הדוח המפורסם. יש לי הרגשה שאתה עמוק בבוץ אתה האיש שעוד ישאל הרבה שאלות. אתה חצוף ודוחה ועוד עלי אמרת שאני עושה דמגוגיה מכוערת למה כי חשבת אולי תשכנע אותי??? מה קרה ליועצים המשפטיים שלך האם התייעצת איתם לפני שאתה יוצא בהצהרות שכל כך מנוגדות לחוק ולשקיפות ועוד ממישהו שמציג את עצמו כרואה חשבון שבודק דוחות של גדולים. עוד יצור... אתה יכול רק להודות לקבוצה שמחזיקה אותי בכוח עדיין לא לערב גורמים חצוניים אבל זה יקרה ואתה תהיה בתוך זה אני מבטיחה לך אישית!!!" · 13.3.12 "נבט סימון (...) האם כבר דיברת עם יועצך המשפטיים אדון כלום!!! אני את הדוח שלך העברתי למועצה אני דורשת לדעת איך נתנו תעודה לרואה חשבון שמציג רשימת מכולת בתור דוח..." · 31.3.12 "...גם הבחור שכתב את הדוח רואה החשבון שעורך דין נחושתן צירף עורך דין שמקבל מעל 600 אלף בשנה מעז להעביר רשימת מכולת במקום דוח ובבדיקה ראה זה פלא הבנאדם אסיר כן מה שאתה שומע הוא מבצע עבודות שירות בידי הכרעת הדין אז אתה מבין עם מי יש לנו עסק." · 31.3.12 "...נא ראי פוסט בנושא רואה חשבון נבט. הבנאדם מבצע עבודות שירות וקורא לעצמו רו"ח ועו"ד נחושתן מפרסם דוחות שלו??!!!" · [ללא תאריך, בתגובה לפוסט של חבר אחר בפורום שכתב על התובע "אתה פחדן ואינטרסנט יום אתה איתנו ויום איתם אצלנו אתה כבר לא רצוי... תבוש לך"]: "באמת חברים אני ראיתי זאת מיד. גם לי הוא נתן הרגשה שהוא מנסה לברר מה קורה וכשהסברתי לו דברים שלא היתה לו תשובה עליהם אמר לי "את עושה דמגוגיה מכוערת" ויש על הגדר חשבתי אולי טעיתי עד שראיתי את הדוח המוזר מילא אדם רגיל אבל רואה חשבון יכול להוציא מתחת ידו רשימת מכולת (לא סופר מכובד) ולחתום על זה בתור רואה חשבון ולקרוא לזה דוח אין מצב שידו לא טמונה שם בצלחת.

דיון: מקבץ הפרסומים הנו ללא ספק בגדר לשון הרע כנגד התובע ויש בו כדי להציג את התובע באופן משמיץ ומבזה, כנוכל נטול יושרה וסטנדרטים מקצועיים אשר חבר, ממניעים אישיים ו/או כספיים לא כשרים, לוועד, כדי לאחז את עיני בעלי הדירות בכפר בדו"ח לא רציני ומפוברק לגבי השמוש שנעשה בכספיהם.

יצויין כי מדובר בסעיף בפקודת מס הכנסה שבו היסוד הנפשי הנידרש להרשעה יכול להיות רשלנות גרידא, ולא מירמה או כוונה להיתחמק ממס, ודינו מאסר של עד שנתיים.

...

לפיכך אין הנתבעת נהנית מהגנת הבעת ביקורת בתום לב. לפיכך אני קובעת כי הנתבעת אינה נהנית מהגנה של אמת הפרסום או הבעת ביקורת בתום לב, ביחס לביטויים המעליבים שפורטו לעיל בהדגשה, והמייחסים לתובע מוסריות ירודה, חוסר מקצועיות וקבלת טובת הנאה מהועד כמניע לפרסום הדו"ח. לגבי הביטויים שהינם השמצות מעליבות גרידא, כמו "אדון כלום", "חצוף ודוחה", "עוד יצור": אילו עמדו ביטויים אלה כשלעצמם, יתכן ולא היתה בהם יותר מאשר גסות רוח, בבחינת קללות וניבולי פה שבעידנא דריתחא, שאינה מהווה לשון הרע העשויה להשפיל אדם ולהשמיצו בעיני האדם הסביר (ראו: ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פורסם בנבו; ת"א (ת"א) 2433/07 עיריית אריאל נ' וואלה תקשורת בע"מ, פורסם בנבו)).

על כן התביעה בענין פרסום זה נדחית.

כך נהג לקבל התובע תשלום שנתי עבור אגרת כשרות ופקוח, ותשלום חודשי עבור שעות עבודת השגחה שביצעו המשגיחים (נספח א' לתצהיר הנתבע 1).

לבניו של התובע אין הכשרה ותעודות משגיח כשרות, והם אינם מנהלים אורח חיים דתי, תנאי לשמש כמשגיח כשרות (נספחים א'1- א'2 לתצהיר הנתבע 3) הנתבע 3 החל להתלונן כי בנו של התובע עסוק במחשב הנייד שלו ואינו ממלא כראוי את תפקיד המשגיח, שהתובע מתיר למשגיחים לא לעשות הפרשות חלה לכל אורך העבודה, שהתובע עצמו משמש במקומות אחדים בתפקיד משגיח כשרות הגם שתפקידו הוא מפקח כשרות ויש בכך ניגוד עניינים מובנה.

הוצאת שם רע והוצאת דיבה כלפי רבנות לב שרון, כלפי מחלקת הכשרות וכלפי הרב שמול שפירא הי"ו".

...

התביעה בהקשר זה נדחית.

ממילא, אין הטענות עומדות בחובת הפירוט המוטלת על התובע, כפי שנפסק בעניין ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ- אלי אסולין (16.9.13), בזו הלשון: "אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'. כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב "לשון הרע", ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו.

סוף דבר התביעה נדחית.

המערער הצהיר כי הסכם השכירות של הנכס בו מופעלת המסעדה הוא בתוקף ל-10 שנים, אבל בפועל התברר שהסכם השכירות עתיד היה להסתיים תוך שנתיים בלבד ממועד חתימת הסכם השותפות, והסכם השכירות אף כולל תנאי לפיו למשכיר זכות לסיים את השכירות בתאריך מוקדם יותר מהאמור בהסכם השכירות, תוך מתן התראה לשוכר של שלושה חודשים מראש על כוונה לעשות כן. לפי תנאי הסכם השכירות של הנכס בו מופעלת המסעדה, המערער היה מנוע מלצרף שותפים לעסק המסעדה ללא הסכמת המשכיר.

כמו כן המשיבה היא זו שהתנהלה מול המועצה הדתית בכל הנוגע למגעים לעניין מתן תעודת הכשרות.

המשיבה העמידה את סכום התביעה על סך של 300,000 ₪ לצרכי אגרה.

לא נסתרה הטענה כי המערער נטל ללא רשות מצרכים מהמסעדה לעסק הסטודיו, וכי הוא השתמש בכספים של השותפות לצרכיו הפרטיים, והוציא חשבונית לשותפות בגין כספים שקבל מהמשיבה, ולא נתן חשבונית פרטית, ובכך מנע מהמשיבה להזדכות על תשלום מע"מ. בנוסף, קביעת בית משפט קמא כי המערער היה זה שאסר על המשיבה להגיע למסעדה לאחר מתן הודעת ביטול הסכם השותפות, היא נכונה ומעוגנת בחומר הראיות, לרבות התמלילים שהוגשו, שלא נסתרו.

...

אני סבורה שקביעה זו חלה גם על התביעה שכנגד ודי בה כדי לדחותה.

לסיכום לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.